לדוד ריבה ה' את יריבי -
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: אם אין אתה עומד עלי, אין לי מי יעמוד עלי, ראה מה עושים לי, ראית ה' עותתי ראיתה כל נקמתם שמעת חרפתם, אתה שמעת אתה עמוד עלי!
וכן דוד אמר: הבה לנו עזרת מצר.
עבד בשר ודם יכול לומר לבעליו: אדוני ריבה את אויבי וצא הלחם עמו, והקב"ה אמר לדוד: עסוק בתורה ואני נלחם מלחמותיך.
וכן משה אמר: על כן יאמר בספר מלחמות ה', אתם עסקתם בספר ואני נלחם על ידיכם.

החזק מגן וצנה -
אמר ליה הקב"ה: דוד, וכי למגן וצנה אני צריך?!
רוח אחד אני נופח בהם והם פורחים, שנאמר: יהיו כמוץ לפני רוח.
מושל את הרשעים במגונה שבמינים (לעיל ברמז רי"ח):

יהי דרכם חשך -
לפי שהרשעים חשוכים והיה במחשך מעשיהם, אין הקב"ה נפרע מהם אלא בלילה.
סדומיים, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה בערב.
מצריים, ויהי בחצי הלילה.
סנחריב, ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגו'.
בלשצר, ביה בליליא קטיל בלשצר.
המן, בלילה ההוא נדדה.
וכן לעתיד לבא, כי הנה החשך יכסה ארץ.
אבל צדיקים, ועליך יזרח ה', ואור צדיקים כאור נוגה.

כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך -
איתמר: צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא -
רב הונא אמר:
מותר לקרות קריאת שמע.

רב חסדא אמר:
אסור.

אמר רבא:
מאי טעמא דרב חסדא?
דכתיב: כל עצמותי תאמרנה.

מאי טעמא דרב הונא?
דכתיב: כל הנשמה תהלל יה.

אמר רבי תנחום:
אין לך כל אבר ואבר שלא קלס דוד להקב"ה בו.
קלסו בראשו דשנת בשמן ראשי.
קלסו בעיניו אליך נשאתי את עיני.
קלסו בפיו תהלת ה' ידבר פי.
קלסו בלשון, ולשוני תהגה צדקך.
קלסו בגרונו, נחר גרוני בקראי אליך.
קלסו בשפתים, תרננה שפתי.
קלסו בלב, לבי ובשרי ירננו.
קלסו בקרביו, וכל קרבי את שם קדשו.
קלסו בידיו, ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב.
קלסו ברגליו, רגלי עמדה במישור.
סוף דבר, כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
אמר דוד: אע"פ שקלסתיך בכל אלו עד עכשו איני יודע לקלס, פי יספר צדקותיך, כי לא ידעתי ספורות.

כל עצמותי תאמרנה -
אמר דוד: אני משבחך בכל אברי ומקיים בהן המצות:
בראשי, אני רופפו וקורא בתפלתי.
בשערות ראשי, אני מקיים לא תקיפו פאת ראשכם.
ותפלין, אני מניח בראשי.
בצוארי, עטיפת ציצית.
בעיני, וראיתם אותו.
בפי, תהלת ה' ידבר פי.
בשפתי, תבענה שפתי תהלה,
בזקני, ולא תשחית את פאת זקנך.
בלשוני, ולשוני תהגה צדקך,
בלבי, בלבי צפנתי אמרתך.
בחזה, הציצית אני משים כנגד הלב כל זמן שאני קורא קריאת שמע, שנאמר: והיו הדברים האלה על לבבך, מאחרי ומלפני השלכתי שני כנפים של טלית, כשאני עומד בתפלה.
יד ימנית אני כותב בה ומראה בה טעמי תורה.
יד שמאלית בה אני קושר תפלין של יד ובה אני אוחז ציצית בזמן קריאת שמע.
צפרנים לעשות בהם פריעה או מליקת העוף, או שניהם יחד.
ובוהן להסתכל אור להבדלה.
כליותי, אף לילות יסרוני כליותי.
מעי, ותורתך בתוך מעי.
קרבי, וכל קרבי את שם קדשו.
רגל ימין, לחליצה.
רגל שמאל, קודם לשלש פסיעות אחר התפלה.
כרעים, כריעת ברכים בתפלה.
הגיד, מצות מילה ופריעה.
ברכים, בהן אני עושה סנדיקוס לילדים בשעת מילה ופריעה, לכך נאמר: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.

מציל עני מחזק ממנו -
אלו ישראל שהם נכנסין לתוך עובדי אלילים והקב"ה מצילם, ואין עני אלא ישראל, שנאמר: והשארתי בקרבך עם עני ודל.
כבש בין שבעים זאבים מה יכול לעשות?
הוי מציל עני מחזק ממנו.

רבי יהושע בן לוי אמר:
זה יצר הרע.
בנוהג שבעולם אדם גדל עם חברו שתים ושלש שנים, הוא קושר עמו אהבה וזה גדל עמו מנערותו ועד זקנותו, ואם מצא להפילו בתוך שבעים שנה הוא מפילו, בתוך שמונים שנה הוא מפילו, הוא שדוד אמר: מציל עני מחזק ממנו.

דאמר רבי אחא:
וכי יש גזלן גדול מזה?!

ואני בחלותם לבושי שק -
אמר רבא בר חנינא סבא משמיה דרב:
כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר: גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם.

אמר רבא:
אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו.
מאי טעמא?
אלימא משום דכתיב: כי קשרתם כלכם עלי ואין חולה מכם עלי.
דילמא מלך שאני.
אלא מהכא: ואני בחלותם לבושי שק.

ובצלעי שמחו ונאספו -
אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן:
נוח לו לאדם שיבעול ספק אשת איש ולא ילבין פני חברו ברבים.

כדרש רבה:
מאי דכתיב: ובצלעי שמחו ונאספו וגו' מאי קרעו ולא דמו?
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ. ולא עוד, אלא אפילו בשעה שהם יושבים ועוסקים בארבע מיתות בית דין, אומרים לי: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה?
ואני אומר להם: מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא.

דבר אחר:
מדבר בישראל.
בשעה שישראל באין לידי מיצוי מיד עובדי אלילים שמחים, ונאספין עלי להתגרות בי.

קרעו ולא דמו -
קריעה אחר קריעה.
באהרן כתיב: ויראו כל העדה כי גוע אהרן.
מה כתיב אחריו?
וישמע הכנעני מלך ערד.
וכן כשיצאו ממצרים אמרו: היש ה' בקרבנו, מיד ויבא עמלק.

בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שנימו -
בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימא חרק עליהם שר של גיהינום את שניו.