למנצח לדוד מזמור וגו' אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק -
שבתי בגן עדן וטרודי מתוכה באיזה זכות יעצת לבראותי?
בזכות אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב: קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי:

ארחי ורבעי זרית -
דרש ר' חנינא בר פפא:
מלמד שלא מכל הטפה כלה נוצר האדם אלא מן הברור שבה.

תנא דבי רבי ישמעאל:
משל לאדם שזורה תבואה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.

כדר' אבהו דר' אבהו רמי:
כתיב: ותאזרני חיל למלחמה (בשמואל ברמז קס"ג).

אמר רבי יוחנן בן פזי:
ארחי –
זה האשה, שנאמר: חדל להיות לשרה אורח.

ורבעי –
זה האיש.
מהו זרית?
שהוא זורה את הזרע במעי האשה ובורר אותו מתוקים, מלוחים, מרים, סרוחים.
מתוקים של עין,
מלוחים של אוזן.
מרים של חוטם.
סרוחים של פה.
וכן אמרה חנה: אין צור כאלהינו - אין צייר כאלהינו.

כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה -
ר' יודן אמר:
לגרמיה קודם עד שלא (יחרש) [יארש] לשוני [דבור] הן ה' ידעת כלה.

אחור וקדם צרתני -
אמר ר' ירמיה בן אלעזר:
דו פרצופין היו לאדם הראשון, שנאמר: אחור וקדם צרתני.

רב ושמואל
חד אמר:
פרצוף אחד.

וחד אמר:
זנב.
בשלמא למאן דאמר פרצוף אחד, דכתיב: אחר וקדם.
אלא למאן דאמר זנב: מאי אחור וקדם?
כדר' אמי דאמר ר' אמי:
אחור - למעשה בראשית וקדם – לפורענות.
בשלמא אחור למעשה בראשית דאיברי במעלי שבתא, אלא קדם לפורענות, פורענות דמאי? אלימא משום קללה, הא בתחלה נתקלל נחש ולבסוף חוה ולבסוף האדמה, אלא לפורענות דמבול, דכתיב: ויימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה.

ולמאן דאמר פרצוף הי מנייהו סגיא ברישא?
מסתברא דזכר מסתגי ברישא.
דתניא:
לא יהלך אדם אחר אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדים, וכל העובר אחרי אשה בנהר, אין לו חלק לעולם הבא.

דבר אחר:
אחור וקדם צרתני -
אמר ר' יונתן:
אם זוכה אדם - אוכל שני עולמות אחור וקדם ואם לאו - בא ליתן דין וחשבון.

ותשת עלי כפכה -
כמה דאת אמר: כפך מעלי הרחק.

אמר ר' אלעזר:
אנדרוגינוס בראו, שנאמר: זכר ונקבה בראם,

אמר ר' שמואל:
דו פרצופין בראו ונסרו ועשאו גב לכאן וגב לכאן.

ר' תנחומא בשם ר' ברכיה בשם ר' אלעזר:
גולם בראו והיה וטל מסוף העולם ועד סופו, הה"ד: גלמי ראו עיניך.

רבי יהודה בר' נחמיה בשם ר' שמעון בשם ר' אלעזר:
מלא כל העולם כלו בראו.
ממזרח עד מערב, שנאמר: אחור וקדם צרתני.
מצפון לדרום, שנאמר: מקצה הארץ ועד קצה הארץ,

ומנין אף בחללו של עולם?
שנאמר: ותשת עלי כפכה.

אמר ר' אלעזר:
אחור -
למעשה יום ראשון.

וקדם -
למעשה יום אחרון, היא דעתיה דר' אליעזר.
תוצא הארץ נפש חיה - זו רוחו של אדם הראשון.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
אחור –
למעשה יום אחרון.

וקדם -
למעשה בראשית, זה דעתיה דריש לקיש.
ורוח אלהים מרחפת על פני המים - זה רוחו של אדם הראשון.

אמר ר' שמואל בר תנחום:
אף קלוסו אינו אלא באחרונה, הה"ד: הללו את ה' מן הארץ עד מלכי ארץ וכל לאומים,

אמר ר' שמלאי:
כשם שקלוסו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף, כך תורתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף, שנאמר: זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ ולבסוף אשה כי תזריע.

ותשת עלי כפכה -
מכאן לארץ ולבית המקדש שנבראו בשתי ידים.
וכתיב: ידיך עשוני ויכוננוני.
וכתיב: מקדש ה' כוננו ידיך.

אשא כנפי שחר וגו' -
(כתוב ברות בפסוק ויען בועז ויאמר לה הוגד הוגד לי):

ואומר אך חשך ישופני -
אמר דוד: אני אמרתי: אך חשך ישופני לעולם הבא, שהוא דומה ליום, עכשו העולם הזה שדומה ללילה, אור בעדני. כיון ששקעה החמה בלילי שבת, התחיל האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין להקב"ה, הה"ד: תחת כל השמים ישרהו.
מפני מה?
ואורו על כנפות הארץ, הדא הוא דכתיב: ויברך אלהים את יום השביעי.
במה ברכו?
באורה.

ריש לקיש בשם ר' נזירא:
ל"ו שעות שמשה אותה אורה:
י"ב של ערב שבת,
י"ב של ליל שבת,
י"ב של שבת,
כיון ששקעה החמה במוצאי שבת והתחיל החשך ממשמש ובא, נתירא אדם הראשון, ואמר: אך חשך ישופני תאמר אותו שכתוב בו: והוא ישופך ראש בא להזדווג לי.
מה עשה הקב"ה?
זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא האור מביניהם וברך עליה, הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני.
אתיא בשמואל דאמר שמואל:
מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת?
מפני שהוא תחלת ברייתו.

אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ -
תנו רבנן:
שלושה חדשים ראשונים, הולד דר במדור התחתון,
אמצעיים, הולד דר במדור האמצעי,
אחרונים, הולד דר במדור העליון,
וכיון שמגיע זמנו לצאת מתהפך ויורד, וזו הי חבלי לידה.

תנא:
חבלי נקבה מרובים מחבלי זכר.
היינו דאמר ר' אלעזר:
מאי דכתיב: אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות?
דרתי לא נאמר אלא רוקמתי.

גלמי ראו עיניך -
היה ר' מאיר אומר:
אדם הראשון מכל העולם כלו הוצבר עפרו, שנאמר: גלמי ראו עיניך.
וכתיב: עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.

אמר ר' אושעיא משמיה דרב:
אדם הראשון ראשו מבבל,
גופו מארץ ישראל,
אבריו משאר ארצות,
עגבותיו?
אמר ר' יוחנן:
מאקרא דאגמא:

ועל ספרך כלם יכתבו -
הראה לו כל הדורות עד שיחיו המתים.
א"ל: כל מה שראו עיניך כלם יכתבו, ומהו ולו אחד בהם?
אמר הקב"ה: ביום הזה אני גואל את בני ממצרים וביום הזה אני קורע להם את הים ומפיל שונאיהם.
ביום הזה אני נותן התורה ולא נשתנה יום אחד ולא נתחלש, הוי אומר: ולו אחד בהם,

רבי יהושע אומר:
מהו ולו אחד בהם?
מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם, יום הכפורים או שבת.

דבר אחר:
גלמי ראו עיניך -
שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון כל הדורות וכתבם בספרו, שנאמר: זה ספר תולדות אדם.

אמר ר' שמעון בן לוי:
מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם?
מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון עד שהוא גולם, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו, כיון שראה דורו של ר' עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו.
אמר: ולי מה יקרו רעיך אל.

אמר ר' יהוה אמר רב:
אדם הראשון בלשון ארמי ספר, שנאמר: ולי מה ייקרו רעיך אל.

ימים יוצרו ולו אחד בהם -
רבי אליעזר אומר:
יומו של סיסרא,
יומו של סנחריב,
יומו של גוג ומגוג.

ר' יהושע אומר:
שס"ה ימים הם וליחידו של עולם אחד מהם.

ר' לוי אמר:
זה יום הכפורים, הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו.

ר' יצחק אמר:
זה יום השבת, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו.
כיצד?
אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי, מתרצה עם בניו ועם בני ביתו, ואעפ"כ שאתם עושים מלאכה כל ששה, יום שבת יעשה כלו תורה, מכאן אמרו: ישכים אדם (וישב) ביום השבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, שנאמר: לך אכול בשמחה לחמך.

דבר אחר:
ולו אחד בהם -
זה יום שביעי, לפי שהעולם הזה ששת אלפים שנה:
שני אלפים תהו,
שני אלפים תורה,
שני אלפים ימות המשיח
ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו, וכשם שאנו עושים שנה אחת לשבע שנים שמיטה, כך עתיד הקב"ה לעשות שמיטה יום אחד, שהוא אלף שנים.
ואומר: והיה יום אחד הוא יודע לה' זה יום שביעי.
והיה לעת ערב יהיה אור - זה העולם הבא,.
ונאמר: מזמור שיר ליום השבת, לעולם שכלו שבת.

דבר אחר:
ימים יוצרו -
ברא הקב"ה ימים וברר לו אחד מהם.
ואי זה?
אמר ר' לוי:
זה יוום השבת.

ברא שנים וברר לו אחת מהן - זו שביעית, שנאמר: ושבתה הארץ שבת לה'.
ברא שבועים וברר לו אחד מהם - זה יובל, וקדשתם את שנת החמשים שנה.
ברא בהמות וברר לו אחת מהן - זו בהמות בהררי אלף: כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף.
ברא עופות וברר לו אחד מהם - זו זיו שדי: וזיר שדי עמדי.
ברא דגים וברר לו אחד מהם - זה לויתן: לויתן זה יצרת לשחק בו.
ברא מדברות וברר לו אחד מהם - זה מדבר סיני.
ברא הרים וברר לו הר סיני, שנאמר: ההר חמד אלהים לשבתו.
ברא ארצות וברר לו אחת מהן - זו ארץ ישראל, שנאמר: תמיד עיני ה' אלהיך בה.
ברא רקיעים וברר לו אחד מהם, שנאמר: סולו לרוכב בערבות ביה שמו.
ברא אומות ברר לו אחת מהן, שנאמר: ובך בחר ה' אלהיך.
ברא שבטים וברר לו אחד מהם, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל.

ולי מה יקרו רעיך אל -
עשרה דברים נקראו יקרים (ברמז צ"ז):

אספרם מחול ירבון -
אמר ריש לקיש:
מאי אספרם מחול ירבון?
אילימא צדיקי הוא דנפידשי מחלא השתא בכל ישראל כתיב בהו: כחול אשר על שפת הים צדיקי אית בהו נפישי מחלא?
אלא אלו מעשיהם של צדיקים, אספרם מחול ירבון קל וחומר:
ומה חול שהוא מועט מגין על הים, צדיקים על אחת כמה וכמה, שמגינין על ישראל.

הלא משנאיך ה' אשנא -
אלו האפיקורוסין.

הקרני אל ודע לבבי -
רבי יודן ורבי איבו בשם ר' נתן:
שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד.

אברהם אמר: ה' אלהים מה תתן לי.
אמר לפניו: רבש"ע, אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך, מוטב לי: ואנכי הולך ערירי.

דוד אמר: חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם.
אמר לפניו: רבש"ע, אם אני עתיד להעמיד בנים ולהכעיסך, מוטב לי ונחני בדרך עולם: