 |
 |
ילקוט שמעוני, תהלים פרק ג
סימן תרכה
מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו -זה שאמר הכתוב: שמחה לצדיק עשות משפט - שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין.
למה?
שהוא מתרומם בעולם, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט.
דבר אחר:
שמחה לצדיקו של עולם שעשה משפט בביתו והחריבו, שנאמר: נורא אלהים ממקדשיך.
ואמר ר' יוחנן:
ממה שעשה במקדש.
ומה לביתו ולמקדש לא נשא פנים, לאחרים לא כל שכן שעתיד ליפרע ממחריבו.
דבר אחר:
שמחה לצדיקים כשהקב"ה עושה בהם דין, שמנקה אותם מעונותיהם.
וכן דוד כשפגע בו מדת הדין, התחיל שמח ואמר: מזמור.
דבר אחר:
מזמור לדוד -
זה שאמר הכתוב: לא ידע אנוש.
אמר ר' אלעזר:
לא נתנו פרשיות התורה על הסדר, שאלמלי נתנו על הסדר כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים, לפיכך נתעלם סדורה של תורה, והוא גלוי לפני הקב"ה, שנאמר: ומי כמוני יקרא.
ר' יצחק בשם ר' חייא:
למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג?
להודיעך ולומר שקשה בן רשע לאביו יותר ממלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא.
ר' יהושע בן לוי בקש ליישב ספר זה, יצאה בת קול ואמרה: אל תפיחו את הישן.
ר' ישמעאל ב"ר יוסי בקש ליישב ספר זה לפני רבו.
א"ל: סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר.
ר' שמואל בר נחמני בקש ליישב ספר זה, יצאה בת קול ואמרה לו: אל תפיחו את הישן. אימתי אמר דוד מזמור זה?
כשהוא עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה.
אם בוכה למה מזמור ואם מזמור למה בוכה? (ברמז ק"נ):
מזמור לדוד -
קינה מיבעי ליה?
דרש ר' שמעון בן אבשלום:
משל לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרע היה עצב משפרעו שמח.
כך דוד, כיון שאמר לו הקב"ה: הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך - היה עצב.
אמר: שמא עבד או ממזר הוא ואינו מרחם עלי, כיון שראה שאבשלום הוא, התחיל אומר שירה.
אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי:
קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, דאלו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב: למה רגשו גוים ולא כתיב: ה' מה רבו צרי.
ואלו גבי תרבות רעה כתיב: ה' מה רבו צרי.
א"ל ההוא מינאי לר' יהושע בן חנניא:
כתיב: מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו.
וכתיב: מזמור לדוד בברחו מפני שאול.
הי מנייהו קדים ברישא?
פשיטא, דשאול הוה ברישא, ואיהו קדים דאבשלום ברישא?
א"ל: אתון דלא דרשיתו סמוכין קשו לכו קראי, אנן דרשינן סמוכין לא קשיא לן קראי.
דאמר ר' אלעזר:
סמוכין מן התורה מנין?
שנאמר: סמוכים לעד לעולם וגו'.
ולמה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג?
לומר לך, אם יאמר לך אדם: כלום יש עבד מורד באדונו?!
תאמר לו: כלום יש בן מורד באביו?!
אלא הא הוה, הא נמי הוה.
שנו רבותינו:
כל שירות ותשבחות שאמר דוד כנגד עצמו אמרן, דברי ר' אליעזר.
ר' יהושע אומר:
כנגד צבור אמרן.
וחכמים אומרים:
יש מהם כנגד בצבור ויש מהן כנגד עצמו.
אמרן בלשון יחיד - כנגד עצמו. בלשון רבים - כנגד צבור.
ניצוח ונגון - לעתיד לבא, משכיל - על ידי מתורגמן.
לדוד מזמור -
מלמד, שששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה.
מזמור לדוד =
מלמד, שאמר שירה ואחר כך שרתה שכינה עליו.
ללמדך, שאין השכינה שורה מתוך עצבות.
ה' מה רבו צרי -
ואת הכבשה ישלם ארבעתים.
אמר ר' יהודה בר חנינא:
אמר לו הקב"ה: אתה נאפת אחת, שש עשרה נואפות לך,
אתה רצחת אחד, שש עעשרה נרצחות לך.
ארבעתים - ארבעה על ארבעה.
אמר ר' יהושע:
אמר דוד: ה' מה רבו צרי -
אילו אחר נטל מלכותי - צרה גדולה היתה לי.
אילו בני נטל מלכותו של אחר - צרה גדולה היתה לי.
עכשו בא בני נטל מלכותי, ה' מה רבו צרי,
אלו אחר ענה את נשי - צרה גדולה היתה לי.
אלו בני ענה את נשי אחר - צרה גדולה היתה לי.
עכשו בני ענה את נשי - ה' מה רבו צרי,
אלו אחר ענה את בתי - צרה היתה לי,
אלו בני ענה בתו של אחר - צרה היתה לי,
עכשו בני ענה את בתי - ה' מה רבו צרי.
אלו אחר הרג את בני - צרה היתה לי,
אלו בני הרג אחר - צרה היתה לי,
עכשו בני הרג את בני - ה' מה רבו צרי.
רבים קמים עלי -
רבים - בתורה.
רבים - בקומה.
שובך -
למה נקרא שובך?
שהיתה קומתו כשובך.
שופך -
שהיה שופך דמים.
וכן גלית כתיב ביה: שש אמות וזרת.
וכן שאול, שכתוב בו: משכמו ומעלה גבוה מכל העם.
ורבים בתורה דואג ואחיתופל.
דואג אב ב"ד, שנאמר: אביר הרועים אשר לשאול.
אחיתופל כתוב ביה: כאשר ישאל איש בדבר האלהים.
איש - קרי ולא כתיב, שלא היה איש אלא מלאך, הוי: רבים קמים עלי - רבים בקומה, רבים בתורה.
רבים אומרים לנפשי -
רבי שמואל פתר קריא בדואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה.
אומרים לנפשי -
אומרים לדוד: אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב, יש לו ישועה?
אין ישועתה לו באלהים סלה -
אמר דוד: ואתה ה' הסכמת עמהם וכתבת בתורה: מות יומת הנואף והנואפת.
מגן בעדי -
שהגנת עלי בזכות אבותי, שהחזרת אותי למלכות.
ומרים ראשי -
תחת שהייתי חייב לך (הרמת) [תלוי] ראש נתת לי (תלוי) [הרמת] ראש ע"י נתן הנביא, שאמר לדוד: גם ה' העביר חטאתך לא תמות.
רבנן פתרין קריא בעובדי אלילים.
ולמה הוא קורא אותם רבים קמים?
הוי המון עמים.
רבים אומרים לנפשי -
אומרים לישראל: אומה ששמעה מאלהיה: לא יהיה לך אלהים אחרים לסוף ארבעים יום אמרו לעגל: אלה אלהיך ישראל - יש לו ישועה?
אין ישועתה לו באלהים סלה -
אמרו ישראל: ואתה ה' - הסכמת עמהם וכתבת בתורה: זובח לאלהים יחרם.
מגן בבעדי -
שהגנת עלינו בזכות אבותינו.
כבודי -
שהשרית שכינתך בינינו, דכתיב: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ומרים ראשי -
תחת שהיינו חייבים תלוי ראש, נתת לנו הרמת ראש: כי תשא את ראש בני ישראל.
קולי אל ה' אקרא -
אמר ר' ינאי:
אע"פ שאמר: ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם.
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים ועל פתח הפרדס אוצר אחד מלא כל טוב.
אמר המלך לפועלים: כל מי שישתכר במלאכת הפרדס - יטול שכרו מכאן, ומי שלא ישתכר - ישב בתוך הפלטין וידין אותו המלך.
המלך - מלך מלכי המלכים הקב"ה.
הפרדס - העולם הזה.
ונתן הקב"ה בני אדם בתוכו, שיהיו משמרים את התורה והתנה עמהם: כל מי שמשמר את התורה באמת - הרי גן עדן לפניו, זהו: עפעפיו יבחנו בני אדם.
אני שכבתי -
אמר דוד: שכבתי מן הנבואה,
ואישנה -
מרוח הקדש.
הקיצותי -
על ידי חושי הארכי.
כי ה' יסמכני -
על ידי נתן הנביא שאמר לו: גם ה' העביר חטאתך וגו'.
דבר אחר:
אמרה כנסת ישראל: אני שכבתי - מן הנבואה, ואישנה - מרוח הקדש, הקיצותי - ע"י אליהו, שנאמר: הנה אנכי שלח לכם את אליה, יסמכני - על ידי משיח.
לא אירא מרבבות עם -
כשיבואו לעשות עמי מלחמה, הוא שמשה אמר: כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני.
סימן תרכו
קומה ה' -ר' פנחס בשם ר' ראובן:
חמש פעמים מקים דוד להקב"ה בספר ראשון של תהלים:
קומה ה' הושיעני אלהי,
קומה ה' באפך,
קומה ה' אל יעוז אנוש,
קומה ה' אל נשא ידך,
קומה ה' קדמה פניו.
אמר לו הקב"ה: דוד בני, אפילו אתה מקימני אלף פעמים איני קם.
ואימתי אני קם?
לכשאראה עיניים נשדדים ואביונים נאנקים, הה"ד: משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'.
רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר:
חמש פעמים מקים דוד להקב"ה, ארבעה כנגד ארבע מלכיות ואחד כנגד גוג ומגוג.
כי הכית את כל אויבי לחי -
ר' לוי אמר:
זו מכת הפה, כמה דאת אמר: ויצו אל ביתו ויחנק.
שני רשעים שברת -
אל תקרי שִׁבַּרְתָּ אלא שִׁרְבַּבְתָּ.
שנו רבותינו:
הרואה אבן שזרק עוג מלך הבשן חייב לברך.אמר: מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזל ואעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואקטלינון וכו'. בהדי דדרי ליה ואתא, אייתי קוב"ה קמצי ונקבוה ונחתי בצואריה, בעי למשלפיה משכו שינה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא יכיל למשלפיה.
משה כמה הוי?
עשר אמות, שקל נרגא עשר אמות שור עשר אמות, ומחיה בקרסוליה וקטליה, והיינו דכתיב: ויאמר ה' אלי אל תירא אותו.
סימן תרכז
אמר רבי ישמעאל:יש שמחה לפני הקב"ה כשיאבדו מכעיסין מן העולם.
וכן הוא אומר: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה.
ואומר: בטוב צדיקים תעלוז קריה.
ואומר: שני רשעים שברת לה' הישועה.
ואומר: ואני הנני מביא את המבול מים - ואני - ברצון, הנני - בשמחה.
וכן הוא אומר: הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלב.
שני רשעים שברת -
משל למה הדבר דומה?
לשני בני אדם שהלכו בדרך אחד צדיק ואחד רשע, מצאו פונדק אחד, אמרו זה לזה: נכנס ונאכל. נכנסו ראה אותו רשע באותו פונדק הרבה ברכות נמצא, דגים וכל דבר טוב.
אמר הרשע לצדיק: נאכל ולא ניתן מעות.
אמר הצדיק: וכי היום פתח פונדק זה?
אלו פתח זה היום כן היינו בודקים אותו, אלא יש לו ימים רבים.
אלו כן היו עושים לו, כל מי שנכנס לכאן היה מלא פונדק זה, ולא הניחו לאכול עמו, ישבו להם זה לעצמו וזה לעצמו.
אותו רשע אמר: הבא לי קונדיטון ותרננגולין והביאו הכל.
אותו הצדיק אמר לפונדקי: תן לי גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר. היו יושבים ומשחקים זה על זה.
הרשע משחק על הצדיק, אמר: ראו שוטה זה, כל טובות וברכות לפניו והוא אוכל עדשים.
והצדיק מצחק על הרשע: ראו מה פתי זה עושה?
אוכל את הכל עכשו משברין את שניו.
א"ל הצדיק: תן לי שני כוסות ונתן לו וברך ועמד.
א"ל הפונדקי: תן לי מה שאכלת גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר ושני כוסות של יין.
(א"ל): תן לי שני איסרין.
א"ל: הילך, נטלם.
א"ל: לך לשלום.
אותו רשע עמד לצאת, א"ל: עשה חשבון.
אמר: מה (אכלתי) [אכלת]?
א"ל: גלוסקא אחת אכלתי,
א"ל שתים אכלת.
שתי ביצים אכלתי,
א"ל: חמש אכלת!
והוא אומר: לא אכלתי,
התחילו שוברים את שניו, לכך נאמר שני רשעים שברת:
הפרק הבא הפרק הקודם