מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר -
דוד רוען של ישראל אתה תרעה את עמי ישראל.
ומי הוא רועה של דוד?
הקב"ה, שנאמר: ה' רועי לא אחסר.

אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: ונברכו בך כל משפחות האדמה.
ומי היה מברך את אברהם?
הקב"ה, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל.

משה ניסן של ישראל, שנאמר: (מה תנסון את ה') [לכל האותות והמופתים אשר עשה משה],
ומי הוא ניסן של משה?
הקב"ה, שנאמר: ויקרא שמי ה' נסיי.

ירושלים אורו של עולם, שנאמר: והלכו גוים לאורך.
ומי הוא אורו של ירושלים?
הקב"ה, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם.
וכן הוא אומר: דודי לי ואני לו -הוא לי לאלוה.
אנכי ה' אלהיך - ואני לו לאומה - ולאמי אלי האזינו.
הוא לי כאח - מי יתנך כאח לי,
ואני לו לאחות - פתחי לי אחותי רעיתי.
אני לו לצאן - ואתן צאני צאן מרעיתי,
והוא לי לרועה - ה' רועי לא אחסר.

אמר רב חמא בר חנינא:
אתה מוצא אין לך אומנות בזויה יותר משל רועה, שכל ימיו הוא הולך במקלו ובתרמילו, ודוד קרא להקב"ה רועה.
אמר דוד: מזקנים אתבונן.

יעקב קרא אותו רועה, שנאמר: האלהים הרועה אותי.
אף אני קורא אותו רועה, שנאמר: ה' רועי לא אחסר.

דבר אחר:
זה שאמר הכתוב: כי ה' אלהיך ברכך.
יכול אפילו אתה יושב ובטל?
תלמוד לומר: בכל מעשה ידך, אם עושה אדם מתברך ואם לאו אינו מתברך.
מהו ידע לכתך?
הלוכך לכלוך צערך בפרנסתך.

רבי יהודה בשם ר' אלעזר אומר:
שלשה דברים הדרך עושה:
מבלה את הכסות,
ושוחקת את הגוף,
וממעטת את היציאה,

אבל הקב"ה אינו כן, שמלתך לא בלתה מעליך וגו' ולא חסרת דבר זה היציאה.

זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך -
אמר ר' יודן:
בזכות שאמרתם: זה אלי ואנוהו נתתי זה לכם ארבעים שנה.

רבי יהודה אומר:
מלך במדינה אין המדינה חסרה כלום, כך ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר.
בנוהג שבעולם אדם מקבל אורח יום ראשון שוחט לו עגל, יום ב' שוחט לו שה, יום ג' תרנגולין, יום ד' קטניות, יום ה' ממעט והולך, לא דומה יום ראשון כיום אחרון.
יכול אף זה כן?
תלמוד לומר: זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך יום ראשון כיום אחרון.

ר' נחוניא אומר:
מהו לא חסרת דבר?
דלא הוית חסר אלא מימר מילא והיא מתעבדא:
יעשה המן כבשר של עגל והוא נעשה,
יעשה פטומין והוא נעשה,
יעשה פסיוני והוא נעשה,
מה אתה מבקש קמח, שטו העם וגו',
קונדיטון, או דכו במדוכה,
אשישות, ועשו אותו עוגות.
לכך נאמר: לא חסרת דבר, אלא שתדבר בפיך.
מן אני רוצה: אני ממטיר לכם.
מים אני רוצה: הן הכה צור ויזובו מים,
שלו אני מבקש: ותעל השלו,
אמרו בשר אנו מבקשים, כיון ששמע משה את הדבר הלך לו אצל הקב"ה, א"ל: בשר מבקשין בניך.
א"ל הקב"ה: תן להם.
אמר לו משה: מאין לי בשר הצאן ובקר ישחט להם?!
א"ל: לא היה לך צפרדעים במצרים וכו', כל כך היית עשיר ועכשו אין לך?!
אמר לפניו: רבש"ע, משלך היה לי.
אמר לו: במצרים יש לי ועכשו אין לי היד ה' תקצר?!

בנאות דשא ירביצני -
שאל ר' אלעזר את ר' שמעון ואמר לו:
כשיצאו ישראל ממצרים כלי קוריים יצאו עמהם?
א"ל: לא.

ומהיכן היו לובשין כל ארבעים שנה?
א": ממה שהלבישום מלאכי השרת, שנאמר: ואלבישך רקמה.

ומהו רקמה?
רבי דוסתאי אומר:
פורפירא.
אמר ליה: ולא היו בלים?!
אמר ליה: ולא קרית: שמלתך לא בלתה מעליך!
אמר ליה: ולא היו הקטנים גדלים?!
אמר ליה: צא ולמוד מן החלזון, שכל זמן שהוא גדל נרתקו גדל עמו.
א"ל: ולא היו מתלכלכין?!
א"ל: ענני כבוד מגהצין אותן.
צא ולמד (מסלמנדרא) אמייטון הזה, שאינו מתגהץ אלא באור.
אמר ליה: ולא היו עושין כנימות?!
אמר ליה: במותן לא היו עושין בחייהן לא כ"ש!
א"ל: ולא היו מסריחין מריח הזיעה, שאינן מחליפין את לבושיהן?!
א"ל: הבאר היה מעלה להם מינה דשאים ומיני בשמים והיו מנענעין בהן, שנאמר: בנאות דשא ירביצני, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו.
בא שלמה ופירש: וריח שלמותיך כריח לבנון.
ואומר: נרד וכרכום קנה וקנמון, כל אלו מהיכן?
מעין גנים באר מים חיים.
כיון שראו ישראל היאך הקב"ה מעדנן במדבר, התחילו מקלסין אותו ואומרים: את הוא רעיא טבא לא חסרת טובתך לעולם.

ה' רועי לא אחסר וגו' על מי מנוחות ינהלני -
אמר רבי שמואל:
יש לך מים שהן נאים לשתות ואינן נאים לרחוץ בהם,
ויש לך נאין לרחוץ בהן ואינן נאין לשתות,
מי הבאר נאים לזה ולזה.

נפשי ישובב -
בתורה, תורת ה' תמימה משיבת נפש.

ינחני במעלגי צדק -
במן,
ובבאר,
ובשלו,
ובענני כבוד,
לא שיש לו זכות, אלא למען שמו.

דבר אחר:
על מי מנוחות ינהלני -
שהיה מתגבר והולך מאהל לאהל ולא היה אחד מהם מצטער לילך ולמלאת ממקום אחר.

גם כי אלך בגיא צלמות -
בקדקדו של מדבר.

לא אירא רע -
שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם,

שבטך -
אלו היסורין.

ומשענתך -
זו תורה.

המה ינחמוני -
יכול בלא יסורין?
תלמוד לומר: אך.

יכול בעולם הזה?
תלמוד לומר: אך טוב וחסד ירדפוני.

ר' אלעזר המודעי אומר:
לעתיד לבא באין כל שרי אומות העולם ומקטרגין לפני הקב"ה, ואומרים לפניו: רבש"ע,
אלו עובדי אלילים ואלו עובדי אלילים,
אלו מגלי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים,
הללו יורדין לגיהינום והללו אין יורדין?!
אמר להם: אם כן הוא כל אומה ואומה תרד עמה אלהיה, שנאמר: כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו.

רבי חנינא בשם ר' ראובן אמר:
אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו: כי באש ה' שופט אין כתיב כאן, אלא כי באש ה' נשפט, הוא שדוד אמר: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי.

דבר אחר
גם כי אלך בגיא צלמות -
אמר רבי יצחק:
זה הישן בצל דקל יחידי בלילה ובצלה של לבנה.
בצל דקל יחידי לא אמרן אלא דלא נפל נטולא דחבריה עילויה, והני מילי בשדה, אבל בחצר אע"ג דנפל טולא דחבריה עילויה.
ובצלה של לבנה לא אמרן אלא במערבא אבל במדינחא לית לן בה.

תערוך לפני שלחן -
זה המן.

איסי בן עקיבא אומר:
גבהו של מן חמשים אמה, ומי שאינו מאמין אל יראה באותה טובה, שנאמר: אל ירא בפלגות נחלי דבש וחמאה.

נגד צוררי -
מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שראו אותו כל מלכי מזרח ומערב.

כוסי רויה -
אמר אביי:
שמע מינה, כסא דדוד לעתיד לבא מחזיק מאתן ועשרין וחד לוגא.

רויה -
בגימטריא הכי הוו.

דבר אחר:
בנאות דשא ירביצני -
מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול.
מה כתיב: וילך דוד ויבא יער חרת.
ולמה נקרא חרת?
שהיה מנוגב כחרת, והקב"ה הרטיבו מטובו של עולם, שנאמר: כמו חלב ודשן תשבע נפשי.

נפשי ישובב -
זה המלכות, לא שהיה לי בזכותי אלא למען שמו.

גם כי אלך בגיא צלמות -
זה מדבר זיף.

למה?
כי אתה עמדי.

שבטך -
אלו יסורין.

ומשענתך -
זו תורה.
המה ינחמוני.

תערוך לפני שלחן -
זה המלכות.

נגד צוררי -
זה דואג ואחיתופל.

דשנת בשמן ראשי -
יכול בלא יסורין?
תלמוד לומר: אך.

יכול בעוה"ז?
תלמוד לומר: אך טוב וחסד ירדפוני.

ושבתי בבית ה' לארך ימים -
זה בית המקדש.

רבנן פתרין קריא בישראל:
בנאות דשא ירביצני -
אלו ישראל, שנאמר: אני ארעה צאני ואני ארביצם,

על מי מנוחות ינהלני -
ועל הנחל יעלה על שפתו.

נפשי ישובב -
זה טובו של עולם הבא.