רשי, תהלים פרק ט
פרק ט, א
על מות לבן. יש פותרין על מות לבן על מת בנו אבשלום ולא יתכן פתרונו מפני אומר לבן ולא אמר הבן ואין לו במזמור עדות וזכרון לאמץ זה הפתרון ויש פותרין על מות לבן נבל ואף זה לא יתכן להפוך את השם ואין במזמור זכרונו (סא"א) וראיתי במסורה הגדולה שהיא תיבה אחת שהרי חיבר לה (לקמן מח) והוא ינהגנו עלמות, פתרו מנחם ודונש מה שפתרו ואינו נראה בעיני, וראיתי בפסיקתא שהענין מדבר בעמלק, גערת גוים שמם מחית ואומר אני למנצח על מות לבן, שיר זה לעתיד לבא כשיתלבן ילדותן ושחרותן של ישראל יתגלה צדקתם ותקרב ישועתם שימחה עשו וזרעו כפי תורתנו, עלמות ילדות, לבן כמו ללבן, ומנחם פתר עלמות לבן, נגינות ללמד וכה פתרונו למנצח על מות לבן למשורר נגינות ללמד, ויהי לבן כמו להבין ולבונן, עלמות ע"ש כלי שיר ששמו עלמות, כמו שאמר (להלן מו) על עלמות שיר ודונש פתר לבן שם אדם שהיה שמו לבן שהיה נלחם בדוד בימים ההם ומה שהוא אומר גערת גוים אבדת רשע הרשע הזה הוא לבן ההורג עם נקיים, ואע"פ שאין אתה רואה במקום אחר אדם שהיה שמו לבן רק במקום הזה, כן אתה מוצא בשמות אחרים שאינן נכתבים במקרא רק פעם א'.
פרק ט, ב
כל נפלאותיך. גאולה האחרונה ששקולה כנגד כל הנסים, כמו שנאמר: (ירמי' טז) לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו'.
פרק ט, ה
משפטי ודיני. תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניהם כמו עדי וסהדי במרומים (איוב טז) עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל (שם מ).
משפטי ודיני. בשמים.
ישבת לכסא. כסא המשפט.
פרק ט, ו
גערת גוים. עמלק ראשית גוים (במדבר כד).
אבדת רשע. עשו.
שמם מחית. כי מחה אמחה (שמות יז).
פרק ט, ז
האויב תמו. כי חרבות השנאה לנצח הם עליו כחרב חדה. דבר אחר: חרבות לנצח אותו אויב שחרבות שנאתו היתה עלינו לנצח וזהו עמלק שנאמר: בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א) לשון אחר חרבות לשון חרבן וכן פתרונו האויב תמו חרבות לנצח, וכן נאמר (ביחזקאל לה) שממות עולם אתנך ועריך לא תשובנה.
וערים נתשת. כי תאמר אדום רששנו וגו' ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א).
אבד זכרם. אותה השעה.
פרק ט, ח
וה' לעולם ישב וגו'. שם שלם וכסא שלם, כמו שנאמר: כסאו, אבל קודם שימחה כתוב כי יד על כס יה (שמות יז) כס חסר ושם חלוק.
פרק ט, ט
והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים. עד בא הקץ היה רגיל לשפטם ברחמים לפי מישרים המצויין בהם, דן אותם בלילה כשהם ישנים מן העבירות.
פרק ט, י
ויהי ה' משגב לדך. לשון דכא אילאמינשי"ה בלע"ז לעתיד כשיכונן למשפט כסאו יהי משגב לישראל שהם דכים.
לעתות בצרה. עתים של צרה.
פרק ט, יב
זמרו לה' יושב ציון. כשיחזיר ישיבתו לציון יזמרו לו כן.
פרק ט, יג
אותם זכר. את הדמים שנשפכו בישראל.
פרק ט, יד
חננני ה'. עתה בגולה.
מרוממי. בגאולתך.
פרק ט, טז
טבעו גוים. זו היא התהלה אשר אספר.
פרק ט, יז
נודע ה'. כל זה מן התהלה נודע ה' לבריות כי שליט הוא ומושל ונוקם לאויביו, שהרי משפט עשה בהם יושטיצ"א בלע"ז.
נוקש רשע. נכשל רשע.
הגיון. נהגה זאת סלה.
פרק ט, יח
לשאולה. אמר רבי נחמיה כל תיבה הצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה כגון (בראשית יב) מצרימה מדברה התיבון ליה והכתיב ישובו רשעים לשאולה, א"ר אבא בר זבדי למדריגה התחתונה של שאול ומהו ישובו לאחר שיצאו מגיהנם ויעמדו בדין ויתחייבו ישובו למדריגה תחתית של גיהנם.
פרק ט, יט
כי לא לנצח ישכח. ישראל האביון מלפקוד עליהם מה ששיעבדו בו, ותקות עניים לא תאבד לעד.
פרק ט, כ
קומה ה'. דוד היה מתפלל לפני הקב"ה שיקום וימהר לעשות זאת.
אל יעז. עמלק לאורך ימים בגדולתו.
על פניך. בשביל הכעס שהכעיסוך במקדשך.
פרק ט, כא
מורה. מרות ועול. דבר אחר: מורה לשון השלכה לשון ירה בים (שמות טו) ויש אומרים מורה לשון תער (סא"א).
ידעו גוים. שהם אנוש ולא אלהות להיות גבורתם שולטת.