מכתם לדוד -
שנולד מהול (ברמז רס"א).

אמרת לה' אדני אתה וגו' -
אמרו רבנן לרבי פרידא:
רבי עזרא בר בריה דר' דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא,
א"ל: מאי כולי האי?
אי בר אוריין הוא יאי, ואי בר אוריין ובר אבהן יאי ויאי, ואי בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכליה.
אמר ליה: בר אוריין הוא.
אמר ליה: ליעל וליתי, חזייה דהוה עכירא דעתיה, פתח ואמר: אמרת לה' אדני אתה.
אמרה כנסת ישראל: רבש"ע, החזק לי טובה שהודעתיך בעולם.
אמר לה: טובתי בל עליך, איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני בעולם תחלה, שנאמר: לקדושים אשר בארץ המה, כיון דשמעיה דקאמר אדיר, פתח ואמר: יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים.
אדיר -
זה הקב"ה, שנאמר: אדיר במרום ה'.
ויפרע לאדירים - אלו ישראל, שנאמר: ואדירי כל חפצי בם.
מאדירים - אלו מצרים, שנאמר: צללו כעופרת במים אדירים.
באדירים - אלו מים, שנאמר: אדירים משברי ים.

אמר הקב"ה: אם אכלת ואמרת: ברוך אתה ה' טובתי בל עליך אל תחזיק לי טובה שאכלת משלי, אלא משלך אכלת וכאלו קיימת כל התורה, דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת, וסמיך ליה: כל המצוה, וכן עשו אבות העולם, שנאמר: לקדושים אשר בארץ המה.

אמרו חכמים:
כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל.

אמר ר' אבהו:
כתיב: פן תקדש המלאה הזרע.
העולם הזה עשוי ככרם, מהו פדיונו?
ברכה.

מאי טעמא?
אמר ריש לקיש:
אמרת לה' אדני אתה - אם אכלת וברכת כאלו אכלת משלך.

טובתי בל עליך -
יובלו כל הטובות ויבואו עליך.

דבר אחר:
אני מבלה כל הטובות בגופך וגופך לא בלה.

אמר ר' אחא:
כשאני מביא טובה לעולם בל עליך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.

לקדושים אשר בארץ המה-
(ברמז תתצ"ח).

ואדירי כל חפצי בם -
(ברמז תס"ה).

ירבו עצבותם -
הרבה עצבונות לאדם, שנאמר: בעצבון תאכלנה.
ואומר: הרבה ארבה עצבונך.

דבר אחר:
הרבית עצבונות לאבות העולם.
אמר לו הקב"ה והפסידו, תלמוד לומר: בל אסיך נסכיהם מדם.
כההיא דתנן: ירדו ובאו להם והלכו אל לשכת הגזית וקראו את שמע.

רבי ירמיה בשם ר' שמעון אמר:
היו קוראים מזמורים הללו: הודו לה' קראו בשמו.

ולמה היו קורין אותה?
לפי שכתוב בהן: אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק.

דבר אחר:
ירבו עצבותם -
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, הרבית עצבונות לדורות של שמד ומתו על קדושת שמך.
אמר לו הקב"ה והפסידו: בל אסיך נסכיהם מדם דמם חביב עלי מדם הקרבנות.

אמר רבי בשם רבי אידי:
שלשה חלקים נחלקו היסורין,
אחד נטלו אבות העולם וכל הדורות,
ואחד דורו של שמד,
ואחד מלך המשיח.

מה היו עושין דורו של שמד?
מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותם באור ונותנין אותו תחת שיחיהן והיו משיחין את נפשם מהם, וחוזרין ומביאין קרומיות של קנים ונותנין תחת צפרניהם, ובדבר הזה מתו על קדושת השם.

דבר אחר:
ירבו עצבותם -
אמר דוד לפני הקב"ה: בני אדם שממהרין על פתחך לבא ומאחרין לצאת, הרבית להם עצבונות עצבון אחר עצבון, ממהרין להם ואומרים להם: נסכו לפני עבודת אלילים! והוא אומר: איני מנסך, בל אסיך נסכיהם, ואומרים: זבח! והוא אומר: איני זובח!
שתה אפילו מים בכוס אדום! והוא אומר: איני שותה!,
אומר לו: נדור בשם ע"א!
והוא אומר: איני נודר, שכך כתוב בתורה: ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובל אשא את שמותם על שפתי אלא ה' מנת חלקי.

ר' יהודה בשם ר' שמעון בן לוי:
מהו ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי?
הגורל הזה תמכני בסיני.

חבלים נפלו לי בנעימים -
שתים: תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

אמר ר' פנחס:
הפלת גורלות לעובדי אלילים שלי נמצא בנעימים, בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו. כאינש דאמר: פלנית נפלה לפלן, אף נחלת שפרה עלי על ששמחתי בחלקי נעשה לי שפיר ויאי.

רבי יוחנן אמר:
שכרן של מצות שפרו עלי.

ה' מנת חלקי וכוסי -
(ברמז ש"ז).

חבלים נפלו לי בנעימים -
אמר רבי יהושע:
משל למלך שעשה סעודה וזמן האורחים והיה אוהבו מסב ביניהן ורוצה היה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, אלא נטל את ידו והניח על מנה יפה,
וכן הוא אומר: ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי יש לך אדם שנתן לו חלק ואינו שמח בחלקו, אבל ישראל מודים שאין חלק יפה כחלקם ואין נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם, שנאמר: חבלים נפלו לי בנעימים.
ואומר: אברך את ה' אשר יעצני (ברמז רפ"א).

רבי שמעון אומר:
בשעה שבנו בני אדם את המגדל, קרא הקב"ה לשבעים מלאכים המסבבים את כסא כבודו ואמר להם: בואו ונבלבל לשונם לשבעים אומות לשבעים לשון, שנאמר: הבה נרדה ארדה אין כתיב כאן, אלא נרדה והפילו גורלות ביניהם, שנאמר: בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם וזרעו, שנאמר: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
אמר הקב"ה: גורל שנפל לי רצתה נפשי בו, שנאמר: חבלים נפלו לי בנעימים.

אברך את ה' אשר יעצני וגו' -
ר' שמואל בר נחמני פתר קריא באברהם אב לא למדו רב לא היה לו.
ומי למדו?
חכמה.

תנא רשב"י אמר:
מלמד שזמן לו הקב"ה שני כליות, והיו נובעות חכמה ודעת.

שויתי ה' לנגדי תמיד -
זה שאמר הכתוב: וכתב לו את משנה התורה.
מהו משנה?
שכתב לו שתי תורות:
אחת יוצאה ונכנסת עמו
אחת מונחת בבית גנזיו.

אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיעא ותולה בזרועו, שנאמר: שויתי ה' לנגדי תמיד.

אמר רב:
צריך אדם לומר כשמברך ברוך אתה ה'.

ושמואל אמר:
ברוך ה',

על דעתיה דרב:
שויתי ה' לנגדי.

ר' יהודה ורבי זעירא תרוייהו אמרי:
כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה.
מה טעם?
ארוממך אלהי המלך.

כי מימיני בל אמוט -
ד"ת היו מימנים לו לדוד, מביאים לו נפלים לדוד והוא בודקן.
וכן הוא אומר: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

לכן שמח לבי ויגל כבודי -
אמר ר' אבהו:
גילה בשעה שהקטנים עוסקים בתורה, כבוד בשעה שהגדולים עוסקים בתורה,

דבר אחר:
שמח לבי -
בדברי תורה,

ויגל כבודי -
במלך המשיח, שעתיד לעמוד ממני, שנאמר: כי על כל כבוד חופה (ברמז רע"ד).

אף בשרי ישכון לבטח -
תנו רבנן:
שבעה לא שלטה בהם רמה:
אברהם,
יצחק,
ויעקב,
משה,
ואהרן,
מרים,
ובנימין,

אברהם יצחק ויעקב - דכתיב בהו: בכל מכל כל.
משה ואהרן - דכתיב בהו: על פי ה'.

מרים,
אמר רבי אלעזר:
אף מרים מתה בנשיקה,
ומפני מה לא נאמר בה על פי ה'?
מפני שגנאי הדבר.

בנימין - דכתיב: ידיד ה' ישכון לבטח עליו.

ויש אומרים:
אף דוד, דכתיב: אף בשרי ישכון לבטח.
ואידך, רחמי הוא דקא בעי.

רבי אלעזר ברבי שמעון הוה מפקי מיניה דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא דתמוז ואב ולא מסרח, כל תרבא נמי לא מסרח?
כל תרבא דאית ביה שורייקי סומקי מסרח ההכא אפי' שורייקי סומקי לא מסרח, קרי אנפשיה: אף בשרי ישכון לבטח.

כי לא תעזוב נפשי לשאול -
כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.
מאי טעמא?
כדי שלא יהא הוא בגיהינום ותלמידו בגן עדן, שנאמר: כי לא תעזוב נפשי לשאול.

וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
מאי טעמא?
שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידו בגיהינום, שנאמר: אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס לא יתמכו בו:
הקב"ה נקרא חסיד, שנאמר: כי חסיד אני נאם ה'.
ודוד קורא עצמו חסיד, שנאמר: שמרה נפשי כי חסיד אני.

לא תתן חסידך לראות שחת -
אמר רב הונא בשם רבי אלכסנדרי:
כל השומע קללתו ושותק נקרא חסיד, ודוד שמע קללתו ושתק, לכך נקרא: חסיד.

תודיעני ארח חיים -
אמר רבי יודן:
אמר דוד לפני הקב"ה: תודיעני ארח חיים!
אמר לו הקב"ה: דוד, חיים את בעי - צפה ליראה, שנאמר: יראת ה' תוסיף ימים.

ר' זעירא אמר:
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, תודיעני אורח חיים!
אמר לו הקב"ה: דוד, חיים את בעי - צפה ליסורין, ודרך חיים תוכחות מוסר.

אמר רב:
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, תודיעני ארח חיים! ,
אמר לו הקב"ה: דוד, חיים את בעי - צפה לתורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה.

דבר אחר:
אמר הקב"ה: חיים את בעיי - עשה ואכול, שנאמר: שמור מצותי וחיה.

דבר אחר:
ארח חיים -
אלו עשרת ימי תשובה.

מהו נעימות בימינך נצח?
אמר רבי אבהו:
זה הלולב שהוא כמי שהוא נוצח ונוטל בימין.
בנוהג שבעולם (שני הנדיוסים באין באפרפוס) [הנדרמין רצין בהדרמוס] מי נוטל (בימין) [לולבא]?
מי שהוא נוצח.
כך בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, אף ישראל עומדין לפניו בדין ועבודת אלילים אומרים: אנו זכינו ונצחנו בדין.ואין אדם יודע מי נצח אם ישראל אם עבודת אלילים.
עבר ר"ה וכל ישראל באים ביו"כ ומתענין ומתעטפין לבנים, עבר יו"כ ואין אדם יודע למי נמחלו עונותיו אם לישראל אם לעובדי אלילים, כיון שהגיע יו"ט ראשון של חג כל ישראל יוצאין, הקטנים והגדולים ולולביהן בידיהם, מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם, שנאמר: נצח ישראל וגו',
והוא שדוד אמר לישראל: קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר: נעימות בימינך נצח, הרי מבושרים אתם שנצחתם לעובדי אלילים.

שובע שמחות את פניך -
אל תקרי שובע שמחות אלא שבע, אלו שבע מצות שבחג:
ארבעה מינין שבלולב,
סוכה,
חגיגה,
ושמחה.

דבר אחר:
תורה,
נביאים,
וכתובים,
משנה,
תוספתא,
גמרא,
אגדה.

דבר אחר:
אלו שבע כתות של צדיקים, שעתידין לראות פני השכינה],
ואי זו היא מעולה וחביבה?
זו שעומדת על ימינו של הקב"ה, שנאמר: נעימות בימינך נצח.

תרין אמוראין
חד אמר:
זו היא שבאה מכח התורה, שנאמר: מימינו אש דת למו.

וחרינא אמר:
אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות לאמתן, שהן עתידין לישב בצלו של הקב"ה, שנאמר: שויתי ה' לנגדי תמיד.