הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו -
אמר ר' יהושע בן לוי:
הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו:
עשיר בשורו,
עני בשיו,
יתום בביצתו,
אלמנה בתרנגולתה.

ואמר ר' יהושע בן לוי:
הני להם תורה וזן אותם בחסדו.

למה נקרא שמו הלל הגדול?
אמר ר' יוחנן:
מפני שיושב הקב"ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה.

מהיכן הלל הגדול?
אמר רב יהודה:
מהודו עד על נהרות בבל.

רב אחא בר יעקב אמר:
מכי יעקב בחר לו יה עד על נהרות בבל.

ר' יוחנן אמר:
משיר המעלות עד על נהרות בבל.

לעושה נפלאות גדולות לבדו -
וכי אחר עשה עמו דבר שהוא אומר לבדו?!
אלא לבדו יודע מה פלאים עושה, כיצד אדם נתון על המטה והנחש לפניו על הארץ, בא לעמוד הרגיש לו הנחש וברח מלפניו, ואינו יודע מה פלאים עשה הקב"ה עמו.
ומי יודע?
הקב"ה.
וכן הוא אומר: רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך, אין לי להעריך ששבחך ואין כדי לספר נפלאותיך.

אמר ר' אלעזר:
אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו, שנאמר: לבדו.

וכדדרש רב יוסף:
מאי דכתיב: אודך ה' כי אנפת בי במה הכתוב מדבר?
בשני בני אדם שהלכו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבע ספינת חברו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר: ישוב אפך ותנחמני:

לרוקע הארץ על המים -
שנו רבותינו:
שלשה משקים אסורים משום גלוי:
מים,
ויין,
וחלב.

מים מנין?
לרוקע הארץ על המים.

חלב מנין?
שנאמר: ותפתח את נאד החלב,

יין מנין?
דכתיב: כל נבל ימלא יין.

תניא ר' יוסי אומר:
אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, ועומדין ואין יודעים על מה עומדין.
הארץ על מה היא עומדת?
על העמודים, שנאמר: המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון,
ועמודים על המים, שנאמר: לרוקע הארץ על המים.
ומים על ההרים, שנאמר: על ההרים יעמדו מים.
וההרים על הרוח, שנאמר: כי הנה יוצר הרים ובורא רוח.
ורוח בסערה, שנאמר: רוח סערה עושה דברו.
וסערה תלויה בזרוע של הקב"ה, שנאמר: ומתחת זרועות עולם.

וחכמים אומרים:
על י"ב עמודים עומדת, שנאמר: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.

ויש אומרים:
על שבעה עמודים עומדת.

ר' אלעזר בן שמוע אומר:
על עמוד אחד עומד וצדיק שמו, שנאמר: וצדיק יסוד עולם.

למכה מצרים בבכוריהם -
בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות, אמר לו: בחצות הלילה ומת כל בכור, נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם, ואמרו להם: כל מה שאמר משה הביא עליהם, אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלה מבינינו, ואם לאו אנו מתים!
השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצריים מתים אינם יוצאים מכאן.
מה עשו?
נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה ואומרין: בבקשה ממך הוצא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ואליך.
אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו.
מה עשו הבכורות?
מיד יצאו ונטל כל אחד חרבו והרג את אביו, שנאמר: למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא, למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהן.

ר' אבין בשם ר' יורה בן פזי:
בתיה בת פרעה בכורה היתה ובתפלתו של משה ניצולה, דכתיב: טעמה: כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, בליל כתיב, כמה דאת אמר: ליל שמורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה לה'.

לגוזר ים סוף לגזרים -
עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים (כתוב ברמז תקס"ה):

לגוזר ים סוף -
וכתיב: נותן לחם לכל בשר,
מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לא לזון חיילותיו ולא לספק להם אספניות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ה' איש מלחמה, שלחם במצרים.
ה' שמו - שזן ומפרנס לכל בריותיו שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים,
וכתיב: נותן לחם לכל בשר.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
קשה היא הפרנסה מן הגאולה, שהגאולה על ידי שליח, שנאמר: המלאך הגואל אותי מכל רע. והפרנסה על ידי הקב"ה, שנאמר: האלהים הרועה אותי.

ר' יהושע דסכנין אמר:
יותר מקריעת ים סוף, דכתיב: לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה: נותן לחם לכל בשר.

תנא דבי אליהו:
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאני אדם אחד שהיה בו מקרא ואין בידו משנה.
אמר לי: רבי, רצוני לומר לפניך דבר אחד ומתירא אני שמא תקפיד.
אמרתי לו: חס ושלום, אם אתה שואלני בדברי תורה.
אמר לי: רבי, מפני מה כתיב: נותן לחם לכל בשר וכתיב: נותן לבהמה לחמה וכי אין אדם מכין לחמו?!
אמר לו: זהו דרך ארץ, אדם עושה בידיו והקב"ה מברך מעשה ידיו, שנאמר: למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך.
יכול יהא יושב ובטל?
תלמוד לומר: אשר תעשה,
אמר לו: תשובה זו היא שיטה ראשונה שאמרתי לך.
אמר לו: בני אשיבך, צא ולמד מן השוטה, כשנטלה ממנו חכמה אינו יכול לפרנס עצמו שעה אחת, כך בני אדם כשנטלה מהם דעה - חשובין כבהמה וכחיה ועוף, והקב"ה מחלק מזונות לכל באי עולם.

למכה מלכים גדולים -
כתיב: ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגובהה ארזים גבהו.

אמרו רבותינו:
קשה היה סיחון כמגדל וחומה והיה קשה מכל הבריות וארוך מכל המגדל ורגליו מגיעות לארץ ואין כל בריה בעולם יכולה לעמוד לפניו.
מה עשה הקב"ה?
כפה שר שלו, שנאמר: ואשמיד פריו ממעל והפילו ממקומו ומסרו לישראל.

אמרו חכמים:
קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה, כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר: למכה מצרים בבכוריהם, למכה מלכים גדולים.

ולעוג מלד הבשן -
אמר ר' שמעון בן לקיש, משום בר קפרא:
פליט היה שמו, שנאמר: ויבא הפליט.
ולמה נקרא שמו עוג?
שבא ומצא את אברהם שעוסק בעוגות הפסח.
כשבא משה וישראל לתחומא דאדרעי, אמר להם משה: נחנה כאן ולמחר בשחרית אנו נכנסין וכובשין אותה, עמדו שחרית ועדין לא היתה העין רואה, תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ.
אמר משה: איני יודע מה אני רואה, חומה אחרת בנו הלילה!
אמר ליה הקב"ה: זה שאתה רואה עוג הוא.

אמר רבי יוחנן:
אורך רגליו היו שמונה עשרה אמה, עוג היה תולש הר וזורק על ישראל.
א"ל: אל תירא משה, נטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו.
ישראל היו אומרים: ארורים הם הידים שכך זורקות.
והאמורים היו אומרים: ארורים הם הידים שכך סומכות.