מזמור לדוד ה' מי יגור -
כתיב: נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.
אמר דוד: אם אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ה' מי יגור באהלך-

כתיב: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.
אמר דוד: אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יכול לשרות בתוכה?!
ה' מי יגור באהלך.

דבר אחר:
מי ידור באהלך אין כתיב כאן, אלא מי יגור, מאן יכיל לאיתותבא גבך, ומאן יכיל למהוי תותבך?

אמר ר' יהושע בן לוי:
ומה נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים, מכאן ואילך ה' מי יגור באהלך.

אמר ר' שמואל:
כתיב בעוזא: וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו וגו' ויחר אף ה' בעוזה מכאן ואילך: ה' מי יגור באהלך.
משל לעירוני שנכנס למדינה וראה אותם מוכרין מיני כתיתין וכל דבר.
אמר: מי יוכל לשבוע מאלו?
אמרו לו חבריו: מי שיש לו מעות.
כך אמר דוד לפני הקב"ה: ה' מי יגור באהלך.
א"ל הקב"ה: מי שיש לו מצות פרישות הולך תמים ופועל צדק.

דבר אחר:
הולך תמים -
זה הקב"ה, שנאמר: הצור תמים פעלו.

ופועל צדק -
זה הקב"ה, שנאמר: כי צדיק ה' צדקות אהב.

דובר אמת -
זה הקב"ה, שנאמר: וה' אלהים אמת.

לא רגל על לשונו -
זה הקב"ה, עקם הכתוב ב' ג' תיבות (כתוב ברמז תר"י):

לא עשה לרעהו רעה -
זה הקב"ה, שנאמר: וינחם ה' על הרעה.

וחרפה לא נשא קרובו -
זה הקב"ה, כד אצטריך להון בשטים, שנאמר: ויהיו המתים במגפה.

נבזה בעיניו נמאס -
זה הקב"ה [שמאס במלכי שאול שנאמר: ואני מאסתיו,

ואת יראי ה' יכבד -
זה הקב"ה].

דאמר ר' סימון:
והעם לא נסע עד האסף מרים, מלמד שנתעכב לה הענן.

נשבע להרע ולא ימיר -
ואולם חי אני.
ואומר: לכן נשבעתי לבית עלי אם להרע לא ימיר, להיטיב על אחת כמה וכמה.

ורבי אבין אמר:
נשבע להרע -
זה שהוא מחסר את הכיס שלו להצר נפשו לעשות מצוה.

ורב אמר:
זה שמשביע יצרו שלא לעבור עבירה.

כספו לא נתן בנשך -
זה הקב"ה, שלא נתן את התורה בדמים, שנאמר: ולכו שברו בלא כסף.

ושחד על נקי לא לקח -
אמר ר' שמואל:
אם מתכנשין כל האומות ונותנין כל ממונן בדבר אחד, מן התורה אינן יכולין.
וכן הוא אומר: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
מים רבים - אלו עובדי אלילים, [שנאמר: הוי המון עמים רבים וגו'].
לא יוכלו לכבות אהבת המקום - את ישראל.
ונהרות לא ישטפוה - אלו עובדי אלילים.

ר' עזריה בשם ר' יהודה:
לעתיד לבא באים כל שרי עובדי אלילים לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקב"ה: רבש"ע, אלו עובדי אלילים ואלו עובדי אלילים.
אלו מגלי עריות ושופכי דמים, ואלו מגלי עריות ושופכי דמים,
מפני מה הללו יורדין לגיהינום והללו אינם יורדין לגיהינום וכי משוא פנים יש לפניך?!
אמר לו הקב"ה: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, אם נותנין אתם כל ממונכם בדבר אחד מן התורה אין מתכפר לכם.
מה כתיב בתריה?
אחות לנו קטנה.
מה הקטן הזה כל מה שעושה אין מוחין ביד, כך כל מה שישראל מתקלקלין בעבירות כל ימות השנה, יו"כ בא ומכפר עליהם, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם.

דבר אחר:
הולך תמים -
זה אברהם, שנאמר: התהלך לפני והיה תמים.

ופועל צדק -
זה יצחק, שמסר עצמו לשחיטה.

ודובר אמת -
זה יעקב, שנאמר: תתן אמת ליעקב.

לא רגל על לשונו -
זה בנימין, שידע מכירת יוסף ולא גלה לאביו.

וחרפה לא נשא על קרובו -
זה פנחס, שהיה משבט לוי והרג לזמרי שהיה משבט שמעון.

נבזה בעיניו נמאס -
זה משה, שמאס בביזת מצרים ועסק בעצמות יוסף.

ואת יראי ה' יכבד -
זה דוד, ויבא דוד צקלג וישלח מהשלל וגו'.

נבזה בעיניו נמאס -
זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות של אביו במטה של חבלים.

ואת יראי ה' יכבד -
זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שרואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקוראו רבי רבי מורי מורי.

נשבע להרע ולא ימיר -
זה בועז, שנשבע ליצרו, חי ה' שכבי עד הבקר.

דבר אחר:
זה אלישע, שנאמר: חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח.

דבר אחר:
זה אליהו, שנאמר: חי ה' אם יהיה השמים האלה טל ומטר.

כספו לא נתן בנשך -
זה עובדיה שהחביא את הנביאים במערה, והיה לווה והאכיל את הנביאים.

דבר אחר:
זה בית שמאי ובית הלל שלא היו מלמדים את התורה בדמים.

ושחד על נקי לא לקח -
זה שמואל, שנאמר: הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו.

עושה אלה לא ימוט לעולם -
אמר רבי שמואל:
המיוט הזה איני יודע מהו עד שבא שלמה ופירש: ומטים להרג אם תחשך.

עושה אלה לא ימוט -
[כשהיה רבן גמליאל קורא המקרא הזה היה בוכה.
אמר: מי יוכל לעשות כל אלה?!
וכשהיה ר' עקיבא קורא בפסוקים האלה היה משחק.

א"ל רבן גמליאל: מפני מה אתה משחק?
א"ל: ראה מה כתיב בשרצים]: אל תטמאו בכל אלה.
יכול אינו מטמא אלא בכלם, והרי אם נגע בכעדשה מן השרץ טמא, ומדה טובה מרובה מן מדת פורענות חמש מאות, ומה זה מי שנגע באחד מהם, אפילו בכעדשה טמא כאלו נגע בכלן, לא כל שכן העושה מצוה אחת מהן, כאלו קיים את כלן.
אמר ליה: עקיבא נחמתני נחמתני.

דבר אחר:
וחרפה לא נשא על קרובו -
זה משה.
בנוהג שבעולם אדם נכנס בפרקמטיא עם חברו, הפסיד פורש ממנו ואינו רואה אותו, משה אע"פ שנענש על ידי ישראל, שנאמר: וירע למשה בעבורם וגו' לא פרק משאן מעליו, אלא וישלח ישראל מלאכים.

כספו לא נתן בנשך -
אמר ר' שמעון בן אלעזר:
כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית, עליו הכתוב אומר: כספו לא נתן בנשך וגו'.

עושה אלה לא ימוט לעולם -
הא למדת, שכל המלוה ברבית מתמוטט.
והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית ומתמוטטין?
אמר רבי אלעזר:
הללו מתמוטטין ואינן עולין, הללו מתמוטטין ועולין.