לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך -
זה שאמר הכתוב: את הכל עשה יפה בעתו (בשמואל ברמז קל"א).

גדלו לה' אתי -
שנו רבותינו:
שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן.
מנא הני מילי?
אמר רבי יוסי:
דאמר קרא: גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו.

רבי אבהו אמר מהכא:
כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו מן הקורא?
שנאמר: גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו.

חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם -
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לסבובים ליראיו.
בוא וראה מה מה בין שכינות לשכינות.
להלן היו שבעה, ובקשו הרועים להזדוווג להם, הה"ד: ויבואו הרועים ויגרשום.
ברם הכא: אחת היתה ולא נגעה בה בריה, הה"ד: ורחל בתו באה עם הצאן ע"ש חונה מלאך ה' סביב ליראיו (לעיל ברמז תרל"ג):

טעמו וראו כי טוב ה' -
אמר הקב"ה: הוי מקיים כל מצות שנתתי לך בתורה, אם אכלת מפירות הארץ או מן האילן הוי מברך עליהם, שאם אכלת ולא ברכת - אתה גוזל את הפירות ואת האילן ואת הארץ, ולמי שהוא מגדלן.
ואם אכל אדם וברך - הוא ממליך לבוראם. הוי: טעמו וראו כי טוב ה':

יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו -
זה אהרן.
אתה מוצא י"ב נשיאים הקריבו במלואים ושבט לוי לא הקריב.
ומי היה נשיאו של לוי?
אהרן, שנאמר: ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי, והיה מצר ואומר: אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל לשבטו של לוי!
אמר הקב"ה למשה: אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר: ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, הקרבנות בזמן שבית המקדש קיים, אבל הנרות לעולם: אל מול פני המנורה יאירו.

מי האיש החפץ חיים -
מכריז רבי אלכסנדראי:
מאן בעי חיי מאן בעי חיי! כניף אתוו כ"ע לגביה.
א"ל: מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. שמא יאמר אדם הואיל ונצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, אלך ואתגרה בשינה?
תלמוד לומר: סור מרע ועשה טוב, ואין טוב אלא תורה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.

מי האיש וגו' -
(כתוב ברמז שס"ח):

נצור לשונך מרע ושפתיך וגו'
קשה לשון הרע שהוא קשה מע"א, כשעשו ישראל את העגל לא נחתם גזר דינם עליהם, אלא כשחטאו בפיהם, שנאמר: וישמע ה' את קול דבריהם.
ואומר: חי אני נאם ה' אם לא כאשר דברתם באזני, כאשר עשיתם אינו אומר, אלא כאשר דברתם.
ואומר: הוגעתם ה' בדבריכם, במעשיכם לא נאמר אלא בדבריכם.
וכן הוא אומר: כי כשלה ירושלם ויהודה נפל.
למה?
כי לשונם ומעלליהם אל ה' למרות.
ואומר: נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה.
וכי בקולה שנאה והלא בקולה אהבה, דכתיב: השמעיני את קולך כי קולך ערב?!
אלא בקולה שנאה ובקולה אהבה, אמור מעתה: מות וחיים ביד הלשון.
אמר דוד: אשמרה דרכי מחטאו בלשוני.

מעשה היה במלך פרס שחלה, א"ל הרופאים: אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לביאה ונעשה לך רפואה.
ענה אחד ואמר: אני אביא לך חלב לביאה אם רצונך, ותנו לי עשר עזים.
אמר לעבדיו שיתנו לו.
נתנו לו, הלך לגוב אריות היה שם לביאה אחת מינקת גוריה.
יום אחד עמד מרחוק והשליך לה עז אחד ואכלה.
יום שני נתקרב לה מעט והשליך אחרת לה.
עשה כן עד שהיה משחק עמה ולקח מחלבה וחזר לו.
כשהיה בחצי הדרך ראה בחלום והיו אברים מתרסין זה עם זה:
הרגלים אומרים: אין בכל האברים דומים לנו, אם לא הלכנו אנו, לא היה יכול ליקח החלב. הידים אומרים: אין כמותנו, אם לא היינו עושין אין הדבר כלום.
אומר הלב: אם לא נתתי העצה מה הועלתם כלכם?!
ענתה הלשון: אם לא אמרתי הדבר מה היה עושה?!
השיבו לה כל האברים: איך לא יראת להדמות אלינו, ואת במקום חשך ואין בך עצה כבשאר האברים!,
א"ל: היום תאמרו שאני שולט עליכם.
שמע האיש את הדברים, הלך אל המלך.
א"ל: אדני המלך, הילך חלב כלבתא.
קצף המלך וצוה המלך לתלותו, כשהלך, התחילו האברים לבכות.
א"ל הלשון: לא אמרתי אליכם שאין בכם ממש, אם אני מצלת אתכם, תדעו שאני עליכם!
א"ל: הן.
אמר לתולים אותו: השיבוני אל המלך, אולי אנצל.
השיבוהו אליו.
א"ל: למה צוית לתלותי?
א"ל: הבאת לי חלב כלבתא.
אמר ליה: מה איכפת לך ותהיה לך רפואה.
ועוד, לביאה כלבא קורין לה.
לקחו ממנה ונסו אותה ומצאוה חלב לביאה.
אמרו לו האברים: הרי אנו מודים לך, הו:י מות וחיים ביד הלשון.
ראה הלשון היא גדולה מן הקרבנות, שנאמר: אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה ותיטב לה' משור פר.

בקש שלום ורדפהו -
אמר רבי חלבו אמר רב הונא:
כל היודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום, שנאמר: בקש שלום ורדפהו.
אם נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום נקרא גזלן.

רבי חלבו אמר:
עליו הכתוב אומר: ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם:

שנו רבותינו:
אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים ובקור חולים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלן.

בכבוד אב ואם כתיב: למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך.
בגמילות חסדים כתיב: רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד.
בהבאת שלום כתיב: בקש שלום ורדפהו.

ואמר רבי אבהו:
אתיא רדיפה רדיפה.
תלמוד תורה, דכתיב: כי היא חייך ואורך ימיך.
שלוח הקן נמי כתיב: למען ייטב לך והארכת ימים?!
תנא ושייר (לעיל ברמז תשי"ב):

רבות רעות צדיק -
רבות רעות -
זה עשו ואלופיו.

צדיק -
זה יעקב,

ומכלם יצילנו ה' -
שנאמר: ויבא יעקב שלם עיר שכם.

תמותת רשע רעה -
שנו רבותינו:
מי שלקה ושנה, ב"ד כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו נבקעת.
מאי כיפה?
אמר רבי יהודה:
מלא קומתו,

והיכא רמיזא?
אמר ריש לקיש:
תמותת רשע רעה.