פרק עז, א
על ידותון. על הדתות ועל הדינין העוברים על ישראל.

פרק עז, ג
ידי. מכתי. לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה. ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה.

פרק עז, ד
אזכרה אלהים. החסד שהיה רגיל לעשות לי בימי חבתי. אשיחה. באותן חסדים וטובות. ותתעטף רוחו. פשמי"ר בלע"ז.

פרק עז, ה
אחזת שמורות עיני. שמורות לשון אשמורות הלילה שאדם נעור משנתו ודעתו מיושבת ולבו חוזר עליו ואני איני כן בלילה זו של גלות תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב, בצרות שאני רואה נפעמה רוחי ואין הדבור בי.

פרק עז, ו
חשבתי ימים מקדם. לזכור החסדים שעשית עם אבותינו.

פרק עז, ז
אזכרה נגינתי בלילה. בימי הגלות הזה הדומה ללילה אני זוכר את נגינותי שהייתי מנגן בימי קדם בבהמ"ק. עם לבבי אשיחה. אני מחשב ורוחי מחפש מה היא כן מדתו של הקב"ה ואני תמיה הלעולמים יזנח.

פרק עז, ט
האפס. שמא כלו חסדיו. גמר אומר. גזירת עולם שלא ישוב מחרונו עוד.

פרק עז, י
השכח חנות. להיות חונן, חנות כמו עשות ראות, לשון אחר: חנות חנינות. אם קפץ באף רחמיו סלה. לשון לא תקפוץ ידך (דברים טו) כלומר אם סגר הרחמים לעולם בשביל החמה.

פרק עז, יא
ואמר חלותי היא. מחשבתי אומרת כי אין זאת אלא להחלותי וליראני לשוב אליו, חלותי כמו לחלותי לשון חולי וחיל. שנות ימין עליון. את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב, ועכשיו השיב אחור ימינו.

פרק עז, יג
והגיתי בכל פעלך. שעשית לנו כבר.

פרק עז, יד
בקדש דרכך. דרך מדתך לקדש את שמך בעולם לעשות דין ברשעים.

פרק עז, יז
ראוך מים. רבים כשנגלית על הים.

פרק עז, יח
זורמו מים עבות. שחקים נטפו זרם מים עבים. חצציך. כמו חציך.

פרק עז, יט
בגלגל. כמו כגלגל, קול רעמך כגלגל על הים להום את מחנה מצרים.

פרק עז, כ
ועקבותיך לא נודעו. אין הפסיעות נכרות על המים, ועקבותיך טרצ"ש בלע"ז.