פרק צ, א
תפלה למשה. אחד עשר מזמורים מכאן עד לדוד מזמור כלם משה אמרם כנגדם ברך אחד עשר ברכות לאחד עשר שבטים בזאת הברכה. מעון אתה היית לנו. מעון מדור ומנוס לבא שם. היית לנו בדר ודר. מעולם כי אתה מקדם הכל היית.

פרק צ, ב
בטרם הרים יולדו. נבראו ובטרם חוללת ארץ ותבל ומעולם ראשון ועד עולם אחרון אתה אל.

פרק צ, ג
תשב אנוש עד דכא. מביא אתה יסורין על האדם עד שאתה מחזירו להיות תשוש כח וקרוב למות, ותאמר לו ביסורין שובו בני אדם מדרככם הרעים.

פרק צ, ד
כי אלף שנים בעיניך. אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה ועוד מן הלילה עמו כי יום אחד של הקב"ה ומעט מן הלילה של הקב"ה הם אלף שנים, שהרי לא אמר הכתוב שיהא יומו של הקב"ה אחד כאלף שנים אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים, ולכך מת אדם הראשון תוך אלף, שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב"ה ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים, ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא. (מצאתי). כי אלף שנים בעיניך וגו'. וכשעלתה תשובה בדעתך מתחלה יפה דנת ובראת אותה וראוין היו השנים לכך, לפי שלא היו ימי בני אדם רבים שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום הולך שעבר וחלף ומעט מן הלילה עמו שהרי אמרת לאדם הראשון (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו. כיום אתמול כי יעבור. שכבר עבר.

פרק צ, ה
זרמתם שנה יהיו. עכשיו חטפתם לאותם השנים והבאתם לימים מועטים שאינם אלא כשנת תנומה ששני הדורות שבעים שנה הם, כמו שמפורש בסוף הענין ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והם חשובים שינה אחת כענין (לקמן קכ"ז) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, ועל שבעים שנה של גלות בבל נאמר שהיה שבעים שנה. זרמתם. לשון שטיפה כמו (חבקוק ג) זרם מים. בבקר כחציר יחלוף. הנולד בלילה מת בבוקר לסוף השינה.

פרק צ, ו
ואם בבקר יציץ. מיד חלף ועד בא הערב ימולל ויבש, למה.

פרק צ, ז
כי כלינו באפך וגו'. ועל כל זאת.

פרק צ, ח
שתה עונותינו לנגדך. ואת עלומינו את חטאת נעורינו שמת למאור פניך. עלמינו. נעורינו כמו (שמו"א יז) בן מי זה העלם. למאור פניך. למולך להביט בהם.

פרק צ, ט
פנו בעברתך. ופנו ונבערו והלכו להם בעברתך. כמו הגה. כדבור הממהר לכלות.

פרק צ, י
ימי שנותינו בהם שבעים שנה. שנותינו אלה בעונותינו אלה ובעלומינו אלה שבעים שנה הם. ואם בגבורות. ואם הרבה גברו ימיו שמונים שנה הם. ורהבם עמל ואון. וכל הגדולה והשררה שיש לו לאדם בימים האלה אינם אלא עמל ואון, ולמה, שהרי כי גז חיש ונעופה בתוך עברה מהר אנו עפים ומתים. גז. לשון העברה כמו נגוזו ועבר (נחום א) ויגז שלוים מן הים (במדבר יא).

פרק צ, יא
מי יודע עז אפך. בימים מועטים כאלה מי יקנה לו לב לדעת את עז אפך ליראה אותך. ואתה כיראתך עברתך. כשם שאתה יראוי כן עברתך קשה ונפרע מן החוטאים.

פרק צ, יב
למנות ימינו כן הודע. כאשר בתחלה הודע בעולם את מנין ימינו ארוכים וכיון שנאריך ימים נוכל לקנות לב ונביא בתוכם לבב חכמה, ונביא לשון הבאה, ויש אומרים למנות ימינו כן כמנין כ"ן שבעים שנה ונמות לפי שיעור ימינו שהן מעט כן תייסר אותנו, וכן ויודע בהם אנשי סוכות (שופטים ח) (סא"א).

פרק צ, יג
שובה ה'. מחרון אפיך. והנחם. חשוב מחשבה טובה על עבדיך.

פרק צ, יד
שבענו בבקר חסדך. ביום הגאולה והתשועה שהוא בקר לליל הצרה והאנחה והחשיכה. ונרננה ונשמחה בכל ימינו. כלומר בכל הצרות שעברו עלינו בימינו אלה.

פרק צ, טו
שמחנו כימות עניתנו. שמחנו לימות משיחנו כמנין ימות שעניתנו בגליות וכמנין שנות אשר ראינו רעה.

פרק צ, יז
ויהי נועם ה' אלהינו. שכינתו ותנחומיו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. לשון תחינה הוא, כוננה כמו שמרה שפטה. כוננהו. כונן אותו, ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו, אחת על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן, ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם.