פרק סה, ב
לך דמיה תהלה. השתיקה תהלה לך לפי שאין קץ לשבחך והמרבה בשבח אינו אלא גורע. אלהים בציון. אלהים השוכן בציון, מצאתי, שימו כבוד תהלתו, לא יותר מדאי, אך דומיה תהלה וכמדומה הללו יה באימה בלשון הללויה שם בן שתי אותיות מתורגם דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח) ויד על כס יה (שמות י"ז), ולשון וגילו ברעדה דומה לזה. דבר אחר: לך דומיה תהלה אלהים בציון את אשר דוממת והחרשת על מה שעשו אויביך בציון, תהלה היה לך שהיכולת בידך להנקם ואתה מאריך אף.

פרק סה, ד
דברי עונות גברו מני. ואין אנו יכולים להספיק לסדר כולם לפניך, לפי שהם רב אלא בכלל אחד אנו מתפללים לפניך שפשעינו אתה תכפרם.

פרק סה, ה
אשרי. מי אשר תבחר ותקרב אשר ישכן בחצריך. נשבעה בטוב. שבביתך ומקדושת היכלך ששכינתך שורה שם.

פרק סה, ו
נוראות בצדק תעננו. בצדקתך תעננו לעשות נוראות בעובדי כוכבים ומזלות. מבטח. אתה ומנוס לכל יושבי קצות ארץ מקצה הארץ ועד קצהו. וים רחוקים. אפילו לרחוקים שבים אתה מבטח שבכל מקום ממשלתך.

פרק סה, ז
מכין הרים בכחו. שמצמיח ההרים שהם קשים בכחו ומזמן ומכין בהן מזונות ומכין מטר, כדכתיב: (לקמן קמז) המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר. נאזר בגבורה. לפי שבא להזכיר גבורת גשמים אמר נאזר בגבורה.

פרק סה, ח
משביח. משפיל, וכן וחכם באחור ישבחנה (משלי כ"ט), בשוא גליו אתה תשבחם (לקמן פ"ט).

פרק סה, ט
מוצאי בקר וערב תרנין. לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוך יוצר המאורות, ובערב ברוך המעריב ערבים.

פרק סה, י
פקדת הארץ. כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה. רבת תעשרנה. הרבה אתה מעשרה מפלג שלך שהוא מלא מים ותכין בו דגנם של יושבי קצוות כי בכן אתה מכין אותם.

פרק סה, יא
תלמיה. הן שורות המחרישה. רוה. כמו לרוה. נחת גדודיה. כמו לנחת גדודיה להניח לגדודיה לעשות נחת לבריות, אתה תמוגגנה ברביבים של מטר. תמוגגנה. לשון המסה.

פרק סה, יב
עטרת. שנת טובתך, ע"י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב. ומעגליך. הם השמים שהם אבק רגליך. ירעפון. יטפון. דשן. שומן.

פרק סה, יג
ירעפו. השמים בנאות המדבר.

פרק סה, יד
לבשו כרים הצאן. יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר. ועמקים יעטפו בר. ע"י המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה, ואז יתרועעו הבריות תרועת שמחה וישירו מרוב הברכה.