פרק סב, א
על ידותון. שם כלי שיר. ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין הנגזרים על ישראל מאויביהם.

פרק סב, ב
דומיה נפשי. מצפה נפשי כמו דום לה' והתחולל לו (לעיל ל"ז).

פרק סב, ג
לא אמוט רבה. מטות גדולות, ומדרש אגדה רבה גיהנם.

פרק סב, ד
תהותתו. מנחם פירש מגזרת התיו לאכלה (ירמיה י"ב) , ויתא ראשי עם, (דברים ל"ג) , עד אנה תאספו על איש, ולי נראה שיש לפותרו לשון הוות ויהא ה"א ותי"ו שורש כאשר יאמר מן מת מות, כך נאמר מן יסוד הת הות ולשון רבים הוות והוא לשון מחשבת שבר ותרמית, ויש מפרשים תהותתו כמו תאריכו לשונכם על בני אדם ברע ודימוה ללשון הערב כשמרבה בדברים (סא"א). כקיר נטוי. המוכן ליפול על בני אדם.

פרק סב, ה
משאתו. לפי שאתם יגורים מן בני אדם שמא ימלוך וישלם גמולכם ועצתם להדיח עליו הרעה. בפיו. של כל אחד ואחד מהם יברכו. ובקרבם. ובמחשבותם יקללו סלה.

פרק סב, י
אך הבל בני אדם. ואל תיראו מהם מאחר שהקב"ה מחסה לנו בעת צרה סלה. במאזנים לעלות. אם באו לעלות במאזנים והבליהם שוים כן פשוטו, ומדרשו לענין הזוגות.

פרק סב, יא
חיל כי ינוב. אם תראו רשעים שממונם מצליח וגדל אל תשיתו לב. חיל. ממון. ינוב. יצמח לשון תנובה.

פרק סב, יב
אחת דבר אלהים. ששמעתי מתוכה שתים ומה הן שתים כי עז לך לשלם לאיש כמעשהו, והשני כי לך ה' החסד ומאיזה דבור שמענום מדבור שני של י' הדברות שמענו ממנו שהקב"ה פוקד עון ונוצר חסד, שנאמר: בו (שמות כ') פוקד עון אבות וגו', לכך בטוח אני שישלם שכר טוב לצדיקים ופורענות לרשעים, זו למדתי מיסודו של ר' משה הדרשן, ורבותינו דרשוהו בזכור ושמור בדבור אחד נאמרו.

פרק סב, יג
ולך אדני חסד. ומהו החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא מעשהו ממש אלא מקצתו, כענין שנאמר: (עזרא ט') כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו כך נדרש באגדת תהלים, ויש לפותרו עוד ולך ה' חסד כי יש בידך לשלם לאיש כמעשהו.