פרק עד, א
יעשן אפך. כל הכועס נחיריו מוציאין עשן.

פרק עד, ב
קנית קדם. לפני בריאת עולם, שנאמר: (לקמן צ') מעון אתה היית לנו בטרם הרים יולדו. זה שכנת בו. תקון לשון הוא כמו (ישעיה מ"ב) זו חטאנו לו והוא כמו אשר שכנת בו.

פרק עד, ג
הרימה פעמיך למשואות נצח. הגבה פעימות ובהלות שלך שיהו לאויביך למשואות נצח על כל אשר הרע האויב בבית המקדש, כן חברו מנחם עם ותפעם רוחו, למשואות לשון חורבן כמו שאיה (שם ו') , תשאה שממה (סא"א).

פרק עד, ד
מועדך. הוא בית המקדש אשר נאמר בו ונועדתי לך שם. שמו אותותם. כשגברה ידם להחריבו אז שמו להם את אותות קסמיהם שהם אותות אמת ומה הם הקסמים קלקל בחצים שאל בתרפים.

פרק עד, ה
יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות. יודע האויב כשהיה מכה בשערי פתחי המקדש שהוא כמביא מכותיו למעלה ברקיע ומנין היה יודע שהרי היה רואה שהיה העץ מסבך ואוחז את הקרדומות ובולען כמו שאמרו רבותינו כולהו בלעתינהו חד תרעא דירושלים, בסבך עץ קרדומות לשון נאחז בסבך (בראשית כ"ב) , העץ סובך אותם והם נסבכין בו.

פרק עד, ו
ועתה. אע"פ שהיה רואה שלפני הקב"ה קשה לא נמנע מלהלום כל פתחיה וכל שעריה יחד. בכשיל וכילפות. כלי משחית של נגרים הם ובקרדומות באו לה, תרגום יונתן בכשיליא, כילפות לשון ערבי הוא כך פירש דונש והוא מכלי הנגרים. יהלומון. האויבים.

פרק עד, ח
אמרו בלבם נינם יחד. נינם מושליהם וכן (לעיל ע"ב) ינון שמו, ואחריתו יהיה מנון (משלי כ"ט) כל מושליהם מחשבה אחת להם הראשונים כאחרונים להזדווג לפטרונם של ישראל תחלה ואח"כ יזדווגו להם, ותדע שהרי שרפו כל מועדי אל שהיו בארץ כל בתי וועד שלו, פלשתים החריבו שילה נבוכדנאצר החריב בית ראשון טיטוס החריב בית שני.

פרק עד, ט
אותותינו. שהבטחתנו ביד נביאך אין אנו רואים אותם בימים רבים שאנו בגולה נתנבא אסף על ימי הגלות (האחרון). עד מה. עד מתי נהיה בצרה זו.

פרק עד, יא
מקרב חיקך כלה. השליכה והוצא אותה מתוך חיקך והלחם באויביך, כלה לשון גרש כמו (שמות יא) כלה גרש יגרש.

פרק עד, יב
ואלהים מלכי מקדם. והרי אתה תשועתנו מקדם.

פרק עד, יג
ראשי תנינים. הם מצרים שנקראו תנינים, שנאמר: (יחזקאל כ"ט) התנים הגדול וגו'.

פרק עד, יד
ראשי לויתן. פרעה נקרא כן, שנאמר: (ישעיה כ"ז) יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן וגו'. תתננו מאכל לעם לציים. נתת ממונו לעם ישראל לאוכלו לציים לכתות וצבאות שהוצאת, ציים סיעות, כמו (במדבר כ"ד) וצים מיד כתים כתרגומו וסיען.

פרק עד, טו
אתה בקעת. לישראל מן הצור מעיינות. אתה הובשת. ירדן שהוא נהר איתן.

פרק עד, טז
לך יום. גאולתם של ישראל. אף לך לילה. ועמך היו בצרות הלילה. אתה הכינות מאור ושמש. אתה הכינות להם מאור התורה.

פרק עד, יז
אתה הצבת. להם כל גבולות ארצם בכל טוב. קיץ וחרף אתה יצרתם. הרי זה דוגמת (ירמיה ה') שבועות חוקות קציר ישמור לנו, לא שנית לנו סדר השנים.

פרק עד, יח
זכר זאת אויב וגו'. ואחרי שכל תשועתנו בך זכור זאת אשר האויב חרף אותך בהשמידו אותנו.

פרק עד, יט
אל תתן לחית. לגדודי האומות כמו (שמו"ב כ"ג) ויאספו פלשתים לחיה. נפש תורך. תור שלך, ויונתן תרגם לשון תורים ובני יונה התור הזה משמכיר הזכר בן זוגו אינה מזדווגת לאחר אף ישראל לא החליפוך באל אחר, אע"פ שרחקת מהם והיו כאלמנה. חית ענייך. נפש ענייך.

פרק עד, כ
הבט לברית. אשר כרת את אבותינו. נאות חמס. נוה חמס לשון מדור.

פרק עד, כא
אל ישוב דך נכלם. אל ישוב דך מלפניך בתפילתו נכלם.

פרק עד, כב
חרפתך. גדופיך כמו זאת אויב חרף.