ילקוט שמעוני, תהלים פרק לז


המשך סימן תשכח
לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה -
זהו שאמר הכתוב: בני אל יקנא לבך בחטאים.
ובמה יקנא לבך?
ביראת ה' כל היום.

אל תקנא בנרן של רשעים, שכמה שמן יש בו שמינית או רביעית אין לו אחרית. שמן (שלם) [כלה] והנר מתכבה.
וכן הוא אומר: כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך הלכה האורה שלו.
קנא בנר שאינו נדעך לעולם ואינו פוסק.
ואי זה?
זה: כי נר מצוה ותורה אור.
אמר הקב"ה: קנא, שאלמלא הקנאה אין העולם עומד, אין אדם נוטע כרם, אין אדם נושא אשה, ואין אדם בונה בית.
אלמלא שקנא אברהם לא היה קונה שמים וארץ,
אימתי קנא?
כשאמר למלכי צדק: כיצד יצאתם מן התבה?
אמר לו: בצדקה שעשינו שם.
אמר לו: ומה צדקה עשיתם בתבה, וכי עניים היו שם, והלא לא היו שם אלא נח ובניו ועם מי הייתם עושין צדקה?
אמר לו: עם הבהמה וחיה ועוף לא היינו ישנים אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה.
אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו, אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, אותה שעה ויטע אשל בבאר שבע "אכילה "שתיה ויה:

סימן תשכט
כי כחציר מהרה ימלו -
אמר הקב"ה: אין הרשעים כלום, חציר הם תוחלתם.
וכן הוא אומר: בפרוח רשעים כמו עשב - מפריחין כעשב הזה ומתייבשין.
וכן איוב הוא אומר: רטוב הוא לפני שמש, עד שלא תבא תקופת תמוז הם יבשים ואח"כ נעשים קוצים, שנאמר: קוצים כסוחים באש יצתו.

בטח בה' ועשה טוב -
אמר לו הקב"ה לדוד: אם תראה שאני עושה טובה לרשע, אל ירע לך כל כך, הוסף בתשובה. למה?
ומה אם הרשעים שמכעיסין אותי ואין מועילין לי הטבתי עמהם, עמך על אחת כמה וכמה.

למה היה דוד דומה?
לפועל שעשה כל ימיו עם המלך ולא נתן לו שכרו, והיה אותו פועל מצר שמא איני מוצא בידו כלום, שכר המלך פועל אחר לא היה עמו אלא יום אחד, האכילהו והשקהו ונתן לו תבואה וקטנית ומעות, א"ל: הרי שכרך.
אמר ליה הפועל שעשה עמו כל ימיו: ומה זה שלא עשה עמך אלא יום אחד, כך אני שעשיתי עמך כל ימי על אחת כמה וכמה!
כך אמר דוד: נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (ברמז תרכ"ה):

בטח בה' ועשה טוב -
רבי חגי בשם רבי מסרס האי קרא:
עשה טוב ובטח בה',
לאגרדמים שיצא לשער המדות וראה אותו אחד והטמין עצמו לפניו.
א"ל: מה את מטמין עצמך לפני, שער מדתך ולא תתירא, שכן ארץ עשה שכונה בארץ, הוי זורע הוי נוטע.

ורעה אמונה -
אמונתן של אבות, שנאמר: ויתן לו מעשר מכל.

תנא דבי אליהו:
מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר והיו לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקבות, ובכל יום היה מתפלל ומשתטח ומלחך עפר בלשונו, כדי שלא יבא אחד מהם לידי עברה ולידי דבר מכוער.
אמרו: לא יצאת אותה שנה שלמה עד שבא עזרא והעלה הקב"ה את ישראל מבבל והעלה אותו כהן, ולא נכנס הכהן לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ובני בניו עד חמשים שנה, ואחר כך נכנס לעולמו, ועליו הוא אומר: בטח בה' ועשה טוב.
וכתיב: בטחו בה' עדי עד, ששני עולמות שלו, שנאמר: כי ביה ה' צור עולמים, וכל הבוטחים בשמו באמת לא יבושו לעולם
כן הוא אומר: ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו', והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו'.

דום לה' והתחולל לו -
צפה להקב"ה, דכתיב: טוב ויחיל ודומם גו' ואומר הוחילי לאלהים, אם הביא עליך יסורין אל תהי מבעט בהם, אלא הוי מקבלם כחוללים.

שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר:
בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות מהו?
שרטט וכתב לו: אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום, אע"פ שהרשע כנגדי אשמרה לפי מחסום.
שלח ליה קא מצעו לי טובא,
שלח ליה: דום לה' והתחולל לו, התחולל לו להקב"ה והוא יפילם לפניך חללים חללים, השכם והערב עליהם לבית המדרש, והם כלים מאליהם.

סימן תשל
דבר אחר:
והתחולל -
אע"פ שמפיל לך חללים.
ואף שלמה אמר: עת לחשות ועת לדבר, פעמים שאדם שותק ומקבל שכר על שתיקתו, וכן אהרן, כיון שידע שבניו ידועי המקום הם, שתק וקבל שכר על שתיקתו, שנאמר: וידום אהרן.

הרף מאף ועזוב חמה -
(ברמז תל"ח).

וענוים יירשו ארץ -
(ברמז תשי"ח):

חרב פתחו רשעים -
זה קין שפתח הריגה בעולם, שנאמר: ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
א"ל הקב"ה: רשע, אתה פתחת בחרב בעולמי.

להפיל עני ואביון -
זה הבל.

חרבם תבא בלבם -
נע ונד תהיה בארץ.

דבר אחר:
זה חנון בן נחש.
כיצד?
כיון שמת אביו ושלח דוד אצלו לנחמו, מיד נטל עבדי דוד ועשה אותם פדרגימטא, שנאמר: ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח חצי זקנם, מיד שלח לארם נהרים ושכר שנים ושלשים אלף חוץ מכמה אוכלוסין שהיו לו, ועמדו יואב ואבישי והרגו כל אותן אוכלוסין.

דבר אחר
אלו ארבעה מלכים אמרפל וחבריו, שעד עכשו לא היה מלחמה בעולם ועמדו ופתחו, שנאמר: עשו מלחמה.

חרבם תבא בלבם -
שעמד אברהם והרגן, שנאמר: ויחלק עליהם לילה.

יודע ה' ימי תמימים -
כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים,
בת ק' כבת
כ' לנוי,
בת עשרים כבת שבע לחטא.

בר חטיא אמר:
כל מי שנאמר בו: תמים השלים שניו אפילו למדת שבוע.

לא יבושו בעת רעה -
זה יצחק ברעתו של אבימלך.

ובימי רעבון ישבעו -
ויהי רעב בארץ.

ואיבי ה' כיקר כרים -
רבי פנחס אמר:
אמר דוד: יבאו רשעים לכבוד הכרים.
מה עושים לכרים?
שוחטין אותן ותולין אותן לעשן והם כלים.

רבי ישמעאל אמר:
יבאו הרשעים ליקר של מדבר כשיורד עליו השמש וחם השמש ונמס באותה שעה כמה דאת אמר: לא יהיה אור יקרות, וכרים זה מדבר, כמה דאת אמר: את הנגב ואת הככר, כך יהיו כאותן יקרות של מדבר, כיון שנופל אותו עשן ואין השמש זורח, ואין אדם יכול לראות את חברו מפני כובד העשן.
וכן הוא אומר: כהנדוף עשן תנדוף:

לוה רשע ולא ישלם -
שלושה נקראו רשעים:
הפושט יד בחברו, שנאמר: ויאמר רשע למה תכה רעך,
ובעל מחלוקת, שנאמר: סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה.
והלוה ואינו משלם, שנאמר: לוה רשע ולא ישלם.

אמר רבי שמואל ברבי תנחום, רבי תנחומא אמר לי:
אף המעיז פניו, שנאמר: העז איש רשע בפניו.

דבר אחר
לוה רשע ולא ישלם -
עובדי אלילים שאוכלין אינם מברכין.

וצדיק חונן ונותן -
אלו ישראל שאוכלין ומברכין.

אמר ר' שמעון בן לקיש:

אתה מוצא כשהקב"ה נותן לצדיק מה שמבקש ממנו, הוא חוזר וחוננו, הה"ד וצדיק [חונן ונותן, צדיק] חי העולם חונן ונותן.

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו:
צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם וכו' עד ר' שמעון אומר: הלוה ואינו משלם שנאמר: לוה רשע ולא ישלם, שמשעה שהוא לוה נותן עיניו שלא לפרוע, אבל צדיק לוה ונותן עיניו לפרוע, ונותן עוד צדקה, שנאמר: וצדיק חונן ונותן.

מה' מצעדי גבר -
אמר ר' חנינא:
אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: מה' מצעדי גבר כוננו.

ואמר ר' חנינא:

דם נקוף מרצה כדם עולה.

אמר רבא:
ובגודל ימין ובנקוף שני ודוקא דאזיל לדבר מצוה.
ההיא אתתא דהוה קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא, א"ל: שקילי, דלא מסתייעא מילתא, אין עוד מלבדו כתיב.

והא אמר רבי יוחנן:
למה נקרא שמן כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה?!
שאני רבי חנינא דנפישא זכותיה.

נער הייתי גם זקנתי וגו' -
משום אבא דורש אמרו:
זה זרעו של אהרן, דכתיב: ברך ה' חילו, בנכסים, לפי שהיו מקטירין קטרת, שנאמר: ישימו קטורה באפך.
מכאן אמרו: רוב כהנים עשירים הם.

והיינו דתנן:

חדשים לקטרת בואו והפיסו.

תנא:
מעולם לא שנה אדם בה.

סימן תשלא
תמן תנינן:
האב זכאי לבנו:
בנוי,
בכח,
בעושר,
בחכמה,
בשנים.

בנוי מנין?

והדרך על בניהם.

בכח - גבור בארץ יהיה זרעו.
בעושר -
נער הייתי גם זקנתי וגו'.
בחכמה - ולמדתם אותם את בניכם.
בשנים - למען ירבו ימיכם (ברמז קמ"א השני).

ולא ראיתי צדיק נעזב -
זה אברהם, כי ידעתיו למען אשר יצוה.

וזרעו מבקש לחם -
זה יצחק, ויהי רעב בארץ.

לא ירעיב ה' נפש צדיק -
זה יצחק.

והות רשעי יהדוף -
זה אבימלך.

רבנן אמרין:
קשה הפרנסה שעל הכל השיב הקב"ה ליעקב חוץ מן הפרנסה.
אם יהיה אלהים עמדי,
והנה אנכי עמך.

ושמרני,
ושמרתיך בכל אשר תלך.


ושבתי בשלום,
והשיבותיך.

ועל הפרנסה לא השיבו.

רבי יוסי אומר:
אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך ואין עזיבה אלא חסרון פרנסה, שנאמר: ולא ראיתי צדיק נעזב.

תנו רבנן:
בימי רבי דוסא בן הרכינס הותרה צרת הבת לאחים והיה קשה לחכמים, מפני שחכם גדול וזקן מאד היה ועיניו כהו מלבוא לבית המדרש.
אמרו: מי ילך ויודיעו?

אמר ליה ר' יהושע:
אני אלך.

ואחריו מי?
רבי אלעזר בן עזריה,

ואחריו מי?
רבי עקיבא.
הלכו ועמדו על פתח ביתו, נכנסה שפחתו אמרה ליה: רבי, חכמי ישראל באו אצלך.
אמר לה: יכנסו.
תפשו לרבי יהושע והושיבו על מטה של זהב.
אמר ליה: רבי, אמור לתלמידך אחר וישב.
אמר ליה: ומי הוא רבי אלעזר בן עזריה?
אמר: יש בן לעזריה חברנו, קרא עליו מקרא זה: נער הייתי גם זקנתי, תפשו והושיבו על מטה של זהב.
אמר ליה: רבי, אמור לתלמידך אחר וישב.
אמר לו: ומי הוא?
אמר ליה: רבי עקיבא.
א"ל: אתה הוא זה עקיבא בן יוסף, ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו.
אמר ליה: שב בני שב, כמותך ירבו בישראל.
התחילו מסבבין אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת.
א"ל: הלכה כבית הלל,
אמרו ליה: והלא משמך שמענו הלכה כבית שמאי?!
אמר להם: דוסא שמעתם או בן הרכינס שמעתם?
אמרו ליה: סתם שמענו.
אמר להם: אח קטן יש לי ובכור שטן הוא ויונתן שמו מתלמידי ב"ש הוא, הזהרו בו שמא יקפח אתכם בהלכות, אבל מעידני שמים וארץ, שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ודרש צרת הבת אסורה.

אמר רב יהודה:
פסוק זה שר העולם אמרו.
מאן?
אילימא הקב"ה, מי איכא זקנה קמיה?
אלא דוד, מי קשיש כולי האי?
אלא שמע מינה: שר העולם אמרו. גמירי דצורבא מרבנן לא מעני ואי מנעי אפתחי לא מהדר.

כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו -
למה הקב"ה אוהב משפט?
שהוא נקרא אלהי המשפט ואומר: ותאחז במשפט ידי.

ולא יעזוב את חסידיו -
וכי חסידיו צריכין שמור?
אמר רבי ירמיה:
ראה מה כתיב?
רגלי חסידיו ישמור.
משל הדיוט אומר: גודרים את הגדור ופורצין את הפרוץ, הוי רגלי חסידיו ישמור.

סימן תשלב
דבר אחר:
מדבר ביוסף.
היכן שמרו?
ויעברו אנשים מדינים סוחרים.

ומה היו טוענין והלא אין דרכן של גמלים לטעון אלא עטרן, וכתיב: נכאת וצרי ולוט?!
אלא אמר הקב"ה: יהא צדיק זה נתון בין ריח רע, אלא אזמין לו ריח טוב, הוי, ולא יעזוב את חסידיו.

וזרע רשעים נכרת -
זה פוטיפרע, שלא לקחו לעבד אלא לדבר אחר.
מה עשה הקב"ה?
סרסו, הוי: וזרע רשעים נכרת.
וכתיב: ומעוך וכתות ונתוק וכרות, זה פוטיפר סריס פרעה.

צדיקים יירשו ארץ וגו' -
אמר רבי יצחק:
רשעים מה יעשו?
פורחים באויר!
אלא צדיקים ישכינו שכינה בארץ, עיקר שכינה בתחתונים, שנאמר: מתהלך בגן לרוח היום, כיון שחטא אדם הראשון, נסתלקה שכינה לרקיע ראשון.
חטא קין, נסתלקה לרקיע שני.
אנוש, לרקיע שלישי,
דור המבול, לרקיע רביעי,
דור הפלגה, לרקיע חמישי,
סדומיים, לרקיע ששי,
מצריים בימי אברהם, לרקיע שביעי,

וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידו שכינה לארץ, ואלו הן:
אברהם,
יצחק,
ויעקב,
לוי,
קהת,
עמרם,
משה,
וירד ה' על הר סיני:

צופה רשע לצדיק -
זה פרעה לישראל, ומבקש להמיתו
אריק חרבי.

דבר אחר
בלק לישראל.

ומבקש להמיתו -
אולי אוכל נכה בו.

אמר רבי שמעון בן לוי:
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, שנאמר: ה' לא יעזבנו בידו וגו'.

קוה אל ה' ושמור דרכו -
זה נח, ששמר דרכיו של הקב"ה, את האלהים התהלך נח.

וירוממך לרשת ארץ -
שכל דורו היו אבודים והתבה מתרוממת, ותרם (התבה) מעל הארץ.
ולבסוף יירש את הארץ, שנאמר: צא מן התבה.

ותשועת צדיקים מה' -
זה יעקב ובניו, שהצילם מעשו.

מעוזם בעת צרה -
מלבן.

ויעזרם ה' מן המלאך -
ויפלטם מעשו.

יפלטם מרשעים -
ויסעו ויהי חתת אלהים,

ויושיעם -
מאלופי עשו.

למה?
כי חסו בו.



הפרק הבא    הפרק הקודם