פרק סח, ב
יקום אלהים יפוצו אויביו. עמלק וכיוצא בו.

פרק סח, ג
כהנדוף. כהתנדף כאשר יתנדף העשן כן תנדפם. מפני אלהים. מפני הארון בימי משה ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו ובנוחה יאמר שובה ה' וגו' (במדבר י').

פרק סח, ד
וישישו בשמחה. וזהו המשוש וכן יאמרו שירו לאלהים וגו'.

פרק סח, ה
סולו. לשון שבח וכן לא תסלה בכתם אופיר (איוב כ"ח), המסולאים בפז (איכה ד'). ביה שמו. בשם י"ה שהוא לשון יראה כדמתרגמינן דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח), וכן כי יד על כס יה (שמות יז), בתרגום וכן כי ביה ה' (ישעיה כ"ו) ארי בכן תתפרקון במימר דחילא ה' ותקיף עלמא אומר המשורר שבחו לפניו וגורו מפניו ועלזו וזהו דוגמת האמור במקום אחר וגילו ברעדה (לעיל ב').

פרק סח, ו
אבי יתומים. זהו השבח שתשבחו לפניו כל הענין עד סוף כל המזמור אבי יתומים שנעשה אב לישראל שהם יתומים, כמו שנאמר: (איכה ה') יתומים היינו ואין אב. ודין אלמנות. שעשה משפטה של ירושלים, שנאמר: בה היתה כאלמנה (שם א').

פרק סח, ז
מושיב יחידים ביתה. ישראל שהיו מפוזרין כנסם יחד איש איש מנדחו והושיבם בית שלם וכנסיה שלימה. מוציא אסירים בכושרות. הוציא את ישראל ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה. אך סוררים. מצרים. שכנו צחיחה. ונשארה ארצם ציה וצמאה, (מצאתי).

פרק סח, ח
בצעדך. כשצעדת בצעדך בצעד שלך. סלה. שם הראיתני זה דרכך לעולם לכל צרה גאולה.

פרק סח, ט
זה סיני. גם הוא רעש מפני ה' אלהי ישראל.

פרק סח, י
גשם נדבות תניף. עוד זאת עשית לנו אם הוצרכנו לגשמים הניפות והטלת עלינו תמיד גשמי נדבה וברכה. נחלתך ונלאה אתה כוננתה. כשהיתה נחלת ארצך נלאה וצמאה למטר אתה כוננת אותה, (מצאתי) נחלתך ונלאה הקרויה נחלתך והיא נלאה כלומר פעמים שהיא כך.

פרק סח, יא
חיתך ישבו בה. עדתך ישבו בה כמו ויאספו פלשתים את מחניהם לחיה (שמו"ב כ"ג). דבר אחר: חיתך, כנסת ישראל קרויה בהמתו וחיתו של הקב"ה. תכין בטובתך. כשיצאו ממצרים הסיבותם במדבר ארבעים שנה לפי שעמדו כנעניים וגדעו את האילנות ובתוך כך שעכבו במדבר עמדו ותקנו הכל.

פרק סח, יב
ה' יתן אומר המבשרות וגו'. אומר מאמר עוד הוא ישאג בקול להשמיע צבאות הגוים הרבים ומהו האומר.

פרק סח, יג
מלכי צבאות הגוים ידדון ידדון. יתנודדו ויושלכו מתוך א"י וכנסת ישראל שהיא נות בית תחלק את שללם, כמו שנאמר: והיה סחרה ואתננה קדש וגומר (ישעיה כ"ג).

פרק סח, יד
אם תשכבון בין שפתים וגו'. כל זה האומר יאמר להם אם אתם שכבתם בין תחומיכם והתענגתם בתענוגים זאת יונתי כנסייתי כנפיה נחפה בכסף ומהו הכסף והחרוץ בפרש שדי וגו' כשפירש הקב"ה לפניהם תורתו אשר המלכים נשלגים ומתלבנים בה בארץ צלמות וחשך אז נחפו כנפיה (כנפי יונה) בכספה וחמדתה של תורה ומצות. כנפי יונה. פעדערן בלע"ז. ואברותיה. כנפיה שעופפת בהן. בירקרק חרוץ. פתר דונש בן לברט החרוץ הוא זהב ולכך נתנו המשורר אצל הכסף וירקרק החרוץ הוא הזהב אשר יובא מארץ החוילה ומארץ כוש זהב טוב מאד מאד לא הוא ירוק ולא הוא אדום, ולכך קראו ירקרק כמו (ויקרא י"ג) לבן אדמדם שאינו לא לבן ולא אדום לכך נכפל ירקרק אדמדם.

פרק סח, טו
מלכים. אלו ת"ח כמו שנאמר: (משלי ח') בי מלכים ימלוכו. בפרש. לשון ופרשו את השמלה (דברים כ"ב) בוררין את הדבר כשמלה חדשה.

פרק סח, טז
הר אלהים הר בשן. והיכן פירשה בהר סיני שהוא הר אלהים סמוך לבשן בעבר הירדן. הר גבנונים. הר המיוחד שבהרים. גבנונים. לשון הרים על שם גובהם, כמו (יחזקאל ט"ז) ותבני לך גב כל דבר גבוה קרוי גב.

פרק סח, יז
למה תרצדון הרים גבנונים. כל זה מוסב על ה' יתן אומר עוד יאמר להם למה תרצדון הרים גבנונים למה תארובון אתם ההרים גבנונים הגבוהים להשחית את ההר אשר חמד אלהים לשבתו לשרות עליו שכינתו הוא הר הבית אף הוא לנצח ישכון שם קדושתו קדושת עולם משנבחר לשבתו לא שרתה שכינה במקום אחר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן רצד הוא מארב בלשון ערבי, אבל מנחם פירש תרצדון כמו תרקדון אף אותו לשון נופל על השיטה הזאת.

פרק סח, יח
רכב אלהים וגו'. עוד זה מוסב על ה' יתן אומר להזכיר חבת עמו אף כשנגלה רכב אלהים רבותים של אלפים שנאנים שנונים, מלאכים חדים וה' היה ביניהם בסיני בקודש אף שם.

פרק סח, יט
עלית. אתה נגיד עמו משה בן עמרם למרום, שבית שבי את התורה, ולקחת מתנות מן העליונים ולתתם לבני אדם. ואף סוררים לשכון יה אלהים. אף עוד גרמת ששכן הקב"ה במשכן התורה ולקחת מתנות מן העליונים לתתם לבני אדם, אף בתוך עם שהיו סוררים וממרים ומקציפים אותו.

פרק סח, כ
ברוך ה' וגו'. זה מן השיר האמור למעלה שירו לאלהים. יעמס לנו. יתן לנו ישועה רבה מכל עומס ככל אשר נוכל שאת, מצאתי יום יום יעמס לנו כל הימים כן נוהג בנו לכל צרה ישועה.

פרק סח, כא
האל לנו אל למושעות. אל מושיע הוא לנו ולפניו יש הרבה תוצאות מיני מות תוצאות דרכים אל המות, אך לא עלינו הוא נותנם אבל ימחץ בהם ראש אויביו.

פרק סח, כב
קדקד שער. קדקדו של עשו שהוא איש שעיר ומתהלך תמיד באשמיו.

פרק סח, כג
אמר אדני מבשן אשיב. כי כן הבטיח להשיב אותנו מתוך אבירי בשן ומאיי הים.

פרק סח, כד
למען תמחץ. רגלינו. בדם. כשימחץ את ראש האויב תהא רגלינו בוקעת בדמם תמחץ לשון בוקע בתוך הדם כמו (שופטים ה) מחצה וחלפה רקתו כמו בקעה ולשון משנה הוא והיו עולי רגלים בוקעים עד ארכבותיהם בדם. דבר אחר: תמחץ שם כלי ששואבין בו יין מן הבור מחץ שמו במסכת ע"ג, מאויבים מדם האויבים. מנהו. תהיה פרנסתו כדאמרינן מאי משמע דמן לישנא דמזוני הוא, דכתיב: (דניאל א') אשר מנה את מאכלכם וגו'.

פרק סח, כה
ראו הליכותיך אלהים. כלומר לאלו נאה לך להושיע שכשראו הליכותיך בקדושתך בים קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים ואחריהם באו הנוגנים אלו המלאכים.

פרק סח, כו
בתוך עלמות תופפות. בתוך מרים ונערותיה אשר לקחה התוף בידה ואמרו בשבחם.

פרק סח, כז
במקהלות ברכו אלהים ממקור ישראל. אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה.

פרק סח, כח
שם בנימין. הצעיר נעשה רודה עליהם. רודם. כמו רודם בקמ"ץ משה זכה להיות מלך לפי שירד תחלה לים וכן אמר לו שמואל לשאול (שמו"א ט"ו) הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה ותרגם יונתן שבטא דבנימן עבר בימא בריש כל שאר שבטיא.
שרי יהודה רגמתם. מתקנאים בהם וזורקין בהם אבנים וכן שרי זבולון ונפתלי וכן אמר לו צוה אלהיך עזך (סא"א). דבר אחר: רגמתם רקמתם לבוש בגדי רקמתם לשון ארגמן, כך חברו מנחם.

פרק סח, כט
עוזה אלהים וגו'. עכשיו חוזר המשורר לתפלתו שהתפלל יקום אלהים ויפוצו אויביו עוזה אלהים והתגבר אשר כל אלה פעלת לנו.

פרק סח, ל
מהיכלך על ירושלם. וממה שיראו המלכים כבוד היכלך אשר על ירושלים יובילו לך דורון ושי.

פרק סח, לא
גער חית קנה. זה ישמעאל שנמשל כחזיר יער הדר בין הקנים. עדת אבירים בעגלי עמים. עם ששמנו ועשתו כפרים אבירים בתוך שאר האומות שאינם אלא כעגלים לנגדם. מתרפס ברצי כסף. אינם מתרצים לכל אדם אלא אם כן מרצה להם מעות. בזר עמים. פזרו את השבטים כמה דאת אמר: (דברים ל"ג) אף חובב עמים ותמיד קרבות יחפצון, חפצים להלחם בנו.

פרק סח, לב
יאתיו חשמנים. ואז כשתפזר את האויב יקום מלך המשיח לעתיד יביאו לך דורונות ממצרים ומכוש, ומנחם פתר חשמנים שם מדינה יושבי חשמונה והפותרים פותרין אותו לשון דורון.

פרק סח, לג
שירו לאלהים. שהראם גדלו וגאל את עמו.

פרק סח, לד
הן יתן. הן נותן.

פרק סח, לו
נורא אלהים ממקדשיך. ממה שהחרבתו אתה יראוי אם למקדשו לא נשא פנים קל וחומר לרשעים ומדרש אגדה אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך, שכשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה ומתקלס, וכן הוא אומר בקרובי אקדש (ויקרא י') ונקדש בכבודי (שמות כ"ט) במיתת שני בני אהרן. ורבותינו דרשו כל המזמור עד ברוך ה' יום יום על מתן תורה וגשם נדבות במתן תורה, וחיתך ישבו בה נתיישבו בתורה. ואני אין לבי מתיישב לאמן לשון ישבו בה בלשון נתיישבו בתורה וההר חמד אלהים לשבתו לבי מתיישב לדרשו על הר סיני שהרי לא לשבתו חמדו ולא לשכון בו לנצח, וכאן כתיב ישכון לנצח וכן מלכי צבאות פירשו כמו מלאכי צבאות ואין זה לשון המקרא.