השמים מספרים כבוד אל -
רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש:
מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש בפני הקב"ה, שנאמר: וראש עפרות תבל.
הים אין לו עינים בפני הבריות ויש לו עינים בפני הקב"ה, הים ראה וינוס.
הארץ אין לה אזנים בפני הבריות ויש לה אזנים לפני הקב"ה, שנאמר: ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'.
הים אין לו ידים ובפני הקב"ה יש לו ידים, שנאמר: זה הים גדול ורחב ידים, והארץ הנה היא רחבת ידים.
שמים אין להם לב ובפני הקב"ה יש להם לב, שנאמר: עד לב השמים,
וכן הים, שנאמר: קפאו תהומות בלב ים.
הארץ אין לה טבור וירכתים ולפני הקב"ה, יושב על טבור הארץ והארץ לעולם עומדת, וקבצתים מירכתי ארץ.
הארץ אין לה פה ולפני הקב"ה יש לה פה, ותפתח הארץ את פיה, השמים יש להם פה, השמים מספרים כבוד אל.
אמר ישעיה: רנו שמים כי עשה ה',
א"ל: אף אנו מקלסים: השמים מספרים כבוד אל.
א"ל: משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו מדינות הרבה וכל אחת אומרת כך וכך זהב, כך וכך כסף יש לו למלך, וכך וכך עבדים. היה שם פקח אחד, אמר ליה: מנין אתם יודעין ואתם רחוקים ממנו?
אלא במדינה שהוא דר בה הוא נאה לומר עטרו ושבחו של מלך שיודעה מהו כבודו.
כך אמר דוד, אין הארץ ודריה יכולים לומר שבחו של הקב"ה ומי יוכל לומר שבחו של הקב"ה?
השמים והרקיע, שנאמר: השמיים מספרים כבוד אל.
ואימתי הכל מקלסין אותו?
כשירומם קרנם של ישראל, שנאמר: הללו את ה' מן הארץ.
אימתי?
וירם קרן לעמו (כתוב ברמז תר"ל וברמז תס"ה):

השמים מספרים -
והלא הם במקומם ואינם זזים משם לעולם?!
אלא אע"פ שהכל שלו והכל מעשה ידיו, אין שמחתו של הקב"ה אלא בזרעו של יעקב.

יום ליום יביע אומר -
מה טיבן של שני ימים הללו?
אלא זה יומו של משה, שבשר יומו של יהושע, שנאמר: היום הזה אחל תת פחדך.
היכן מצינו שעמדה לו חמה למשה?
בשעה שעשה מלחמה עם עמלק, שנאמר: וידי משה כבדים וגו' עד בא השמש.
וכי עד אותה שעה לא בא השמש?
אלא מכאן שעמדה לו השמש, זה שאמר הכתוב: יום ליום יביע אומר זה יומו של משה, שבשר יומו של יהושע שנאמר: ושים באזני יהושע.
אמר ליה: יהי רצון שתעמוד לך החמה כדרך שעמדה לי.

דבר אחר:
יום ליום יביע אומר -
זו תורה נביאים וכתובים.

אין אומר ואין דברים -
אלו הלכות.

בכל הארץ יצא קוום -
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

ובקצה תבל מליהם -
זה ארץ ישראל, שהיא תבלו של עולם.

דבר אחר:
ובקצה תבל -
אלו ההגדות שמקדשין שמו של הקב"ה בהן.

לשמש שם אהל בהם -
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו אבנים טובות ומרגליות בתוך ביתו ובקשו בני מדינה לקנות ממנו בדמים בסתר. אמר להם" איני נותן לכם אלא בפרהסיא.
כך כשנתן הקב"ה תורה לישראל, כתב: לא מראש בסתר דברתי.

והוא כחתן יוצא מחפתו -
משל למה הדבר דומה?
למלך שעשה סעודה לבנו ועבדיו ובני ביתו מסובין לפניו כל שבעה, לאחר שבעה נפטרו ממנו. לימים בא אחד מהם אמרו למלך: בא פלוני, נתעטף ויצא לקראתו ואמר לו: בא בשלום, ואמר לו: שב שעה אחת עד שתגיע זמן סעודה, וכן השני.
כך הצדיקים בשעה שנפטרין לבית עולמם, שנאמר: יבא שלום ינוחו על משכבותם כאדם שמקבל אורחין בשמחה ובסבר פנים יפות, לכך נאמר: ישיש כגבור לרוץ ארח.

השמים מספרים כבוד אל -
אמר ר' יעקב בר זבדי:
משל לגבור שנכנס למדינה ולא היו יודעים מה כחו. אמר להם פקח אחד: מן אבנא דהוא מתגושש בה אתם יודעים מה כחו.
כך משמים אנו לומדים מה כחו של מקום.
וכתיב: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, מלמד שהעליונים והתחתונים אין בהם אלא כדי משמוש אצבעותיו של הקב"ה.

למה הדבר דומה?
למלך שמתח וילון על פתח פלטין שלו, אמר המלך: כל מי שהוא חכם יאמר מה היא השמלה זו, וכל מי שהוא עשיר יעשה כמותה וכל מי שהוא גבור יגע בה וכו'.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:
ממה שהשמים הללו מורידין גשמים והארץ מגדלת, הבריות אוכלין ומקלסין להקב"ה, לפיכך השמים מספרים וגו' ומעשה ידיו מגיע הרקיע.

כשישראל חוטאים, מה כתיב?
יגלו שמים עונו,

וכשהם זוכים מה כתיב?
יפתח ה' לך וגו'.

יום ליום יביע אומר -
כתיב במשה: ויהי שם עם ה' ארבעים יום.
והלא כתיב: ונהורא עמיה שרא,
וכתיב: גם חשך לא יחשיך ממך,

ומנין היה משה יודע מתי יום ומתי לילה, שהוא מחשב ארבעים יום וארבעים לילה,?
אמר ר' אבדימי:
בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא - היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו משנה - היה יודע שהוא לילה.

דבר אחר:
כשראה החמה כורע לפני הקב"ה - היה יודע שהוא לילה.
ראה לבנה וכוכבים ומזלות כורעים - היה יודע שהוא יום.
וכשראה תפלה קודמת לקריאת שמע - יודע שהוא לילה.
קריאת שמע קודמת לתפלה - יודע שהוא יום.

דבר אחר:
יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת -
אמר ר' עזריה:
יומו של יהושע מתנה ליומו של דבורה וברק, ויומן של דבורה וברק מתנין כמה נסים ופלאים נעשו בהם.

אמר ר' יוחנן:
בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנה נוטלין מן היום ונותנין ללילה ומן הלילה ונותנין ליום.
כיצד ?
ארבע תקופות בשנה:
מתקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלשים בשעה.
מתקופת תמוז עד תקופת תשרי היום פורע לילה,
מתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום,
מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורעה ליום.

נמצא תקופת ניסן ותשרי אין זה חייב לזה, נוטלים זה לזה (בפיסטיא) [ בפנוסין] ופורעין (בפיסטיא) [בפנוסין], ואין אחד שומע ביניהם ופורעין זה לזה בלא דין ודברים, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם.

ולמטן כשהזקנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום, אין אומר ואין דברים,
כשיוצאין מבית הועד, בכל הארץ יצא קוום.
הם אמרו: אימתי ראש השנה ואימתי שאר מועדות.

ובקצה תבל מליהם -
כמה בחדש כמה בתקופה,

לשמש שם אהל בהם -
(ברמז תקצ"ג).

רבי נחמני בשם רבי נתן:
כקלע של ספינה השמש מהלך.

רבי ברכיה אומר:
כספינה הבאה מבריטניא שיש בה שס"ה חבלים כמנין ימות החמה.

אמר ר' יהושע בן לוי:
בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות עיניהם מן האורה של מעלה, והם מעכבין לצאת.
מה עושה להם הקב"ה?
מורה בהן חיציו והן מהלכין לאורו, שנאמר: לאור חציך יהלכו.

רבי לוי אומר:
בכל יום ויום עומדין לדין לפני הקב"ה.
למה?
שהם מתביישין לצאת ואומרים: שהבריות משתחוין להם ומכעיסין להקב"ה.
מה הקב"ה עושה?
מורה בהם חציו והם יוצאין על כרחם, שנאמר: בבקר בבקר משפטו יתן לאור,
ומהו לא נעדר?
לא פסקין, כמה דאת אמר: איש לא נעדר.

מהו ולא ידע עול בושת?
לא חכמין ולא בהתין טעוון דפלחין להון לקיין ולא בהתין.

רבי חנינא בשם רבי אבהו:
הלוכו הוא קלוסו, שנאמר: ממזרח שמש עד מבואו,

אמר רב הונא:
הוא שיהושע אמר לשמש: שמש בגבעון דום.
א"ל: שתוק את ואנא קאים.

והוא כחתן יוצא מחופתו -
מה החתן הזה נכנס גבור ויוצא חלש, אף השמש יוצא גבור ונכנס חלש מעונותיהם של בריות, מה החתן הזה נכנס טהור ויוצא טמא, כך השמש יוצא טהור ונכנס טמא.
יכול שהוא עושה אנגריא?
תלמוד לומר: ישיש כגבור לרוץ אורח, מלמד שהוא עושה לו שביל בפני עצמו.

רבי הושעיא בשם רבי יצחק בר' זעירא:
לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חררה של דם.
מה טעם?
ישיש כגבור לרוץ אורח, ואין אורח אלא דם של נשים, כמה דאת אמר: חדל להיות לשרה אורח כנשים.


ואין נסתר מחמתו -
ולעתיד לבא מי נסתר מחמתו?
אמר ר' אחא:
מי שעוסק בתורה, שכן כתיב אחריו: תורת ה' תמימה.
וכן הוא אומר: אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און.
ומי נסתר?
מי שהוא עוסק בתורה, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי.
החמה שלש אותיות מן השם כתובין על לבו והמלאכים מנהיגין אותו, אלו שמנהיגין אותו ביום אין מנהיגין אותו בלילה, והחמה עולה במרכבה ורוכב מעוטר כחתן, שנאמר: והוא כחתן יוצא מחופתו, והחמה קרנותיו ופניו מביטות לארץ של אש.
קרנותיו ופניו מביטות למעלה של ברד, אלולי הברד שהוא מכבה שלהבותיו של אש, היה העולם נבער, שנאמר: ואין נסתר מחמתו.
בחורף הופך את פניו של מעלה למטה, אלולא האש שהוא מחמם את פניו של ברד, אלולא זה לא היה יכול לעמוד לפני הקור, שנאמר: לפני קרתו מי יעמוד.

תורת ה' תמימה -
רבי חייא בשם רבי יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו מתחיל ממקום שהאחר התחיל, אם אומר אתה ממקום שהאחר פסק, הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם, והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם.
וכתיב: תורת ה' תמימה משיבת נפש שתהא כלה תמה.

תורת תמימה -
רבי ירמיה ורבנן
חד מנהון אמר:
למה היא תמימה?
שהיא משיבת נפש.

וחרינא אמר:
וחרינא אמר למה היא משיבת נפש?
שהיא תמימה.

עדות ה' נאמנה -
שהיא מחכימת פתי.

למה היא מחכימת פתי?
שהיא נאמנה.

דבר אחר:
אימתי היא תמימה?
בשעה שהיא יוצאה מפי תמים.

ואימתי היא נאמנה?
בשעה שהיא יוצאה מפי נאמן.

רבי תנחומא פתר ליה בששה סדרי משנה:
תורת ה' תמימה - זה סדר נשים.
עדות ה' נאמנה - זה סדר זרעים, שהוא מאמין בחייו של עולם וזורע.
יראת ה' טהורה - זה סדר טהרות, שהוא מפריש בין טומאה לטהרה.
פקודי ה' ישרים משמחי לב - זה סדר מועד, שיש בה סוכה ולולב ומועדות, שנאמר בהם: ושמחת בחגך.
מצות ה' ברה מאירת עינים - זה סדר קדשים, שהיא מאירת עינים לקדשים.
משפטי ה' אמת צדקו יחדו - זה סדר נזיקין, שיש בו כל הדינין:

דבר אחר:
פקודי ה' ישרים משמחי לב -
תני חזקיה בר' חייא:
דברי תורה:
עטרה לראש,
ענק לצואר,
מלוגמא ללב,
קילורית לעינים,
רטיה למכה,
כוס עקרין למעים.

עטרה לראש - כי לוית חן הם לראשך.
ענק לצואר - וענקים לגרגרותיך.
מלוגמא ללב - פקודי ה' ישרים משמחי לב.
קילורין לעיניים - מצות ה' ברה מאירת עינים.
רטיה למכה - רפאות תהי לשרך.
כוס עקרין למעים - ושקוי לעצמותיך.

ומנין שנבלעת ברמ"ח אברים?
שנאמר: ולכל בשרו מרפא.

תורת ה' תמימה -
התורה תמימה וישראל הם תמימים כשקבלו אותה.
אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהם בעלי מומין.
אמר הקב"ה: התורה שלמה היא, ואתן אותה לבעלי מומין?!
אמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה?!
מה עשה להם הקב"ה?
רפא אותם ונתן להם את התורה.

ומנין מי שהיה סומא שהיא רואה?
שנאמר: וכל העם רואים.

ומי שהיה חרש היה שומע?
שנאמר: נעשה ונשמע.

ומי שהיה חגר היה שלם?
ויתיצבו בתחתית ההר.

פקודי ה' ישרים משמחי לב -
אמר ר' שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי:
כתיב: פקודי ה' ישרים משמחי לב.
וכתיב: אמרת ה' צרופה,
זכה - משמחתו.
לא זכה - צורפתו.

יראת ה' טהורה עומדת לעד -
אמר ר' יוחנן:
זה המלמד תורה בטהרה,
מאי היא?
נושא אשה ואחר כך לומד תורה.

עדות ה' נאמנה מחכימת פתי -
אמר ר' חייא בר אבא:
נאמנת היא להעיד על לומדיה.

אמר רבי אבין:
דברי תורה נמשלו לקונדיטון שיש בו יין ויש בו דבש ויש בו פלפלין.
יש בו יין, דכתיב: כי טובים דודיך מיין.
ויש בו דבש, מתוקים מדבש ונופת צופים.
ויש בו פלפלין, צרופה אמרתך מאד.

יראת ה' טהורה -
אמר ר' לוי:
לפי שהיה אהרן ירא את השם, שנאמר: ואתנם לו מורא וייראני לפיכך נתנה לו פרשה אחת בתורה שאינה זזה לא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות.
ואיזו היא?
זו פרשת המת, שלא יהיה מטמא למתים, שנאמר: אמור אל הכהנים בני אהרן.

צדקו יחדיו -
(ר"ל) [ר"י] אמר:
מקל וחומר צדקו.

(ור"י) [ור"ל] אמר:
מגזרה שוה.

הנחמדים מזהב ומפז רב -
אין אנו יודעין מי (אמרם) [חמדם], אם ישראל אם אומות העולם, בא שלמה ופירש: בצלו חמדתי וישבתי.

בשמרם עקב רב -
כל המשמר אותם אין סוף למתן שכרם, מה רב טובך, וסוף נעשה רב.

דבר אחר:
כל מי שמשמר את התורה עד עקב, הוא רב ופותחין לו פתח.
בוא וראה היאך דוד משבח את התורה?
הנחמדים מזהב ומפז רב ולא עוד, אלא בכל מיני תבואה אין חביב מסלת נקיה, שהוא נפה בנפה ודברי תורה חביבין ממנה, שנאמר: ונפת צופים.

א"ר חנינא:
אם תאמר שאין בכל המשקין מתוק מדבש, דברי תורה מתוק מדבש.
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, אם תאמר מאחר שהן מתוקין כפרתי בהם, חס ושלום אלא גם עבדך נזהר בהם, בשמרם עקב רב, אפילו מצות שאדם דש בעקביו ולפיכך מה רב טובך:

שגיאות מי יבין -
תנא ר' שמעון בן יוחאי:
גבורים הם הצדיקים, שהם יודעים לפתות את בוראם ויודעים היאך לקלס לבוראם.
ראה דוד היאך מקלס?
התחיל מקלס בשמים: השמים מספרים כבוד אל.
אמרו לו השמים: שמא את צריך לכלום?
ומעשה ידיו מגיד הרקיע.
אמר לו הרקיע: שמא את צריך כלום?
התחיל מזמר והתחיל מקלס לתורה: תורת ה' תמימה.
אמר לו הקב"ה: דוד, מה את בעי?
א"ל: שגיאות מי יבין שגייתא דעבדינן קמך אלהא שרי לן.
א"ל: הא שביק לך.

גם מזדים חשוך עבדך -
אלו הזדונות.

אל ימשלו בי אז איתם -
אלו תוקפי עבירות, כענין שנאמר: אל נחל איתן.

ונקיתי מפשע רב -
אותו עון רב.

דרש רבי דוסתאי דמן ביבי:
למה דוד דומה?
לסוחר כושי.

אמר ר' אחא:
הכושיים הללו יודעים לסבב את הפתחים, בתחלה הם אומרים: יש לכם מעט מים.
מששתה הוא אומר: יש לכם בצל אחד?
נותנין לו.
אומר להם: בצל בלא פת נסיב לבא.
כך הצדיקים יודעים לרצות את בוראם, שנאמר: שפתי כהן ישמרו דעת.
שפתי צדיק ידעון רצון.
אבל רשעים, ופי רשעים תהפוכות, שאינם יודעים לרצות את בוראם.

אמר דוד לפני הקב": רבש"ע, שגיאות מי יבין שביקא לך.
ומנסתרות נקני - שביקא לך.
גם מזדים חשוך עבדך - דלא לישתעו בי רבנן, שביקא לך.
אל ימשלו בי אז איתם - שלא יכתב סורחני.
א"ל: ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים, עד שבא יהושע והוספתי לו, כל הפרשה כלה על אחת וכמה וכמה.

ונקיתי מפשע רב -
א"ל: רבש"ע, מחול לי על אותו עון.
א"ל: כבר עתיד שלמה לומר בחכמתו: היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה.
אמר ליה: כל היכי נטרד ההוא גברא?
אמר ליה: קביל עלך יסורין.

אמר רב יהודה אמר רב:
ששה חדשים נצטרע דוד, שנאמר: תחטאני באזוב ואטהר.
ונסתלק הימנו שכינה, שנאמר: השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני.
ופירשו ממנו סנהדרין, דכתיב: ישובו לי יראיך.

והני ששה חדשים מנא לן?
דכתיב: והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה.
וכתיב: בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו'.

יהיו לרצון אמרי פי -
שיעשו לדורות ויחקקו לדורות ואל יהו קורין בהן כקורין בספרי מירס, אלא יהו קורין בהן והוגין בהם ונוטלין שכר עליהן, כנגעים ואהלות.

אמר ר' ירמיה בשם רבי יוחנן:
אגורה באהלך עולמים -
וכי תעלה על דעתך שדוד מבקש דירת שני עולמים?!
אלא יהו קורין ומזכירין אותי בבתי כנסיות ובתי מדרשות כאלו אני קיים.

יהיו לרצון אמרי פי -
מכדי משמע דאמרי ומשמע דבעינא למימר.
מאי טעמא קבעוה רבנן בסוף?

אמר ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי:
הואיל ולא אמרה דוד אלא לאחר שמונה עשר מזמורים, קבעוה רבנן נמי לאחר שמונה עשרה ברכות.
הני תמני סרי תשע עשרה הויין?
אלא אשרי ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא.

ה' צורי וגואלי -
צורי - בים.
וגואלי - בעמלק.

צורי - במרה.
וגואלי - בסיני.

צורי - בעולם הזה.
וגואלי - בעולם הבא.

שלש תכיפות הן:
תכף לסמיכה שחיטה: וסמך ושחט.
תכף לנטילת ידים ברכה: שאו ידיכם קדש וברכו את ה'.
תכף לגאולה תפלה: יהיו לרצון אמרי פי וגו'.

מה כתיב בתריה?
יענך ה' ביום צרה.

אמר ר' יוסי בר בון:
כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה, אין פגול נוגע באותו קרבן.
כל מי שהוא תוכף ברכה לנטילת ידים, אין השטן מקטרג באותה סעודה.
וכל מי שאינו סומך גאולה לתפלה, למה הדבר דומה?
לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך לידע מה עסקו, מצאו שהפליג, אף הוא הפליג.
כך אדם מקרבו להקב"ה אליו ומרצהו בשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו, יש לתבוע צרכיו.