מזמור לדוד להזכיר ה' אל בקצפך -
זהו שאמר הכתוב: יסרני ה' אך במשפט, במשפט אין כתיב כאן אלא אך במשפט, שהיסורין טובים אלא אל תבוא במשפט עמדי.
וכן הוא אומר: אל תבוא במשפט את עבדך.

תוכיחני -
ולא בחמה, שנאמר: ואל בחמתך.
וכן הוא אומר: יסר בנך כי יש תקוה אבל לא למות.
ואל המיתו אל תשא נפשך, ואע"פ שטובה היא התוכחת, כי את אשר יאהב ה' יוכיח.
וכתיב: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה,
אמר ליה דוד להקב"ה: אנו חוטאין ואתה קוצף, מתוך כך אין אנו נגאלין, אלא כבוש לנו אחת [אחת].
וכן הוא אומר: ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו.
אמר ליה: האורג הזה בזמן שיושב ואורג, כשיודע שהשתי יכול לעמוד אורג בחזקה בארגו וכשיודע שהשתי אינו יכול לעמוד אינו מכה בחזקה, אני המסכת ואתה האורג אין בנו כח לא לקצף ולא לחמה.
וכן הוא אומר: חנני ה' כי אומלל אני. וכשאתה בא עמי בקצף ובחמה אני מת.
וכן הוא אומר: מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, מי שאינו יודע להכות מכה במקלל, על עיניו או על מוחו והיודע להכות כופתו ומכהו על גבו ולא על ראשו ולא על פניו, שלא יסמא את עיניו.
וכן הוא אומר: מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי, המכות האלה גרמו לי להאהב לאבינו שבשמים.

אין מתום בבשרי מפני זעמך -
התחילו ישראל לומר: כי עונותינו רבו למעלה ראש.

אמר רבי יצחק:
לאדם שעובר בנהר ורגליו שוקעות ומשאוי עליו.
אמרו ליה: העבר המשאוי מעליך ואתה שולף את רגליך.
כך אמר הקב"ה לישראל: מפני מה אתם אומרים: כי עונותינו עבור ראשנו, יעזוב רשע דרכו ואני מרחם אתכם.

לבי סחרחר -
(כתוב ברמז תשט"ו):

כי אני לצלע נכון -
תנא דבי רבי ישמעאל:
ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית, אלא שאכלה פגה.

דבר אחר
זה שמעי שהזכיר לו מעשה הצלע, שנאמר: ושמעי הולך בצלע ההר.
אמר לו: הנך ברעתך אסקופה של בת שבע מהלכת לפניו.