פרק פ, א
אל שושנים. אל ישראל. עדות לאסף מזמור. מזמור של עדות שרמז להם בו שלש גליות והתפלל עליהם, שהרי נאמר במזמור זה שלש פעמים השיבנו האר פניך ונושעה ורמז להם בו צרות העתידות לבא להם בימי בית יהוא ממלכי אדם, שנאמר: (מלכ"ב י"ג) בימי יהוא כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.

פרק פ, ב
רעה ישראל. מנהיגם ופרנס שלהם יוסף וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב. יושב הכרובים. כמו שנאמר: (שמות כ"ה) ונועדתי לך שם וגו'. הופיעה. הראה גבורתך.

פרק פ, ג
לפני אפרים ובנימן ומנשה. כשיהיו צריכים לתשועתך אע"פ שהם רשעים ואינם כדי עוררה גבורתך להם. ולמה, כי לכה לישועתה לנו לך נאה ועליך להושיע בין חייבים ובין זכאים כמו שנאמר: למשה במצרים (שמות ג') ראה ראיתי את עני עמי שתי ראיות הללו למה רואה אני שהם עתידים להכעיסני, ואעפ"כ ראיתי את ענים מפני השבועה שנשבעתי לאברהם. אפרים. במלחמת ארם כשצר על שומרון (מלכ"א כ') ושלח מלאכים לאחאב כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם. מנשה. בימי יהואש בן יהואחז שנאמר: (שם ב' י"ג) כי ראה ה' בעני ישראל כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש והכהו שלש פעמים במלחמה שנאמר: שם שלש פעמים הכהו יואש והשיב את ערי ישראל, בפירושים אחרים מצאתי שנאמר: שלש פעמים תכה את ארם ואשר השיב את ערי ישראל בנימין בימי אחשורוש שהיו מרדכי ואסתר בסכנה וכל הדור תלוי בהם. ולכה לישועתה לנו. אין זה לשון הליכה אלא כמו לך וכן הוא במסורת ולכה איפוא דיעקב (בראשית כ"ז) ולכה אין בשורה מוצאת (שמו"ב י"ח) שמלה לכה קצין תהיה לנו וגו' (ישעיה ג).

פרק פ, ד
השיבנו. בגלות בבל שהיה מרדכי שם.

פרק פ, ה
עד מתי עשנת. בצרות מלכי יון שהרעו מאד לישראל.

פרק פ, ו
האכלתם לחם דמעה. במצרים. ותשקמו בדמעות שליש. בבבל שהיו שבעים שנה שהוא שליש של מאתים ועשר של מצרים, זו למדתי מיסודו של רבי משה הדרשן, ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית, ואם תאמר רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינה אלא גלות אחת. ומנחם פירש שליש שם של כלי ששותין בו וכן פי' (ישעיה מ') וכל בשליש עפר הארץ, ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו, שנאמר: בו (בראשית כ"ז) ויצעק צעקה הרי אחת, גדולה הרי שתים, ומרה הרי שלש, ועליהם זכה לחיות על חרבו והיה כאשר תריד וגו' (שם).

פרק פ, ז
תשימנו מדון. אתה שם אותנו מדון לכל שכנינו שנתגרו בנו יון.

פרק פ, ח
השיבנו ונושעה. מבני יון.

פרק פ, ט
גפן ממצרים תסיע וגו'. חזר ורמז על גלות כתיים, גפן ישראל אשר הסעת ממצרים עקרת משם כמו (איוב י"ט) ויסע כעץ תקותי, ואח"כ גרשת שבעה גוים ונטעתם בארצם.

פרק פ, י
פנית לפניה. את היושבים שם. ותשרש שרשיה. השרישה שרשיה.

פרק פ, יא
וענפיה. כמו ארזי אל, ארזים חזקים כלומר מלכים אדירים.

פרק פ, יב
תשלח קציריה. שלחה פאורותיה כמו ועשה קציר (שם י"ד). עד ים. עד הים הגדול היה גבולה. ואל נהר יונקותיה. רחבה של ארץ ישראל ממדבר עד הנהר נהר פרת.

פרק פ, יג
למה. עתה. פרצת גדריה. של אותה הכרם. וארוה כל עוברי דרך. לקטוה כל הבא כמו (שיר השירים ה') אריתי מורי עם בשמי וכן בלשון משנה כמלא אורה וסלו.

פרק פ, יד
יכרסמנה חזיר מיער. כמו שדה שקרסמוה נמלים בלשון משנה והוא לשון נתיקה. מיער. העי"ן תלויה וכאילו נכתב באל"ף, זכו ישראל הרי אויבים כחיות היאור שאין להם כח לעלות ביבשה ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת, וחזיר מיער כמו דכתיב: (בדניאל ז') אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה ויש לו לחזיר מקצת סימני טהרה אף הוא יש לו זכות אבות. וזיז שדי. כל רמש השדה ולשון זיז שהוא זז ממקומו והולך. ירענה. רועה עליה וענפיה ואוכלן.

פרק פ, טז
וכנה אשר נטעה ימינך. המבוססת והמיושבת לשון והשיבך על כנך (בראשית מ'). ועל בן אמצת לך. ועל עשו שהיה בן חביב לאביו שהיה קורא אותו בני, אמצת גפן יעקב לך, שנאמר: (שם כ"ז) ואת אחיך תעבוד עכשיו.

פרק פ, יז
שרופה באש כסוחה לשון לא תזמור (ויקרא כ"ה) תרגום אונקלוס לא תכסח. יאבדו. תמיד הם הולכין ואובדין מגערת פניך וזעפך.

פרק פ, יח
תהי ידך על איש ימינך. תשיב מכותיך על עשו שהוא איש העומד להפרע ימינך ממנו. ועל בן אדם. אשר אמצת לך להיות מושבו משמני הארץ.

פרק פ, יט
ולא נסוג ממך. ואל תגרום לנו להיות נסוגים ממך. תחיינו. מן הגלות ונזכיר טובתך וגבורתך ואז נקרא בשמך.

פרק פ, כ
ה' אלהים צבאות. כאן נאמרו שלש אזכרות של שמות ובאמצעי שתי אזכרות ובראשון אזכרה אחת, הכל לפי חוזק הגליות והצרה והגאולה.