למנצח על השמינית וגו' הושיעה ה' כי גמר חסיד -
זה שאמר הכתוב: אבד חסיד מן הארץ.
שאל אדרינוס: באיזה זכות אומה זו עומדת?
א"ל: יש בה צדיקים יש בה יגעים בתורה, מיד גזר והטילו מרגזאות על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה חדלו מליגע בתורה, לפיכך אמר דוד: הושיעה ה' כי גמר חסיד.

מעשה בחסיד אחד שאבדה מטרונא אחת קופסא מלאה דינרין ומצאה אותו חסיד הוליכה לביתה, כיון שהוליכה, אמרו לה: אינו יודע מה שבתוכה לפיכך הביאה לך.
אמרה להו: כולה דדהב מלבר ואתם אומרים אינו יודע הוא מה שבתוכו?!
אמרה לו: תהא אומתך מסורה לך,
אמרו לה: הוא מחזיר אבדתך ואת מקללת אותו?!
אמרה להו: אלו עוד הוה אחר באומתיה כוותיה אגן לא הוינן בעלמה, וגזרה שיהא נכנס ויוצא שלא ברשות ונמצאו בני אדם עסוקים בהדא סומפוניא ופנה אותם אותו חסיד, וכמת קראו עליו בני דורו: הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם.

אמר רבי פנחס:
מבני אדם פסו אבל מן המלאכים לא פסו.

ובמה היו בני אדם עסוקים?
שוא ידברו איש את רעהו.

מעשה היה בעיר אחת שלא היה בה מלח והיה בה חבורה של חמרים, אמרו: הולכים אנו ומביאין מלח ומזבנים אד שלא יבאו אחרים, והיה להם ראש, א"ל: לחרוש יש לי למחר, המתינו לי עד שאחרוש את שדי ולמחר אנו הולכים,
א"ל: הן.
מה עשה?
אמר לאשתו יהא סימן זה מסור בידך, כשאומר לך: תני לי את העול, הביאי את האוכף, תני לי את הקנקן, הביאי את השק, נתן על החמור והלך לו ואותם ישנים.
בבקר עמדו אותם והיו קורין פלוני! פלוני!
אמרו להם השכנים: מה אתם קורין?
הוא הלך מאמש והרי הוא בא, הלכו להם בדרך ומצאוהו.
א"ל: למה עשית כן?
א"ל: אין אתם יודעים אלו הלכנו כלנו יחד מיד היה בזול, עכשו הרי הבאתי עד שאתם באים שלי נמכרת וכשתבואו אתם תמכרו יפה, לכך נאמר: שוא ידברו איש את רעהו אם אין את עושה את האוכף עול ואת השק קנקן, אין אתה יכול לעמוד.

מעשה ברבי יונתן שיהו לו עדשים מצומצמות והיה לו קרוב בעיר, ירד אצלו.
א"ל ר' יונתן: עדשים אני מבקש, יש מהן בעיר?
א"ל: הן.
א"ל: מכמה?
א"ל: כך וכך, בכל עת שתבא אני נוטל לך.
לאחר ימים הלך רבי יונתן לעיר לבית קרובו א"ל אשתו: בשדה הוא.
המתין לי ולא בא.
שאל לאחד מבני העיר: יש כאן עדשים?
א"ל: לאו.
חטים יש כאן.
א"ל: עדשים אני מבקש.
א":ל נוטל אתה מכך וכך הרבה מן הדמים שאמר לו קרובו נטל הימנו.
בא קרובו מן השדה, א"ל רבי יונתן: נטלתי העדשים הרבה מן הדמים שאמרת לי.
א"ל: שמא עדשים אמרת להם אני מבקש?
א"ל: הן.
א"ל: אלו אמרת להם חטים אני מבקש, היו אומרים לך: רצונך בעדשים עכשו שאמרת עדשים אני מבקש א"ל: רצונך חטים, לכך נאמר: שוא ידברו איש את רעהו.

רבי חייא צפוראה אזל למזבן חטין מסורתא.
א"ל ר' יונתן: כד תהוי בעי חטין, הוי אומר: שערין אנא בעי, ולא יסקון לך שערא.

שפת חלקות -
שמחליקין שפתותיהן.

בלב ולב ידברו -
אחד בפה ואחד בלב.

יכרת ה' כל שפתי חלקות -
תנא דבי רבי ישמעאל:
כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות:
עבודת אלילים,
גלוי עריות,
שפיכות דמים.

כתיב הכא: לשון מדברת גדולות
וכתיב התם בעבודת אלילים: אנא חטא העם הזה חטאה גדולה.
בגלוי עריות כתיב: ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת,
בשפיכות דמים כתיב: גדול עוני מנשוא.

גדולות אימא תרתי?
הי מינייהו מפקת (ברמז תתקנ"ג).

במערבא אמרי: לשון תליתאי דקטלי תלתא:
למספרו,
ולמקבלו,
ולנאמר עליו.

רבי יהושע אומר:
מצינו שהרג ארבעה בימי שאול:
דואג שאמרו,
ושאול שקבלו,
ונוב עיר הכהנים, שנאמר עליהם.
ואבנר בן נר שסיפק היה בידו למחות ולא מיחה.

רבי זעירא שלח ואמר ליה לר' סימאי:
סיפק בידך למחות, למה אין אתה מוחה?
אמר ליה: איני אלא מן הנאנחים והנאנקים.
אמר ליה רבי זעירא: ולא מהם התחילה הדין?
משוד עניים מאנקת אביונים.

אשר אמרו ללשוננו נגביר וכו'.
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא:
כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעקר, שנאמר: שפתינו אתנו מי אדון לנו ללשננו כתיב, לומר אם הכך לשונך לומר לשון הרע על חברך, שננו בדברי תורה.

משוד עניים מאנקת אביונים -
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל, שנאמר: אלהים נצב בעדת בקרב אלהים ישפוט. וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר: משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' (ברמז תרכ"ו):

אמר ר' יודן:
גדול גזל של עניים מעון דור המבול, דכתיב: ה' למבול ישב, כביכול בישיבה נפרע מהם.
והכא כתיב: עתה אקום יאמר ה', אינו נפרע מהם אלא בקימה.

אשית בישע יפיח לו -
רבי אושעיא אמר:
כשאשית ישועה על אלו ארתיח מדת הדין על אלו.

אמרות ה' אמרות טהורות -
כל מה שמזהיר הקב"ה על ישראל בשביל טהרתן וקדושתן. אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת שני פעמים.
משל לטבח שנכנס ויוצא לפני המלך.
אמר ליה המלך: וגוזרני שלא תראה מת כל ימי חייך, שלא תטמא אותי, כך גזר הקב"ה על הכהנים, מפני שנכנסים בבית המקדש.
אמרות טהורות -
אמר ר' יהושע בן לוי:
מצינו שעקם הכתוב שתים שלש תיבות, שלא להוציא דבר מגונה.

דבר אחר:
אמרות ה' אמרות טהורות -
אמרות בשר ודם אינן אמרות.

אמר ר' תנחום בר חנילאי:
בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קלוסן, ואמר להם: מחר אני בונה לכם מרחצאות ודימוסיאות ומכניס לכם אמת המים, ישן לו ולא עמד היכן הוא והיכן אמרותיו?!
אבל הקב"ה אינו כן, אלא וה' אלהים אמת שהוא אלהים חיים.

תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ישב הקב"ה ודרש וחקר ובחן וצרף את כל התורה כלה, ומיום שנברא העולם עד אותה שעה, וכל דבר שהוא מדברי תורה דורשו וחוקרו וצורפו ברמ"ח פעמים כנגד רמ"ח אברים שבאדם, ואחר כך הוציאו מפיו וקבעו בתורה, שנאמר: אמרות ה' אמרות טהורות, וכל דבר ודבר שקבע בתורה, אם זז ממקומו קימעא קלקל את כל העולם כלו, ובדעתו של הקב"ה שלא ליתן פתחון פה לבהמה, ומתוך שנתן פתחון פה לנחש, קלקל את העולם כלו.

כסף צרוף -
אמר ר' תנחום:
שתי אמרות כתוב בתורה [וטהורות הן], ולמי נתנו?
לשבטו של לוי, אותו שכתוב בו: וישב מצרף וטהר את בני לוי.
ואיזו?
זו פ' המת, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם.

בעליל לארץ מזוקק שבעתים -
אמר רבי ינאי:
כל דבר ודבר שהקב"ה אמר למשה, אמר ליה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור.
א"ל: רבש"ע, מתי נעמוד על הברור של הלכה?
אמר ליה: אחרי רבים להטות.
רבו המטהרים טהור, רבו המטמאים טמא.

רבי אבהו בשם ר' יוחנן אמר:
תלמיד ותיק היה לו לרבי עקיבא מטהר את השרץ במ"ט פנים ומטמאו במ"ט פנים.

וכן תני רבי חייא:
תלמיד ותיק היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, מטמא את השרץ במ"ט פנים הוי מזוקק שבעתים.
ר' שמעון בן פזי פתר קרייא בפ' פרה שיש בה מז' ז',
ז' פרות,
ז' שרפות,
ז' הזיות,
ז' כבוסים,
ז' טמאים,
ז' טהורים,
ז' כהנים,
אם יאמר לך אדם חסרים הם, אמור לו: אף משה ואהרן בכלל היו:

סביב רשעים יתהלכון -
רבי יהודה אמר:
סביב לרשעים צדיקים מתהלכין, בשעה שהצדיקים יוצאים מגן עדן ורואים רשעים נדונין בגיהינום נפשם שמחה עליהם, הה"ד: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי.
באותה שעה צדיקים נותנין שבח על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה, שנאמר: ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך באומות העולם, ותנחמני מהם.

כרם זלות -
כרם כתוב, כשירומם הקב"ה כרם בזוי שהיה לו בעולם, אלו ישראל, שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל.

אמר לו: רבי נחמיה, עד מתי אתה מעקם עלינו את המקרא?
אלא סביב רשעים להצדיקים מתהלכין. בשעה שהרשעים יוצאין מגיהינום ורואים את הצדיקים בשלוה בגן עדן, נפשן מתמעטה עליהם, שנאמר: רשע יראה וכעס.

אימתי?
כרום זלות בשעה (שיפרסם) [שירומם] הקב"ה מצות בזויות שבתורה.
מה לך יוצא ליסקל?
על ששמרתי את השבת.

מה לך יוצא לישרף?
על שאכלתי מצה.

מה לך יוצא ליהרג?
על מה שמלתי את בני.

מה לך לוקה בפרגול?
על שעשיתי רצון אבי שבשמים.

מה המכות האלה בין ידיך, ואומר: אשר הוכיתי בית מאהבי, המכות גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים.

דבר אחר:
כשיפרסם הקב"ה כרמם של ממזרים וכבר פרסמן: ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.

אמר רבי חלבו, אמר רבי הונא:
כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: סביב רשעים יתהלכון.

אמר אביי:
לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה.

ההוא גברא דהוה מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא, אתא אליהו ז"ל אידמי ליה כטייעא, אמר ליה: כדו בר קיימת קמי מרך, שקל ספסירא וקטליה.

אמרו ליה רבנן לרב ביבי אמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק:
מאי כרום זלות?
אמר ליה: דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם.

ר' יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו:
כיון שנצרך אדם לבריות משתנות פניו ככרום.

מאי כרום?
כי אתא רב דימי אמר:
עוף יש בכרכי הים וכרום שמו, כיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים.

רבי אמי ורבי אסי אמרי:
כאלו נדון בשני בתי דינין באש ובמים, שנאמר: הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים.

רב הונא אמר:
כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת בעולם הבא.

אמר רבי יוחנן:
מאי טעמא?
סביב רשעים יתהלכון והמתפלל בתוכה בעולם הזה, כאלו מתפלל בבית המקדש, שנאמר: ואהי להם למקדש מעט בגוים: