למנצח לעבד ה' לדוד -
הקב"ה עושה מלחמתנו ולנו הנצחון.
וכן הוא אומר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים.
וכן הוא אומר: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך.
וכן הוא אומר: ולכל היד החזקה, אשר עשה ה' אין כתיב כאן אלא אשר עשה משה הקב"ה שלחו לעשות והנצחון למשה.
וכן דבורה אמרה לברק: קום ברק ושבה שביך.
וכי שביו של ברק היה, והלא דבורה אומרת לו?!
ותאמר דבורה אל ברק קום.
מהו קום?
אלא קום ולא תעשה מלחמה, המלחמה של הקב"ה, כי זה היום אשר נתן ה'.
וכן הוא אומר: מן שמים נלחמו,
וכשבא הנצחון אמרה: ושבה שביך.
וכן דוד כשירד לגליית וידעו כל ממלכות הארץ וגו' וכשבאו המשחקות אמרו: הכה דוד ברבבותיו.
אמר דוד לפני הקב"ה: אתה עושה המלחמה ולך הוא הנצחון, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח.
א"ל הקב"ה: דוד, נתת לי הנצחון אף אני נותן לך הנצחון, למנצח לעבד ה' לדוד.

נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו -
היה דוד מסתכל בגלית ורואה אותו גבור ומזויין בכל מיני זיין, אמר: ומי יוכל לזה?!
כשראה אותו מחרף ומגדף, אמר: אני יכול לו, מאחר שאין נפחד מהקב"ה.
ומכאן אתה למד, שאין הקב"ה דן את הרשעים אלא בזמן שאין פחדו עליהם.
וכן הוא אומר: תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך וגו' ולא פחדתי אליך, לכך הוא אומר: אין פחד אלהים לנגד עיניו וגו'.

אמר רבי אלעזר בן פדת:
צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר: ולבי חלל בקרבי,
רשעים יצר רע שופטן, שנאמר: נאם פשע לרשע בקרב לבי.
בינונים זה וזה שופטן, שנאמר: כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו.

אמר רבה:
כגון אנו בינונים.

אמר אביי:
לא שביק מר חיי לכל בריה.

ואמר רבה:
ידע איניש בנפשיה אי צדיק גמור הוא אי רשע גמור הוא.

ואמר רבה:
לא איברי עלמא אלא לצדיקי גמירי או לרשיעי גמירי.

ואמר רבה:
לא נברא כל העולם אלא בשביל אחאב בן עמרי, ובשביל רבי חנינא בן דוסא.
לאחאב העולם הזה.
לרבי חנינא בן דוסא העוה"ב.

כי החליק אליו בעיניו וגו' -
הרשעים מסתכלין בעיניהם ומרמזין בידיהם ומהרהרין בלבם למצוא איזה עון שונא הקב"ה ועושין אותו.
וכן הוא אומר: כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם.
אוי להם לרשעים, כולם און ומרמה ואין אמת בין איש אל רעהו, דברי פיהם און ומרמה, מהלכין באון ועולין על משכבן באון.
וכן הוא אומר: און יחשוב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב, נתן להם שני דרכים:
אחת רעה ואחת טובה והולכים ברעה.
וכן הוא אומר: העוזבים (לעשות) [ארחות] יושב וגו' השמחים לעשות רע, הוי, יתיצב על דרך לא טוב.

ה' בהשמים חסדך -
וכי החסד בשמים והלא החסד בארץ, שנאמר: כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, אלא הרשעים מסלקין החסד.
אמר הקב"ה לרשעים: הצדקות אני מסגלן לבעלי תשובה, שנאמר: צדקתך כהררי אל.

צדקתך כהררי אל -
רבי ישמעאל ורבי עקיבא,
רבי ישמעאל אומר:
הצדיקים שקבלו את התורה שנתנה מהררי אל, אתה עושה עמהם צדקה כהררי אל, אבל הרשעים שלא קבלו את התורה שנתנה מהררי אל, אתה מדקדק עמהם עד תהום רבה.

רבי עקיבא אומר:
אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה.
הצדיקים מדקדק עמהם וגובה מהם מעוט מעשים רעים שעשו בעוה"ז, כדי להשפיע להם שכר טוב לעולם הבא, לרשעים משפיע להם שלוה ונותן להם שכר מצוות קלות שעשו בעוה"ז, כדי להיפרע מהם לעולם הבא.

אמר ר' לוי:
משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן: במרעה טוב ארעה אותם ובהר מרום ישראל יהיה נויהם, ואת הרשעים בדירתם: כה אמר ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום.

רבי יהודה ברבי אומר:
הובלתי כתיב. אין עושין כסות לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של עופרת, אלא של חרס שהוא ממינו.
כך רשעים חשך, גיהינום ותהום חשך, יבא החשך ויכסה החשך: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים.

רבי יונתן בשם רבי יאשיה:
מסרס קרא: צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה.
מה ההרים אין להם סוף,
כך הצדיקים אין סוף למתן שכרן.

ומה ההרים כובשין את התהום שלא יציף את העולם,
כך הצדיקים כובשין על מעשיהם של רשעים שלא תבא פורענות לשרוף העולם.

ומה ההרים האלו נזרעים ועושין פירות,
כך מעשיהם של צדיקים נזרעין ועושין פירות, דכתיב: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

מה תהום אין לו חקר,
כך פורענות הרשעים אין לו חקר לעתיד לבא.

ומה תהום זה לא נזרע ולא עושה פירות,
כך רשעים אין עושין פירות, שאם היו עושין פירות היו מחריבין את העולם.

רבי יהושע בן לוי סליק לרומי חזא תמן עמודים מכוסין בטיפיטין בצנה שלא יקרשו ובשרב שלא יתבקעו. הלך בשוקא וחמא חד מסכן מכרך בהדא מחלצא ואית דאמרי בפלגא מרדעא דחמר.
על העמודים קרא: צדקתך כהררי אל הן דינהיבת אשפעת.
על העני קרא: משפטיך תהום רבה.

אלכסנדרוס מוקדון אזל לגבי מלכא קציא לבתר הרי חשך וכו'. נפיק טעון ליה גרומי דדהב בגו דיסק דדהב.
אמר ליה: לממונך אני צריך!
אמר ליה: ולא הוה לך מה דתיכול בארעך ואתית הכא?
אמר ליה: לא אתיתי אלא למידע היאך אתון דיינין.
יומא חד יתיב גביה, אתא חד בר נש קביל על חבריה, אמר: הדין גברא זבן לי חדא קיקלתא ואשכחית בגוה סימתא, קיקלתא זבנית סימתא לא זבנית.
וההוא אמר: קיקלתא וכל די בגוה זבנית.
א"ל לחד מנהון: אית לך בר דכר?
אמר ליה: אין.
א"ל לאחרינא: אית לך ברת?
אמר ליה: אין.
אמר ליה: זילו ואנסיבו דא לדין וממונא סליק לתרויהון.
חמא יתיה יתיב תמה, אמר ליה: ולא דייני טבות?
אמר ליה: אין.
אמר ליה: אלו הוה גביכון היכי הויתו דיינין?
אמר ליה: קטלין דין ודין ומלכותא נטלה ממונא דתרויהון.
אמר ליה: כל הדין אתון רחמין דהב סגי?
(אמר ליה): עביד ליה אריסטון ואפוק קומיי פתא דדהב, קופר דדהב, תרנגולין דדהב, פיגלין דדהב.
א"ל: ודהבא אנא אכיל.
אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! דדהב ליתנהון אכלין, ומה אתון רחמין דהב סגי?
אמר ליה: אית גביכון מיטרא נחית?
אמר ליה: אין.
אמר ליה: אית גביכון שמשא נחית?
אמר ליה: אין.
אמר ליה: אית גביכון בעירא דקיק?
אמר ליה: אין.
אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא, לא בזכותכון שמשא דנח ומטרא נחית עליכון, אלא בזכות דבעירא, דכתיב: אדם ובהמה תושיע ה' אדם בזכות בהמה.

רבי יהודה ברבי סימון פתר קריא בנח:
אמר הקב"ה: צדקה שעשיתי עם נח בתבה לא עשיתי אלא עד הררי אל, שנאמר: ותנח התבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט,

משפטיך תהום רבה -
יסורין שהבאתי על דורו הבאתי עד תהום רבה, שנאמר: נבקעו כל מעינות תהום רבה.

רבי יוחנן כד הוה חזי נמלה אמר:
צדקתך כהררי אל וכד חזי שלך אמר: משפטיך תהום רבה.

אמר ר' פפא:
צדקתך כהררי אל -
אלו נגעי אדם.

משפטיך תהום רבה -
אלו נגעי בתים.

פשטיה דקרא במאי כתיב?
אמר ר' יהודה:
אלמלא צדקתך כהררי אל, מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה.

רבה אמר:
צדקתך כהררי אל -
מפני שמשפטיך תהום רבה.

במאי קמיפלגי?
בדר' אליעזר ורבי יוסי בר' חנינא, דאיתמר רבי אלעזר אומר:
כובש.

רבי יוסי ב"ח אמר:
נושא.
רבא כרבי אלעזר ורב יהודה כר"י.

אדם ובהמה תושיע ה' -
אמר רב יהודה אמר רב:
אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה.
מיתיבי: מן הבהמה, אלו בני אדם הדומים לבהמה.
הכא כתיב: אדם ובהמה
התם כתיב: בהמה לחודא,
וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא הוא, והכתיב: וזרעתי את בית יעקב זרע אדם וזרע בהמה?!
התם הא חלקיה קרא: זרע אדם לחוד, וזרע בהמה לחוד:

מה יקר חסדך אלהים -
אמר ר' חנינא בר פפא:
כל אדם שיש עליו חן, בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר: וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו.

אמר ר' אלעזר:
כל העושה צדקה ומשפט, כאלו מלא לעולם כולו חסד, שנאמר: אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ.

יכול כל הבא לקפוץ יבא ויקפוץ?
תלמוד לומר: מה יקר חסדך אלהים.

יכול אפילו ירא שמים?
ת"ל: וחסד ה' מעולם ועד עולם (ברמז צ"ז וברמז תר"ב).

ירויון מדשן ביתך וגו' -
אמר רבי תנחום בר חנילאי:
כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעוה"ב, שנאמר: ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם.

אמר ר' אלעזר:
עדנך אין כתיב כאן אלא עדניך, מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו.

כי עמך מקור חיים -
(ברמז של"ט):

באורך נראה אור -
משל למי שמדליק את הנר והיה מדליקו והוא כבה, אמר: עד מתי אהיה מתיגע, אמתין לזריחת השמש ואלך לאורה.
כך ישראל כשנשתעבדו במצרים, עמדו משה ואהרן וגאלום.
חזרו ונשתעבדו בבבל, ועמדו דניאל [חנניה] מישאל ועזריה וגאלום.
חזרו ונשתעבדו במדי, ועמדו מרדכי ואסתר וגאלום.
חזרו ונשתעבדו ביון, ועמדו החשמונאים וגאלום,
חזרו ונשתעבדו באדום, אמרו ישראל: הרי נתייגענו נגאלין ומשתעבדין וחוזרין ונגאלין ומשתעבדין, אין אנו מבקשין שיאיר לנו בשר ודם מעתה, אלא הקב"ה אנחנו מקווים שיאיר לנו, שנאמר: אל ה' ויאר לנו.

אמר ריש לקיש:
אמר הקב"ה לישראל: מבקשים אתם לספות עם עובדי אלילים בעולם הזה?
אמרו לפניו: רבש"ע, אל תט לבי לדבר רע.
למה?
על ידי שהם עוללות, שנאמר: להתעולל עלילות ברשע, אפילו במנות הנעימות שלהם אין אנו מבקשים, שנאמר: ובל אלחם במנעמיהם.

ובמה אנו חפצים?
במנות שלך, שנאמר: כי עמך מקום חיים (ברמז תצ"ב וברמז תצ"ט):

משום חסדך ליודעיך -
אמר ר' יצחק:
אל תהי מושך חסדך לעבודת אלילים.

אמר ר' ינאי:
אם מדליק אדם נר לחברו בשעת האורה מה מועיל לו?!
ואימתי מועיל לו?
בשעת האפלה.

והחסד שעשו ישראל במדבר היה מתוקן להם מאותה שעה בימי משה.
ואימתי נפרע להם?
בימי ירמיהו בשעת חשכה, שנאמר: הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' זכרתי לך חסד נעוריך, הוי: משוך חסדך ליודעיך:

אל תבואני רגל גאוה -
כשאכל אדם הראשון מפרי האילן טרדהו והוציאהו חוץ לגן עדן, והיה מחזר על כל האילנות ולא היו מקבלין אותו.
מה היו אומרים?
אל תבואני רגל גאוה רגל, שנתגאה על בוראה.

ויד רשעים אל תנדני -
אל תיסב מיני טרפין, אבל התאנה על ידי שאכל ממנה, פתחה דלתיה וקבלתו, כשצוה הקב"ה לאדם הראשון שלא לאכול מעץ הדעת, נטל הנחש עצה בלבו ואמר: הואיל ואיני יכול להכשיל את אדם אכשיל את חוה, נכנס בשיחה עמה ואמר: אם צוה הקב"ה שלא לנגוע בו, הריני נוגע בו ואיני מת, כך תגעי בו ואין אתה מת [את מתה], הלך הוא והרתיעו בידיו וברגליו עד שנשרו פירותיו.

ויש אומרים:
לא נגע בו כל עקר, אלא כיון שראהו האילן היה צוח עליו ואמר: אל תגע בי, שנאמר: אל תבואני רגל גאוה וגו'.

שם נפלו פועלי און -
אמר ר' חייא:
לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת בשר ודם יש לו אוהב עשיר נדבק בו ונכסף בו, כיון שרואה שמטה ידו פורש ממנו, ולא עוד אלא שמלעיג עליו, והקב"ה אינו כן, אלא אם נופל זוקפו, שנאמר: וזוקף לכל הכפופים, אבל לעומדים הוא מפיל, שנאמר: שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום (ברמז תקנ"ז):