רננו צדיקים בה' -
רננו צדיקים אל ה' אין כתיב כאן אלא בה', בזמן שהם רואין אותו מיד מרננים.
וכן אתה מוצא: וירא ישראל את היד הגדולה.
מה כתיב שם?
אז ישיר משה.

וכן הוא אומר: ותצא אש מלפני ה' וירא כל העם וירונו.
וכן הוא אומר: וכל ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' וגו'.

לישרים נאוה תהלה -
אמר ר' חנינא בר פפא:
אל תקרי נאוה אלא נוה, זה דוד ומשה, שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם.
דוד כתיב: טבעו בארץ שעריה.
ומשה דאמר מר: משנבנה בית המקדש ראשון נגנז אהל מועד קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו.
היכן?
אמר רב חסדא:
תחת מחילות של היכל:

הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו -
תניא רבי יהודה אומר:
כנור של מקדש של שבע נימין, שנאמר: שובע שמחות את פניך, אל תקרי שובע אלא שֶׁבַע ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר: למנצח על השמינית על נימא שמינית, ושל עולם הבא עשר, שנאמר: עלי עשור.
ואומר: הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו,
שירו לו שיר חדש.
ולעוה"ב איידי דנפישי הימין דידהו נפיש קליה כנבל, וקרו ליה נבל.

דבר אחר:
עלי נבל -
עלינו להתנבל עליה בימי הגזרה.

עלי עשור -
עלינו לקבל עשרת הדברות.

עלי הגיון בכנור -
ר' שמעון בן לקיש אמר:
בשמחה.

ורבנן אמרי:
שלא באנגריא.

שירו לה' שיר חדש -
בלשון זכר (כתוב ביהושע ברמז ב'):

אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ -
אמר ר' אלעזר:
כל אדם שאוהב צדקה ומשפט, מעלה עליו הכתוב כאלו מלא כל העולם חסד, שנאמר: אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ.

בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם -
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה נברא בו מלאך, שנאמר: וברוח פיו כל צבאם.

דבר אחר:
בדבר ה' שמים נעשו -
דבר אחד אמר הקב"ה ונבראו שמים למכון כסא כבודו, אבל בצבא הרבה יגיעה הרבה.
מה עשה הקב"ה?
נפח ברוח נשמת פיו ונבראו כל צבא השמים, שנאמר: וברוח פיו כל צבאם, בדבר ה' שמים נעשו, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם.
וכן הוא אומר: לא ייעף ולא ייגע.

כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות -
אמר ר' חנינא:
מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר?
תהום.
כמאן כרבי אליעזר דאמר:
כל העולם כלו ממימי אוקינוס הוא שותה, שנאמר: ואד יעלה מן הארץ.
ואידך?
ההוא בברייתו של עולם כתיב.

נותן באוצרות תהומות -
לפי שנאמר: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד.
וכתיב: עד פה תבא ולא תוסיף.
וכתיב: אשר שמתי חול גבול לים.
א"ל הים: רבש"ע, אם כן יתערבו מימי המתוקים במלוחים.
א"ל: לאו, אלא כל אחד ואחד יש לו אוצר בפני עצמו, שנאמר: נותן באוצרות תהומות וגו'.
ואל תתמה על הדבר, שהרי הפרצוף שברא הקב"ה לאדם מלא הסיט, ויש בו כמה מעינות ואינם מתערבים זה בזה:
מי עינים מלוחים,
מי אזנים שמנים,
מי החוטם סרוחים,
מי הפה מתוקים.

מפני מה מי עינים מלוחים?
שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד הוא מסתמא, אלא על ידי שהם מלוחים פוסק ואינו מכהה.

מפני מה מי אזנים שמנים?
בזמן שאדם שומע שמועה קשה, אלמלי תופשה באזניו מתקשרת ומת, ומתוך שהם שמנים מוציא בזה ומכניס בזה.

מפני מה מי החוטם סרוחים?
שבזמן שאדם מריח ריח דבר רע, אם לא שמי חוטם סרוחים ומעמידים אותו, מיד מת.

מפני מה מי הפה מתוקים?
פעמים שאדם אוכל אכילה שאינה מתקבלת בלבו ומקיאה, ואם לא מי הפה מתוקין אין נפשו חוזרת.
והלא דברים קל וחומר: ומה מלא הסיט יש בו כמה מעינות, הים הגדול על אחת כמה וכמה, זה הים גדול ורחב ידים.

כי הוא אמר ויהי -
אמר רב כהנא:
זו אשה.

הוא צוה ויעמוד -
אלו בנים.
תני אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצים אחריה.

היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם -
שנו רבותינו:
בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ונסקרין בסקירה אחת, דכתיב: היוצר יחד לבם.
מאי קאמר?
אילמיא דברינהו לכולי עלמא ולבייהו כחדא כי הדדי, הא קא חזינן דלאו הכי הוא, אלא לאו הכי קאמר: היוצר רואה יחד לבם ומבין את כל מעשיהם:

הנה עין ה' אל יראיו -
זה אברהם, שנאמר: כי עתה ידעתי וגו',

למיחלים לחסדו -
שנאמר: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וגם שהיה מיחל להקב"ה, אע"פ שאמרו לו מת יוסף.

להציל ממות נפשם -
ממיתתו של עשו.

ולהחיותם ברעב -
שנאמר: ויכלכל יוסף את אביו.

דבר אחר:
הנה עין ה' אל יראיו -
זה שבטו של לוי, דכתיב: ואתנם לו מורא וייראני.

למיחלים לחסדו -
שהם מיחלים להקב"ה בכל עת.

להציל ממות נפשם-
כשהם נכנסין להקריב.

ולחיותם ברעב -
שניתן להם אחד מעשרה.

דבר אחר:
אל יראיו -
זה יצחק.

למיחלים לחסדו -
שהיה מיחל להקב"ה.

להציל ממות נפשם -
שבקש ישמעאל להרגו, שנאמר: ותרא שרה את בן הגר וגו'.

ולחיותם ברעב -
שנאמר: וימצא בשנה ההיא מאה שערים.

דבר אחר:
לפי שהוא אומר: ברח דודי ודמה לך לצבי.
מה צבי זה כשהא ישן עינו אחת פתוחה ואחת קמוצה, יכול אף הקב"ה כן?
ת"ל: הנה עין ה' אל יראיו.