לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה -
דוד הוא נאה למזמורו ומזמורו נאה לו.
מה כתיב למעלה?
מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וכאן לדוד מזמור.
כל מקום שנאמר: למנצח בנגינות אינו אלא לעתיד לבא, שנאמר: למנצח בנגינות. מזמור לדוד היה מנגן ואח"כ שורה עליו רוח הקדש.
לדוד מזמור שורה עליו רוח הקדש ואח"כ מנגן.
משכיל לדוד ע"י עצמו.
לדוד משכיל היה אומר ע"י מתורגמן.

לה' הארץ ומלואה -
משל למלך שהיה לו עיר והיה לו בן בית בעיר, היו בני העיר מכבדין אותו לומר שהוא בן ביתו של מלך. בא לו אצל המלך והמלך מכבדו, היה מתכבד מכאן ומכאן.
לא עשה המלך אלא מכר עירו לאחרים, התחילו פושעים בבן ביתו של מלך, בא אצל המלך, אחר ימים נטל המלך את עירו התחיל בן ביתו עובר בתוך העיר ומזמר:
אמר להם: כשמכרה לא פשעתם בי, עכשו שנטלה אני בן ביתו ואתם מכבדים אותי.

המלך - זה הקב"ה.
העיר - זה ארצו.
ובן בית - זה דוד.
כל הימים שהיתה הארץ להקב"ה, היו מכבדין את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם, ולא עשה אלא מכרה, שנאמר: ומכרתי את הארץ, התחילו פושעים בו, ויענו העם את המלך דבר לאמר אין לנו חלק בדוד, וכשיקנה הקב"ה את ארצו בן בית חוזר שנאמר: ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם לכך אומר: לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה.

יש לך אדם שיש לו ספינה, אבל מה שיש בתוכה אינו שלו, אם הפרקמטיא שלו, ספינה אינו שלו, והקב"ה אינו כן, אלא לה' הארץ ומלואה.
בשר ודם בונה ביתו של עשרים אמה כשהוא גדול מאה אמה והוא כלו שלש אמות, והקב"ה אינו כן, ברא את הארץ והוא ממלאה: לה' הארץ ומלואה.
וכן הוא אומר: מלא כל הארץ כבודו.

אמר שמואל:
ד' מזמורים אמרן דוד וכו' (כדכתוב לעיל בסוף רמז תרל"ו):

אמר רב יהודה אמר שמואל:
כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאלו נהנה מקדשי שמים, שנאמר: לה' הארץ ומלואה,

רבי לוי רמי:
כתיב: לה' הארץ ומלואה.
וכתיב: והארץ נתן לבני אדם?!
לא קשיא, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה.

תניא רבי יהודה אומר, משום רבי עקיבא:
ביום ראשון מהו אומר?
לה' הארץ ומלואה, על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו.

בשני מה הוא אומר?
גדול ה' ומהולל מאד, על שם שחלק מעשיו ונתעלה וישב במרום ומלך עליהם.

בשלישי מהו אומר?
אלהים נצב בעדת אל, על שם שגלה ארץ בחכמה והכין תבל לעדתו.

ברביעי מהו אומר?
אל נקמות ה', על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהם.

בחמישי מהו אומר?
הרנינו לאלהים עוזנו וגו' על שם שברא עופות ודגים לשבחו לשמו.

בששי מהו אומר?
ה' מלך גאות לבש, על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם.

בשביעי מהו אומר?
מזמור שיר ליום השבת, ליום שכלו שבת.

דבר אחר
לה' הארץ ומלואה -
רבי עזריה ורבי נחמיה ור' ברכיה תלתיהון אמרין:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד היה הממונה על מה שבבית ואחד על מה שבשדות, שעל הבית היה יודע, כל מה שבבית ושבשדה, ושבשדה לא היה יודע אלא מה שבשדה בלבד.
כך משה בשעה שעלה למרום היה יודע עליונים ותחתונים, קלס בהן, הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, אבל דוד שלא עלה למרום, קלס להקב"ה במה שהיה יודע לה' הארץ ומלואה.

אמר רבי פנחס:
מלך בשר ודם כשהוא בקיטון אינו בטרקלין וכשהוא בטרקלין אינו בקיטון, אבל הקב"ה כבודו מלא העליונים והתחתונים, שנאמר: הודו על ארץ ושמים.
ואומר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא.
בשר ודם יש לו צאן ואין לו מרעה, יש לו מרעה אינו יודע אי זה מרעית טובה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא יש לו צאן אלו ישראל: ואתן צאני צאן מרעיתי, יש לו מרעה: לה' הארץ ומלואה, ויודע לרעות אני ארעה צאני, יודע איזה מרעית טובה, שנאמר: במרעה טוב ארעה אותם.

כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה -
כי אתא רב דימי אמר:
אלו שבעה ימים וארבע נהרות שמקיפין את ארץ ישראל, אלו הן שבעה ימים:
ימה של טבריה,
וימה של חילת, (=אילת)
וימה של סדום,
וימה של עכו,
וימה של פמיאס,
וימה של סבכי, (=חולה)
וים הגדול.

אלו הן ארבע נהרות:
ירדן,
וירמוך
קרמיון,
ופיגה:

כי הוא על ימים יסדה -
באיזה זכות?
בזכות זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה, הה"ד: וירח ה' את ריח הניחוח.
הריח ריח של אברהם אבינו עולה מכבשן האש,
הריח ריח של חנניה מישאל ועזריה עולה מכבשן האש.

משל לאוהבו של מלך שכבדו דורון נאה בדיסקוס נאה, עמד בנו ולא כבדו, עמד בן בנו וכבדו, אמר ליה: דמי דורון דידך לדורון דסבך, הריח דורו של שמד.

רב שלום בשם רבי נחמני:
משל למלך שהיה מבקש לבנות פלטרין על הים ולא היה יודע היכן לבנותה, ומצא צלוחית של בלסמון והלך לריחה ובנה עליה, הה"ד: כי הוא על ימים יסדה.

באיזה זכות?
בזכות זה דור דורשיו.

מי יעלה בהר ה' -
זה אברהם, שנאמר בו: לך לך אל ארץ המוריה וגו',

ומי יקום -
זה אברהם, שנאמר: וישכם אברהם בבקר אל המקום.

נקי כפים -
אם מחוט ועד שרוך נעל.

ובר לבב -
חלילה לך מעשות כדבר הזה.

אשר לא נשא לשוא נפשו -
זה נפשו של נמרוד.

ולא נשבע למרמה -
שנאמר: הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ.

ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו -
וה' ברך את אברהם בכל(כתוב בשופטים ברמז תר"ט):

מי יעלה בהר ה' -
אברהם קראו הר, אשר יאמר היום בהר ה' יראה.
משה קראו הר, ההר הטוב הזה והלבנון.
דוד קראו הר, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו,
ישעיה קראו הר, שנאמר: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא הוא מגבעות.

דבר אחר
מי יעלה בהר ה' -
זה משה, שנאמר: ומשה עלה אל האלהים,

ומי יקום במקום קדשו -
זה משה, שנאמר: ואתה פה עמוד עמדי.

נקי כפים -
זה משה, שנאמר: לא חמור אחד מהם נשאתי,

ובר לבב -
זה משה, שהיה מברר עסקיו בשעה שא"ל הקב"ה שילך בשליחותו של פרעה.

אשר לא נשא לשוא נפשו -
זה משה, שלא נשא לשוא נפשו של מצרי, אלא ויפן כה וכה וירא כי אין איש,שראה את המלאכים ונמלך בהן והרגו בדין.

ולא נשבע למרמה -
זה משה, שנאמר: ויואל משה לשבת את האיש,ואין ויואל אלא לשון שבועה, כמה דאת אמר: ויואל שאול את העם.

ישא ברכה מאת ה' -
וזאת הברכה.

דבר אחר
מדבר ביעקב,

מי יעלה בהר ה' -
קום עלה בית אל.

ומי יקום במקום קדשו -
ויפגע במקום.

נקי כפים -
אנכי אחטנה,

ובר לבב -
כי מששת את כל כלי.

אשר לא נשא לשוא נפשו -
נפשו של לבן.

ולא נשבע למרמה -
וישבע יעקב.

ישא ברכה מאת ה' -
וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו:

זה דוד דורשיו -
פליגי בה ר' יהודה נשיאה ורבנן,
חד אמר:
דור לפי הפרנס.

וחד אמר:
פרנס לפי הדור.

למאי הלכתא?
אילימא למעליותא, דמר סבר אי מעלי פרנס מעלי דרא.
ומר סבר אי מעלי דרא מעלי פרנס, הא איכא צדקיהו דהוה מעלי ודריה לא הוו מעלי, והא איכא יהויקים דלא הוה מעלי ודריה הוו מעלי, אלא לענין תוקפא וניחותא קאמרינן.

שאו שערים ראשיכם =
אמר רב יהודה אמר רב:
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, מחול לי על אותו עון.
א"ל: מחול לך!
א"ל: עשה עמי אות לטובה.
א"ל: בחייך אין אני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע.
בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש להכניס ארון לפני ולפנים, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה, כיון שאמר: ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה.
באותה שעה נהפכו פני כל שונאי ישראל כשולי קדרה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה לדוד על אותו עון, ולא יפה אמר שלמה: ושבח אני את המתים, והיינו דכתיב: ביום השמיני שלח את העם (במלכים ברמז קצ"ג ול"א):

דבר אחר:
שאו שערים ראשיכם -
מי אמר הפסוק הזה?
שלמה אמרו, שעשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו להכניס לבית קדש הקדשים, כיון שהגיע לפתח בית המקדש, היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין ליכנס בתוך עשר אמות, ועוד שהיו טוענין בו, כיון שראה שלא היה יכול להכניסו, היה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות.
התחיל מתפלל לפני הקב"ה: שאו שערים ראשיכם וגו' ויבא מלך הכבוד.
באותה שעה בקשו השערים לירד ולרוץ את ראשו של שלמה, שהיו סבורים שמא על עצמו הוא אומר,
א"ל: מי הוא זה מלך הכבוד?
א"ל: ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה כו'.

[מה עשה?
הביא] ארונו של דוד וראו ארונו ומיד נענה.
אמר להן הקב"ה: אתם חלקתם לי כבוד, חייכם כשאחריב את ביתי אין כל אומה שולט בכם, כל כלי בית המקדש גלו לבבל, שנאמר: ומכלי בית ה' הביא נבוכדנאצר (מלך בבל) לבבל אבל השערים במקומן נגנזו, שנאמר: טבעו שעריה.

ויש אומרים:
השער היה קטן (עשרים) [חמש] אמות ארכו וב' וחצי רחבו, והארון היה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו,
וכי לא היו אמה וחצי נכנסות בתוך שנים וחצי?!
אלא באותה שעה דבקו שערים זה בזה, ואמר עשרים וארבעה רננות וכו' (כדלעיל):

דבר אחר:
מי הוא זה מלך הכבוד שחולק כבוד ליראיו?
ה' צבאות.

כיצד?
מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו,
והקב"ה הושיב שלמה המלך על כסאו, שנאמר: וישב שלמה על כסא ה'.

מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו,
והקב"ה הרכיב את אליהו על סוסו, מה סוסו?
סופה וסערה, שנאמר: ה' בסופה ובשערה דרכו.
וכתיב: ויעל אליהו בסערה.

מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו,
ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה, שנאמר: ויקח משה את מטה האלהים בידו.

מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו,
והקב"ה נותן עטרה שלו למלך המשיח.
ומהו עטרה של הקב"ה?
כתם פז, שנאמר: ראשו כתם פז.
וכתיב: תשית לראשו עטרת פז.

מלך בשר ודם אין לובשין לבושו,
וישראל לבש לבושו של הקב"ה, שנאמר: עורי עורי לבשי עוז זרוע ה', ונתנו לישראל, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.

מלך בשר ודם אין נקראין בשמו, כמו קיסר אגוסטוס בסיליאוס, ואם נקרא אדם באחד מהם אין לו חיים,
אבל הקב"ה אמר למשה: אני עשיתיך כמותי לפרעה, אני נקרא אלהים ובו בראתי את העולם, שנאמר: בראשית ברא אלהים.
וכתיב: ראה נתתיך אלהים לפרעה הוי, מלך שחולק מכבודו ליראיו.

אמר רבי סימון:
כתיב: והעם לא נסע עד האסף מרים מלמד שנתעכב לה הענן,

רבי לוליאני בשם רבי יצחק אמר:
כתיב: משה ידבר והאלהים יעננו בקול ולא היה צריך לומר אלא האלהים ידבר ומשה יעננו.

ר' ברכיה בשם ר' אמי:
כתיב: ויוסף הורד מצרימה.
וכתיב: ויהי ה' את יוסף.

רבי יודן בשם רבי איבו אמר:
אין לי אלא בשעת הרוחה.

מנין אף בשעת הצרה?
שנאמר: אין שר בית הסהר.

תנן התם:
כל הכלים שבמשכן עור תחש מלמעלן ובארון כתיב: ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה.
ואם כן למה?
כדי שיבא הארון מסוים, הוי: ויבא מלך הכבוד.

אמר רבי חייא:
מפני מה נשתנית תכלת מכל מיני צבעונין?
מפני שתכלת דומה לעשבים,
ועשבים דומים לים,
וים דומה לרקיע,
ורקיע דומה לקשת,
והקשת דומה לענן,
והענן דומה לכסא,
והכסא דומה לכבוד, שנאמר: כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם.
ומכבודו חלק ליראיו, זה התכלת, שנאמר: ועשו להם ציצית.