ילקוט שמעוני, תהלים פרק קיג


סימן תתעב
הללויה הללו עבדי ה' -
זה שאמר הכתוב: אזכרה נגינתי בלילה.

ר' יהודה בר' סימון אמר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, מזכרת אני נסים שעשית עמי בלילה במצרים, והייתי מנגנת לך על אותם הנסים, ואומרת שירים וזמרים בלילה: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.
ואימתי?
כשהרגת בכורי מצרים: ויהי בחצי הלילה שבאותו לילה נגאלנו והוצאתנו מעבדות לחירות שהיינו עבדים לפרעה וגאלתנו ונעשינו לך עבדים, שנאמר: הללויה הללו עבדי ה'.
אתה מוצא כ"ו דורות משנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים ולא אמרו הלל, ובשעה שבאה מכת בכורות, עמד לו פרעה והלך לו אצל משה ואהרן, שנאמר: ויקרא פרעה למשה ולאהרן לילה, היה דופק פרעה על פתחיהן.
א"ל: שוטה, בלילה אנו יוצאין וכי גנבים אנו?! בבקר אנו יוצאין, שכך אמר לנו הקב"ה: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר!
אמר: הרי מתו כל המצרים, שנאמר: ותחזק מצרים על העם.
אמרו לו: ומבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך, אמור: הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדים של הקב"ה.
התחיל פרעה צווח: לשעבר הייתם עבדי ועכשו הרי אתם בני חורין, אין אתם אלא עבדים של הקב"ה, צריכים אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו, שנאמר: הללויה הללו עבדי ה', שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים.

למה אמרו הללויה?
אמר רבי ירמיה בן אלעזר:
אין העולם כדי להלל בכל השם אלא בחציו, שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. הללו יה, מכאן שאין לומר הלל פחות משלשה, שנאמר: הללו.
למי אומרים הללו?
לשנים, האומר אחד הרי שלשה.
וכן הוא אומר: כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.

סימן תתעג
יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם -
אמר הקב"ה: ברכתם אותי: מעתה ועד עולם, אף אני כן, וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם.

הללו עבדי ה' -

מנין [הלל"ו היו], כשירדו למצרים ע"א היו עם השכינה, שנאמר: אנכי ארד עמך מצרימה, וכתיב: בשבעים נפש ירדו אבותיך.
וכתיב: היא תהלתך, לכך הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה' - הללו לשם שעשה לנו מלחמה, שנאמר: ה' איש מלחמה.

הללויה -
אמר רב חסדא:
הללויה כס יה , ידידיה אחת היא,

רב אמר: כסיה מרחביה בלבד, איבעיא להו: ידידיה לרב מאי?
תא שמע, אמר רב:
ידידיה נחלק לשנים, לפיכך ידיד חול יה קדש,

איבעיא להו הללויה לרב מאי?

תא שמע דאמר רב:
חזינא להו לתילי דבי חביבי, דכתיב: בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא.

ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי:
מאי הללויה הללו יה?
בהללויות הרבה,

ופליגא דידיה אדידיה דאמר ר' יהושע בן לוי:
בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים,
בנצוח,
בנגון,
במשכיל,
במזמור,
בשיר,
באשרי,
בתהלה,
בתפלה,
בהודיה,
בהלל
,
וגדול שבכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת.

אמר רב יהודה אמר שמואל:
שירה שבתורה משה וישראל אמרוה בשעה שעלו מן הים.
והלל זה מי אמרו?
נביאים שבישראל תקנו שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם, וכשיגאלו אומרים אותו על גאולתן.

תנו רבנן:
ר' מאיר היה אומר:

כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהלים כלן דוד אמרן, שנאמר: כלו תפלות דוד בן ישי, אל תקרי כלו אלא כל אלו.

והלל זה מי אמרו?
ר' יוסי אומר:
אליעזר בני אמור, משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים.
וחולקין עליו חבריו לומר: שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהם.
אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו את לולביהן ולא אמרו שירה עד שבא דוד?!

תניא אידך:
הלל זה מי אמרו?
ר' אלעזר אומר:
משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים.
הם אמרו: לא לנו ה' לא לנו.
משיבה רוח הקודש ואומרת להם: למעני למעני אעשה.

ר' יהושע אומר:
יהושע וישראל אמרוהו, בשעה שעמדו עליהם מלכי כנען כו'.

ר' אלעזר המודעי אומר:
דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא כו'.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:
חזקיה וסיעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב כו'.

ר' עקיבא אומר:
חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנאצר.

וחכמים אומרים:
נביאים שביניהם וכו' (כדלעיל),

אמר ר' חסדא:
הללויה - סוף פרקא.

רבה בר רב הונא אמר:
הללויה - ריש פרקא.

אמר ר' חסדא:
חזינא לתילי דרב חנן בר רבא דכתיב בהו: הללויה באמצע פרקא, אלמא מספקא ליה.

אמר ר' חנין בר אדא:
הכל מודים בתהלת ה' ידבר פי - הללויה דבתריה ריש פרקא,
רשע יראה וכעס - הללויה
דבתריה ריש פרקא,
שעומדים בבית ה' - הללויה
דבתריה ריש פרקא,
מנחל בדרך ישתה - הללויה
דבתריה ריש פרקא,
ראשית חכמה יראת ה' - הללויה
דבתריה ריש פרקא:

וכי מאחר דאיכא הלל הגדול אנן מה טעם אמרינן האי הלילא?
אמר ר' יוחנן:
מפני שיש בה ה' דברים הללו:
יציאת מצרים,
קריעת ים סוף,
מתן תורה,
תחית המתים,
וחבלו של משיח.


יציאת מצרים, דכתיב: בצאת ישראל ממצרים.
קריעת הים, דכתיב: הים ראה וינס.
מתן תורה, דכתיב: ההרים רקדו כאילים.
תחיית המתים, דכתיב: אתהלך לפני ה' בארצות החיים.

חבלו של משיח,

אמר ר' יוחנן:
לא לנו ה' לא לנו זו מלחמת גוג ומגוג.

רב נחמן בר יצחק אמר:
מפני שיש בו מלוט נפשם של צדיקים מגיהינום, שנאמר: אנה ה' מלטה נפשי,

חזקיה אמר:
מפני שיש בה ירידתן של צדיקים לכבשן האש.

לא לנו ה' לא לנו - אמר חנניה,
כי לשמך תן כבוד - אמר מישאל,
על חסדך על אמתך - אמר עזריה,
למה יאמרו הגוים - אמרו כלם.

בעלייתן:
הללו ה' כל גוים - אמר חנניה,
שבחוהו כל האומים - אמר מישאל,
כי גבר עלינו חסדו - אמר עזריה,
ואמת ה' לעולם - אמרו כלם.

ואיכא דאמרי:
ואמת ה' לעולם - גבריאל אמרו, בשעה שהפיל נמרוד את אברהם אבינו בכבשן האש.
אמר גבריאל לפני הקב"ה: רבש"ע, ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיק מכבשן האש.
א"ל: הוא יחיד בעולמי ואני יחיד בעולמי, נאה ליחיד להציל את היחיד, ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, א"ל הקב"ה: תזכה ותציל שלשה מכבשן האש.

דרש ר' שמעון:
בשעה שהפיל נבוכדנאצר את חנניה מישאל ועזריה לגו אתון נורא, אמר יורקמי שר הברד לפני הקב"ה: רבש"ע, ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים מכבשן האש.
אמר גבריאל: אין גבורתו של הקב"ה בכך שאתה שר של ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש, אני שר של אש אני ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, ואעשה נס בתוך נס.
א"ל הקב"ה: רד!
באותה שעה פתח גבריאל ואמר: ואמת ה' לעולם.

ואיכא דאמרי:
דגים שבים אמרוהו (כתוב בשופטים ברמז נ"ג).

אמר ר' לוי:
מאי דכתיב מושיבי עקרת הבית?
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, שמוני בניך כחולדה זו שדרה בעקרי בתים.

דרש ר' אבא:
מאי דכתיב: אהבתי כי ישמע ה'?
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אימתי אני אהובה לפניך?
בזמן שאתה שומע קול תחנוני, דלותי ולי יהושיע אע"פ שמדולדלת אני מן המצוות, לי נאה להושיע.

אמר רב כהנא:
כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלח לו רבי אמור לנו שנים ושלשה דברים, שאמרת משום אביך, שלח להו: כך אמר אבא: מאי דכתיב הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים?
כל האמים מאי עבידתייהו?
אלא הכי קאמר: הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דקא עביד בהדייהו, כל שכן אנו כי גבר עלינו חסדו.

אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
אודך כי עניתני - אמר דוד.
אבן מאסו הבונים - אמר ישי.
מאת ה' היתה זאת - אמרו אחיו.
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו - אמר שמואל.
אנא ה' הושיעה נא - אמרו אחיו.
אנא ה' הצליחה נא - אמר דוד.
ברוך הבא בשם ה' - אמרו ישראל.
ברכנוכם מבית ה' - אמר שמואל.
אל ה' ויאר לנו - אמרו כלם.
אסרו חג בעבותים - אמר שמואל.
אלי אתה ואודך - אמר דוד.
אלהי ארוממך - אמרו כלם.

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו –
תנן התם:
מקום שנהגו לכפול יכפול, לפשוט יפשוט, לברך אחריו יברך אחריו, הכל כמנהג המדינה.

תניא:
רבי:
כופל בה דברים.

ר' אלעזר בן פרטא:
מוסיף בה דברים.

מאי מוסיף?

אמר אביי:
מוסיף לכפול מאודך ולמטה.

אמר רבא:
הלכתא גברותא איכא למשמע מינה דהלילא.
הוא אומר: הללויה
והם אומרים: (הללו את ה') [הללויה],
הוא אומר: הללו [עבדי] ה'
והם אומרים: (הללו עבדי ה') [הללויה],
מכאן שמצוה לענות: הללויה, ומצוה לגדול מקרא, אותם עונין אחריו הללויה.

הוא אומר: הודו לה'
והם אומרים: הודו לה'
מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים.

הוא אומר: אנא ה' הושיעה נא
והם אומרים: אנא ה' הושיעה נא.
מכאן שאם היה קטן מקרא אותו עונין אחריו מה שהוא אומר.

הוא אומר: אנא ה' הצליחה נא
והם אומרים: אנא ה' הצליחה נא
מכאן שאם בא לכפול יכפול.

הוא אומר: ברוך הבא.
והם אומרים: בשם ה'
מכאן ששומע כעונה.

שנו רבותינו:
היכן היו מנענעין?
בהודו לה' תחלה וסוף
ובאנה ה' הושיעה נא דברי בית הלל.

ובית שמאי אומרים:
אף באנא ה' הצליחה נא.

אמר ר' עקיבא:
צופה הייתי ברבן גמליאל ור' יהושע שכל העם נענעו והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא.

תמן תנינן:
בקריאת שמע בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני היראה.

בעא מיניה אחי תנא דבי ר' חייא מר' חייא:
מהו שיפסיק בהלל ובמגלה?
מי אמרינן ק"ו: השתא ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מיבעיא; או דילמא פרסומי ניסא עדיף?
א"ל פוסק ואין בכך כלום.

אמר רבא:
הלכתא ימים שיחיד גומר בהם את ההלל בין פרק לפרק פוסק ובאמצע הפרק אינו פוסק, וימים שאין יחיד גומר בהם את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק.

איני והא רב בר שבא איקלע לבי רבינא בימים שאין יחיד גומר בהם את ההלל ולא פסק?
שאני רבא בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא.

ממזרח שמש עד מבואו –
משעה שהוא זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה (כתוב ביהושע ברמז נ"ג):

מושיבי עקרת הבית -
זו שרה, שנאמר: ותהי שרי עקרה.

אם הבנים שמחה -
היניקה בנים שרה.

דבר אחר:
מושיבי עקרת הבית -
זו רבקה, שנאמר: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא,

אם הבנים שמחה -
ותהר רבקה אשתו.

דבר אחר:

עקרת הבית -
זו לאה, שנאמר: וירא ה' כי שנואה לאה, מכאן שהיתה עקרה.

אם הבנים שמחה -
כי ילדתי לו ששה בנים.

דבר אחר:
עקרת הבית -
זו רחל, ורחל עקרה.

אם הבנים שמחה -
בני רחל יוסף ובנימן.

דבר אחר:
עקרת הבית -
זו אשתו של מנוח, שנאמר: הנה נא את עקרה.

אם הבנים שמחה -
והרית וילדת בן.

דבר אחר:

עקרת הבית -
זו חנה, שנאמר: ולחנה אין ילדים.

אם הבנים שמחה -
ותלד שלשה בנים.

דבר אחר:
עקרת הבית -
זו ציון, שנאמר: רני עקרה לא ילדה.

אם הבנים שמחה -
ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה.

רבי יהושע בן לוי אמר:
אם הבנים שמחה -
זו המילה שנתנה בשמיני.

ריש לקיש אמר:
אלו ת"ח שמראין הלכות שחיטה בעצמם.

דאמר רבא:
כל מילי ליחזי איניש בנפשיה חוץ משחיטה ו

דבר אחר:
רב נחמן בר יצחק אמר אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמם על דברי תורה, ואין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל.

ודבר אחר:
זאת חנה ושבעה בניה (כתוב באיכה רמז תתכ"ב):

הפרק הבא    הפרק הקודם