לדוד מזמור נאם ה' לאדוני שב לימיני -
זה שאמר הכתוב: מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו.

אמר ר' ראובן:
ישנים היו עבודת אלילים מלבוא לתחת כנפיו של הקב"ה.
ומי העירן לבא תחת כנפיו?
אברהם, שנאמר: מי העיר, ולא תאמר לעבודת אלילים בלבד, אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה.
כיצד?
אברהם פתח לה פונדק והיה מקבל העוברים והשבים, שנאמר: ויטע אשל בבאר שבע,

אמר ר' אלעזר:
מהו אשל?
"אכילה "שתיה "לויה.

דבר אחר
צדק יקראוהו לרגלו - צדיקו של עולם מלוה אותו אימת כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחבריו.

אמר ר' יודן בשם רבי אחא בר חנינא:
לעתיד לבוא מושיב הקב"ה למלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו, ופני אברהם מתכרכמות ואומר: בן בני יושב לימין ואני לשמאל, והקב"ה מפייסו ואומר: בן בנך על הימין שלך, ואני לימינך, הוי: וענותך תרבני:

מטה עוזך ישלח ה' מציון -
איזה מטה?
זה מטה של יעקב, שנאמר: כי במקלי עברתי את הירדן הזה.
והוא המטה שהיה ביד יהודה, ומטך אשר בידך,
והוא המטה שהיה ביד משה: ומטה האלהים בידו,
והוא המטה שהיה ביד אהרן: וישלך אהרן את מטהו,
והוא המטה שהיה ביד דוד, שנאמר: ויקח מקלו בידו.
והוא המטה שהיה ביד כל מלך ומלך, עד שחרב בית המקדש ונגנז, ועתיד לימסר ביד מלך המשיח, ובו עתיד לרדות את עבודת אלילים, לכך נאמר: מטה עוזך ישלח ה' מציון.

אמר רבי לוי:
כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה ליתן מציון.

עמך נדבות ביום חילך -
מדבר באברהם, עמך הייתי ביום שנדבת לשמי לירד לכבשן האש.

ביום חילך -
ביום שכנסת כל אותן החיילות והאוכלוסין.

בהדרי קדש -
בהדרו של עולם הקדשתיך.

מרחם משחר -
מרחמו של עולם שחרתיך.

לך טל ילדותך -
מפני שהיה אברהם אבינו מתפחד, תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד אלילים כל השנים הללו, אמר לו הקב"ה: לך טל ילדותך.
מה הטל הזה פורח אף עונותיך פורחין,
מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם.

נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם -
א"ר ישמעאל:
אברהם כהן גדול היה.
וכתיב: ונמלתם את בשר ערלתכם.
אמר: אם ימול מן האזן אינו כשר להקריב,
מן הפה אינו כשר להקריב,
מן הלב אינו כשר להקריב,
מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב?
הוי אומר: זה ערלת הגוף.

רבי עקיבא אומר:
ארבע ערלות הן:
נאמר ערלה באזן, הנה ערלה אזנם משמוע.
נאמר ערלה בפה, הן אני ערל שפתים.
נאמר ערלה בלב, וכל ישראל ערלי לב,
ונאמר: התהלך לפני והיה תמים.
מהיכן ימול ויהיה תמים?
הוי אומר: זה ערלת הגוף.

ידין בגוים מלא גויות -
אמרו רבותינו:
כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל, כביכול נטל הקב"ה מדם כל נפש ונפש וטובל פורפוריון שלו, עד שצבעה דם, וכשמגיע יום הדין ויושב עליו בבימה לדון אותו, לובש אותו פורפוריון ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה, שנאמר: ידין בגוים מלא גויות, באותה שעה מתנקם הקב"ה ממנו שתי נקמות, שנאמר: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ולעתיד לבא נהרות יורדים מדם של רשעים, והעוף בא לשתות מנחל של דם, שנאמר: מנחל בדרך ישתה.

מהו על כן ירים ראש?
שבא לשתות והנחל עושה גלים, והגל בא לשטפו והוא מרים ראשו.
אמר דוד: הלל והודאה אני נותן לך, על כל (דבר) זה ,לכך נאמר: הללויה.