הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו -
אין לישראל ממה שישלמו להקב"ה אלא הודיה בלבד, על כל טובה שהוא עושה להם.
וכן הוא אומר: אודך ה' כי אנפת בי.
ואומר: אלי אתה ואודך אלהי ארוממך - ארוממך אודה שמך.
וכן הוא אומר: טוב להודות לה'.

כי לעולם חסדו -
זו התורה שנתן להם לישראל, שנקרא חסד, שנאמר: ותורת חסד על לשונה.
וכן הוא אומר: חסדי ה' כי לא תמנו.

משלו משל למה הדבר דומה?
לבעל הבית שהיה מלוה לכל בני עירו והיו בני עירו אומרים: זכור אותו בעל הבית לטובה, שהוא נותן לנו כל צרכנו בימות הגשמים, אלא שהוא נוטל ממנו שלש סלעים רבית בימות החמה.
בא אחד ואמר: אני נותן בסלע, הניחו את הראשון ומודים לשני,
בא אחד ואמר אני נותן חנם לא לזה נאה להודות שהוא נותן חנם?! הוי: טוב להודות לה' כי לעולם חסדו.

יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו -
לא נאה על האדם לומר על עצמו שהוא טוב, אלא אם יהיו אחרים מעידים בו.
ומי מעיד בהקב"ה?
ישראל, יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו.

דבר אחר:
יאמר נא ישראל -
ישראל סבא: קטנתי מכל החסדים.

כי לעולם חסדו -
הרועה אותי מעודי עד היום הזה.

יאמר נא ישראל -
מה עשה עמהם במצרים ובמדבר ובארץ.

יאמרו נא בית אהרן -
משלו משל למה הדבר דומה?
לבעל הבית שהוא מנהיג יפה עם אריסיו, בשעת חשבון אינו מדקדק עמהם, בשעת הגורן היה משייר להם שירי הגורן, ובשעת הגת היה משייר להם שיירי הגת, אבל אין אנו יודעים משאו ומתנו בתוך ביתו.
ומי יודע?
עבדיו ובני פלטין,
ואלו הם עבדיו של הקב"ה:
בית אהרן, שהם מקריבין לפניו בכל עת, לכך נאמר: יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו, יאמרו נא - מה שעשית לכל מי שעמד כנגדן:
קרח בלעה אותו הארץ,
עוזיה והצרעת זרחה במצחו.

יאמרו נא יראי ה' -
זה ביתו של דוד, שנאמר: חבר אני לכל אשר יראוך.
ומה עשה עמי דוד?
הנה אנכי יושב בבית ארזים וגו'.

ומה עשיתי לו?
אף אני אשמר לו חסדי, ושמתי לעד [זרעו] וכסאו (וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו) [כימי שמים].

מן המצר קראתי יה -
בכל לשון שישראל קוראין להקב"ה הוא עונה אותם:
קראוהו באל שדי: ואל שדי יברך אותך
עונה אותם באל שדי,: אני אל שדי פרה ורבה.

קראוהו באלהים: ותעל שועתם אל האלהים.
ענה אותם באלהים: וישמע אלהים את נאקתם,

קראוהו בה': ונצעק אל ה'
וענם בה':וישמע ה' את קולנו.

קראוהו ביה: מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה.
וכן הוא אומר: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו.

דבר אחר:
מן המצר -
מדבר במצרים:וימררו את חייהם.

ענני במרחב יה -
שהרחיב לי הקב"ה כנפי החסד, שנאמר: כנפי יונה נחפה בכסף.

דבר אחר:
מדבר בדוד\, כשירד לגלית.

ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם -
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו עבד והיה מחבבו מכל עבדיו, והיו שאר עבדיו מתקנאין בו, אמר: מרי רחים לי מה איניש יכיל לי?
וכן הוא אומר: בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם:

ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי -
משל למה הדבר דומה?
לבני אדם שבאין לדון לפני הבימה והם מתיראין מפני הדיין, אמרו להם קרוביהם: אל תתיראו בן עירכם הוא!
כך הלא אתה אבינו הלא הוא אביך קנך.

כל גוים סבבוני וגו' סבוני גם סבבוני -
ג"פ כנגד ג' פעמים שעתיד גוג ומגוג לעלות על ירושלים כדרך שעלה סנחריב ונ"נ, והוא מביא אנשי יהודה עמו והם מתפללים: אמצה לי יושבי ירושלים.
וכן הוא אומר: וגם יהודה תלחם בירושלים.

יסור יסרני יה -
אמר ר' שמעון:
והלא דברים קל וחומר:
ומה עבד כנעני שאין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון רבו, שנאמר: והתנחלתם אותם היה רבו מכהן והפיל את שנו או סמא את עינו, הרי זה קונה את עצמו ביסורין, קל וחומר בידי שמים.
וכן הוא אומר: יסור יסרני יה ולמות לא נתנני.

זה השער לה' -
אלכנדרוס מוקדון כי הוה שקיל וכו' (כתוב ברמז תתנ"ט):

מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו -
זה שאמר הכתוב: מי זאת עולה מן המדבר, לשעבר היו משועבדים בטיט ולבנים ונעשו במדבר לארבעה דגלים.
משיבין ישראל: אף אנו תמהין על עצמנו ורוח הקדש אומרת: מאת ה' היתה זאת וגו'.

דבר אחר:
מדבר בדוד, לשעבר היה רועה ונעשה מלך.
משל לאחד שהיה עושה משרה לכובסין ונעשה איפרכוס, אף ישראל לעתיד לבא יתמהו עבודת אלילים עליהם, והם משיבין: מאת ה' היתה זאת.

זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו -
כל הגאולות שעברו יש אחריהם שעבוד, אבל מכאן ואילך אין שעבוד, זמרו לה' כי גאות עשה (כתוב ברמז תק"ח).

א"ר אבין:
אין אנו יודעין במה לשמוח, אם בהקב"ה אם ביום, בא שלמה ופרש נגילה ונשמחה בך.
בך בתורתך,
בך בישועתך,
בך בכ"ב אותיות.

אנשי ירושלים בפנים אומרים: אנא ה' הושיעה נא.
ואנשי יהודה מבחוץ אומרים: אנא ה' הצליחה נא וכו' (במדרש):

אסרו חג בעבותים -
אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר:
כל האוחז הדס בעבותו ולולב באגודו, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.

אמר חזקיהו א"ר שמעון בן יוחאי:
כל העושה אסור לחג באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.

שנו רבותינו:
מורביות של ערבה מביאין וזוקפין אותם בצדי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי מזבח.
תקעו והריעו ותקעו, בכל יום מקיפין המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא.

ר' יהודה אומר:
אני והו הושיעה נא, ואותו יום היו מקיפין את המזבח שבע פעמים.

אמר רבא:
מאי קראה?
אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח.

תנא:
ארוכות וגבוהות אחת עשרה אמה, כדי שיהו גוחות על המזבח אמה.

אמר אמימר ואיתימא מר זוטרא:
שמע מינה, דאיסור מנחי להו, דאי סלקא דעתך אארעא מנחי להו, מכדי עלה אמה ונכנס אמה זה יסוד, עלה חמש ונכנס אמה זה סובב, עלה שלש וכנס אמה זה מקום הקרנות, לא משכחת לה לגוחות על המזבח אמה, אלא שמע מינה דאיסור מנחי להו.