פרק עח, ב
במשל פי. הם דברי תורה.

פרק עח, ד
לא נכחד מבניהם. וגם אנו לא נכחד מבניהם של אבותינו מלהודיעם מה שספרו לנו.

פרק עח, ז
כסלם. תוחלתם וכן אם שמתי זהב כסלי (איוב לא).

פרק עח, ח
כאבותם. שהיו במצרים ובמדבר.

פרק עח, ט
בני אפרים. שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדבהי"א, ז והרגום אנשי גת הנולדים בארץ. רומי. משליכין וזורקין, כמו רמה בים (שמות טו).

פרק עח, יב
נגד אבותם עשה פלא. אחרי כן כשהגיע הקץ אף הם ויוסיפו לחטוא לו כמו שמסיים והולך. נגד אבותם. אברהם יצחק ויעקב באו על הים והראם הקב"ה היאך הוא גואל את בניהם.

פרק עח, יג
כמו נד. תל גבוה כדמתרגמינן נצבו כמו נד (שם) קמו כשור.

פרק עח, טו
יבקע צורים. והכית בצור וגו' (שם יז). וישק כתהומות רבה. אף כשהיו הולכים בתוך הים שמימיו מלוחים המתיק להם מעיינות בתוך התהום.

פרק עח, טז
ויורד כנהרות מים. שהיו נוזלין מן הבאר והנשיאים היו עושין שרטוט במשענותם והמים נמשכים אחריהם לכל חניית שבט ושבט, כענין שנאמר: במחוקק במשענותם כמו שמפורש בארבעים ותשע מדות.

פרק עח, יז
למרות. להקניט, כמו ממרים הייתם (דברים ט).

פרק עח, כ
שאר. בשר.

פרק עח, כא
ואש נשקה ביעקב. כמו ובערו והשיקו (יחזקאל לט) שהוא לשון היסק ותבערה כדכתיב: ותבער בם אש ה'.

פרק עח, כה
לחם אבירים. לחמם של מלאכים. דבר אחר: אבירים איברים שהיה נבלע בכל האברים ולא היו צריכים לנקביהם.

פרק עח, כו
יסע קדים. ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים (במדבר יא).

פרק עח, כז
שאר. בשר.

פרק עח, ל
לא זרו מתאותם. לא נעשו זרים מתאותם כי כל תאותם השיגו. עוד אכלם בפיהם. ואף ה' חרה בעם. דבר אחר: לא זרו מתאותם לא נתרחקו מתאותם עד שבאת להם הפורענות עוד אכלה בפיהם ואף ה' וגו'.

פרק עח, לא
ובחורי ישראל. נבחרים שבהם והאספסוף הם הזקנים, שנאמר: בהם אספה לי (שם).

פרק עח, לד
אם הרגום ודרשוהו וגו'. אף היא לא באמת אלא בפתוי בפה וכזבו בלשונם.

פרק עח, לז
ולבם. לא כפיהם נכון ואף עפ"כ והוא רחום להם ומכפר עונם תמיד ולא השחיתם.

פרק עח, לח
והרבה. פעמים רבות. להשיב אפו. מהם ואף אם נפרע מהם לא העיר עליהם כל חמתו כי אם מעט מעט לפי שזכר כי בשר המה ויצר הרע טמון בלבם והוא רוח הולך כשימותו ולא ישוב אותו רוח בהם לעולם הבא כשיחיו אין יצר הרע שולט בהם, ולא יתכן לפרש רוח הולך ולא ישוב רוחם של חיים בהם, שאם אמרת כן כפרת בתחית המתים וכן מפורש באגדת תהלים.

פרק עח, מ
כמה. פעמים ימרוהו תמיד במדבר.

פרק עח, מא
התוו. לשון סימן כמו והתוית תו (יחזקאל ט') וסימן הוא לשון מופת ונסיון בקשו ממנו אות וסימן היש ה' בקרבנו אם אין (שמות י"ז).

פרק עח, מה
ותשחיתם. שומטין את ביציהם.

פרק עח, מז
בחנמל. שם ארבה, ומדרשו בא חן ומל היה מולל את ירק העץ והעשב ואוכלו.

פרק עח, מח
ויסגר לברד בעירם. כשהתחיל הברד לירד המצרי מבריח צאנו לבית והברד נעשה למולו כמין כותל והמצרי שוחטו ונותנו על כתיפו להוליכו לבית ולאוכלו והעוף בא ונוטלו הימנו וזה ומקניהם לרשפים לעופות כמו ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה') זה מדרשו ולפי פשוטו לרשפים רשפי אש, כדכתיב: (שמות ט') ואש מתלקחת בתוך הברד.

פרק עח, נ
יפלס נתיב לאפו. אע"פ שבאף נשתלחו המכות לא שמשו אלא שליחותם מה שנצטוו להמית המיתו ולא הכל בנתיבותם הלכו, בפירושים אחרים מצאתי כן יפלס נתיב לאפו כשהכה כל בכור במצרים הורה דרך למשחית באף לבוא אל בתי מצרים ולא לבתי בני ישראל. וחיתם. גופם.

פרק עח, נה
ויגרש מפניהם. ז' אומות. באהליהם. של עכו"ם.

פרק עח, נו
וינסו וימרו. בימי השופטים.

פרק עח, נז
כקשת רמיה. שאינה זורקת חץ למקום שהמורה חפץ.

פרק עח, סא
ויתן לשבי עוזו. מסר הארון והלוחות ביד פלשתים.

פרק עח, סג
בחוריו אכלה אש. עברתו. לא הוללו. לא נכללו לאפריון וחופה שמתו הבחורים במלחמה. הוללו. לשון הלולא בארמית, ורבותינו דרשוהו על נדב ואביהוא, ואין לבי מתיישב לפרשו כן, שהרי כבר התחיל במשכן שילה.

פרק עח, סד
כהניו בחרב נפלו. חפני ופנחס. ואלמנותיו לא תבכינה. אף אלמנתו לא ניתנה לבכותו שאף היא מתה ביום השמועה, כמו שנאמר: (שמו"א ד') ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה.

פרק עח, סה
מתרונן. מתעורר ומתגבר בדבור להקיץ מיינו, מתרונן לשון רנה הוא.

פרק עח, סו
ויך צריו אחור. מכות אחורים בעפולים ובטחורים והוא חרפת גדוף להם עולמית.

פרק עח, סז
וימאס באהל יוסף. הוא שילה שהוא בחלקו של יוסף.

פרק עח, סט
ויבן כמו רמים מקדשו וגו'. כמו שמים וארץ שנאמרו בהם שתי ידים שנאמר: אף ידי יסדה ארץ וימינו טפחה שמים (ישעיה מ"ה) אף בית המקדש בשתי ידים שנאמר: (שמות טו) כוננו ידיך. דבר אחר: כמו רמים מקדשו כארץ יסדה מה שמים וארץ אין להם חליפין אף מקדש אין לו חליפין להשרות שם שכינה.

פרק עח, ע
ממכלאות צאן. דירי צאן כמו (סוף חבקוק) גזר ממכלה צאן.

פרק עח, עא
מאחר עלות הביאו. שהיה רועה לאביו הצאן המניקות שהיה רחמני ומוציא הגדיים תחלה ומאכילן ראשי עשבים העליונים שהם רכים, ומוציא התיישים אחריהם ואוכלין אמצע העשבים ואחר כך מוציא הזקנות ואוכלות השרשים אמר הקב"ה ראוי הוא זה להיות רועה את עמי.