הודו לה' קראו בשמו -
(כתוב ברמז קמ"ב):

דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד -
אמר ר' יוסי בן חלפתא לר' ישמעאל בריה:
מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר: דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד.

זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיהו -
אמר ר' יודן בשם רבי שלום:
מופת נתתי למי שהוא מוציא מפיו: כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק.
מי שמודה בשני עולמות - יקרא לך זרע,
וכל מי שאינו מודה בשני עולמות - לא יקרא לך זרע:

הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו -
חמשה הוא לטובה:
אברם הוא אברהם.
הוא משה ואהרן,
הוא עזרא עלה מבבל.
הוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון.
דוד הוא הקטן.

וחמשה הוא לרעה.
הוא היה גבור ציד.
הוא עשו אבי אדום.
הוא דתן ואבירם.
הוא המלך אחז.
הוא אחשורוש.

אמר ר' ברכיה בר רבי בשם רבנן:
והקב"ה נמנה עם הצדיקים, הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו.

דבר צוה לאלף דור -
וכתוב אחד אומר: אדם אחד מאלף מצאתי,
אלף דור עלו במחשבה להבראות, וכמה נמחו מהן?
רב הונא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי:
תתקע"ד דורות.
מה טעם?
דבר צוה לאלף דור.
ואי זה?
זה תורה.

ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמני:
תתק"פ.
מה טעם?
דבר צוה לאלף דור - זו מילה.

בהיותם מתי מספר -
כמה דאת אמר: ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי וגו'.

ויתהלכו מגוי אל גוי -
מדבר באברהם, ויהי רעב בארץ.

לא הניח (לאיש) [אדם] לעשקם -
אלו המצריים.

ויוכח עליהם מלכים -
זה פרעה ואבימלך.

אל תגעו במשיחי וגו' -
מדבר באברהם אבינו: ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא.
ובשרה הוא אומר: בת הרן שנאמר: ויתהלכו מגוי אל גוי ואומר אל תגעו במשיחי וגו'.
במרים הוא אומר: ותקח מרים הנביאה.
בדבורה הוא אומר: ודבורה אשה נביאה.
בחנה הוא אומר: ותתפלל חנה.
בחולדה הוא אומר: וילך חלקיה אל חולדה הנביאה.
באסתר הוא אומר: ותכתוב אסתר.

אמר רב יהודה אמר רב:
אל תגעו במשיחי -
אלו תינוקות של בית רבן,

ולנביאי אל תרעו -
אלו תלמידי חכמים.

אמר ר' לוי:
אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן.

א"ל רב פפא לאביי:
דידי ודידך מאי,?
א"ל: אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא.

ואמר ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה:
אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש,

א"ל ר' לוי לר' יהודה נשיאה:
כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה.

רבינא אמר:
מחרימין אותה.

ויקרא רעב על הארץ –
אמר ר' יהודה בר נחמן בשם ר' שמעון בן לקיש:
ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים שבשלשלאות.

אמר ר' פנחס הכהן בר חמא:
משל למה הדבר דומה?
לפרה שהיו מבקשין למשוך אותה למקולין ולא היתה נמשכת.

מה עשו?
משכו את בנה תחלה והיתה רצה אחריו.

כך מי הוריד יעקב למצרים?
יוסף:

ברזל באה נפשו -
רב הונא בשם רבי אחא:
נתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו, כדי שיתלה את עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא הביט בה.

עד עת בא דברו -
ר' חייא בר אבא ורבנן,
חד מנהון אמר:
עד עת בא דברו -של יוסף.

וחרינא אמר:
עד עת בא דברו - של הקב"ה שאמר יוסף לשר המשקים: כי אם זכרתני אתך.
א"ל הקב"ה: כך אמרת, חיי, שעוד שתי שנים תעשה בבית האסורים.

שמו אדון לביתו -
אמר ר' לוי בשם ר' יוחנן בן שאול:
אמר להם יוסף: מה אתם סבורים, שאין הקב"ה מטעימני ממה שברך זקני ליעקב אבי: יעבדוך עמים לפיכך: ויוסף הוא השליט.

לאסור שריו בנפשו -
כיון שבקש פרעה להמליך את יוסף, אמרו לו סנקליטין שלו: אדוננו המלך, יש עבד מולך?!
מה עשה?
כיון שמלך יוסף נטלן וחבשן והמתין עד שבאו אחיו להודיעם, שהוא אוגנסין, ואחר כך גררן בחבלים.

דבר אחר
לאסור שריו בנפשו -
זה פוטיפר,

אמר ר' אידי:
שרו כתיב.

ויפר את עמו מאד ויעצימהו מצריו -
אמר ר' שמעון בן לקיש:
משל לשתי כריין גדולים בסירקי, זה גדול וזה גדול, אעפ"כ זה גדול מזה.
משל לשני גבורים זה גבור וזה גבור, אלא זה גבור מזה.

שלח מלך ויתירהו מושל עמים וגו' -
זה פרעה, שהיה שולט מסוף העולם ועד סופו.

שמו בם דברי אותותיו -
אמר ר' יהודה בר ר' סימון:
שהיו המכות נרשמים בגופן, שנאמר: ואת אותותי אשר שמתי בם.

שלח חשך ויחשיך -
חשך ששלח הקב"ה על המצריים היה קשה הרבה,
מהו ולא מרו את דברו?
על שהמירו דבריו של הקב"ה.

דבר אחר:
אמר הקב"ה למלאכים: ראוייין הם המצריים ללקות בחשך?
מיד הסכימו ואמרו הן. ולא המיר אחד מהם אחר הקב"ה.

שלח חשך ויחשיך -
משל למלך שסרח עבדו עליו, אמר לאחר: לך והכה אותו חמשים, הלך והכה אותו מאה, כך שלח חשך ונתוסף חשך על חשך.

מהיכן היה אותו חשך?
רבי יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר:
מחשך של מעלה, שנאמר: ישת חשך סתרו.

ר' נחמיה אומר:
מחשך של גיהינום.

ר' יהודה אומר:
במה הרשעים מתכסין בשאול?
בחשך.

חזקיה אמר:
הגיגית הזו במה מכסין אותה?
בכלי חרס מינה ובה, כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס.
כך הרשעים מה כתיב בהם?
והיה במחשך מעשיהם לפיכך הקב"ה מכסה עליהם את התהום, שהוא חשך, וחשך על פני תהום - זה גיהינום, הרי אותו חשך שהובא על המצריים, מתוך גיהינום בא.

וכמה היה אותו החשך?
רבי אומר:
כעובי דינר גרדיון, שנאמר: וימש חשך, ושבעה ימים של חשך היה על המצריים, שלשה ימים הראשונים, מי שהיה יושב ומבקש לעמוד עומד, ומי שהיה עומד אם היה מבקש לישב יושב, ועוד שלשה ימים אחרים, מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד, עומד לא היה יכול לישב.
ואי זה הוא יום שביעי?
על הים ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה היה הענן מחשיך למצריים ומאיר לישראל, דו פרצופין, וכן לעתיד: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה'.

שרץ ארצם צפרדעים -
אמר ר' יוחנן:
בכל מקום שהיו רובצים מיד היו נעשים צפרדעים.

אמר ר' שמעון בר רבי:
זה אחד (מתשעה) מהדברים שהשליט הקב"ה רך בקשה, כיון שהיה הצפרדע עולה, היה אומר: אני שלוחו של מי שאמר והיה העולם, והיה השיש נבקע והוא עולה ושומט, שנאמר: וצפרדע ותשחיתם כענין שנאמר: כי משחתם בהם:

נתן גשמיהם ברד וגו' ויך גפנם ותאנתם -
אמר ר' הונא בשם ריש לקיש:
כפילקוס היה הברד יורד עליהם.

אמר ר' יוחנן:
מן מילתיה דר' שמעון את שמיע תרתי, בגפנים על ידי שהיו דקים היה יורד כפילקוס ומקצצו, אבל לשקמים היה בא [חן] ומל, שנאמר: ושקמותם בחנמל:

ויך כל בכור (במצרים) [בארצם] -
כתיב: והכיתי כל בכור בארץ מצרים ואפילו בכורות אחרות.
בכורי מצרים שהיו במקומות אחרות מנין?
תלמוד לומר: למכה מצרים בבכוריהם.

בכורי חם כוש ופוט וללוד מנין?
תלמוד לומר: ראשית אונים באהלי חם.

ויך כל בכור -
אמר ר' אחא בר אבא:
בכור לאיש בכור לאשה בכור לבהמה, וכל בית שלא היה בו בכור הורג לאפוטרופוס שלו, כענין שמרי הראש כי לא היה בכו וישמיהו אביהו לראש.

ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל -
אמר ר' אליעזר הגדול:
הירוד שבישראל הוציא בידו ממצרים צ' חמורים טעונים כסף וזהב.

שמח מצרים בצאתם -
אמר ר' ברכיה:
משל לבעל בשר שהיה רוכב על חמור. חמרא מסכי אימת יחות ליה מיניה, ואיהו מסכי אימת ניחות מן חמרא, כיון דנחת ליה מן חמרא שרי גברא חדי ושרי חמרא חדי ולית אנן ידעין מאן חדי סגי מנהון.
כך כשהיו ישראל במצרים היו המכות באות על המצרים והיו המצריים מקוים מתי יצאו ישראל ממצרים, וישראל מקוים מתי יגאלם הקב"ה, וכיון שנגאלו התחילו אלו ואלו שמחים ואין אנו יודעים מי שמח יותר, וממה שאמר דוד, אנו יודעין שהמצריים שמחו יותר מישראל, שנאמר: שמח מצרים בצאתם. פרש ענן למסך (כתוב ברמז ת"א וברמז תקכ"ח).

רבי אומר:
שני עננים היו כי ענן ה' על המשכן.

חזקיה בר רבי אומר:
למה היה משתנה להם?
מפני הזבים והמצורעים, כדי שיהיו יודעין אימתי ערב ואימתי בקר.

הן הכה צור וגו' -
בתחלה היה מוציא דם (כתוב לעיל):

כי זכר את דבר קדשו -
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
בזכות אברהם אני קורע להם את הים, שנאמר: כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו.

ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו -
(כתוב ביהושע ברמז ט"ו):

ויתן להם ארצות גוים -
רבי חנינא שאל לר' חייא בר אבא:
מהו ויתן להם ארצות גוים?
אמר ליה: פועל שהוא עושה עם בעל הבית ויגע עמו ונותן לו שכרו, אינו צריך להחזיק לו טובה, אבל בשעה שאין עושה עמו באמונה ונותן לו שכרו צריך להחזיק לו טובה, ואנו נתן לנו הקב"ה ארצות גוים ואין אנו עוסקין בתורה, שנאמר: בעבור ישמרו חקיו [וצריכים אנו להחזיק לך טובה שנתת לנו ארצות של גוים], ואם אנו משמרין אין לנו להחזיק טובה על זאת.

ומה עלינו לעשות לו?
לזמר שירה ולומר הללויה.