למנצח בנגינות מזמור -
זה המזמור נאמר בשלשה מיני שבח:
בנצוח,
בנגון,
במזמור.
נגינות - הוא לשון נבואה, כמה דאת אמר: והיה כנגן המנגן.
למנצח - שהוא נאה לנצח, למי שנצוחו לנצח נצחים.
למנצח - למי שהוא מנוצח מבריותיו.

אמר רב כהנא משום ר' ישמעאל ב"ר יוסי:
זמרו למי שמנצחין אותו ושמח.
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
בשר ודם נוצחין אותו ועצב, אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.

למנצח בנגינות -
ננצח למי שהוא קלוס בפיהם של צדיקים לקלסו.

דבר אחר:
למי שהוא נותן הנצח לבניו במצרים, בעמלק, בסיחון, בעוג, במלכי כנען.

דבר אחר:
למי שהנצח שלו, שנאמר: לך ה' הגדולה והגבורה והנצח,
ה' כגבור יצא,
ויצא ה' ונלחם,
ה' איש מלמה.

דבר אחר:
למי שהוא מבקש להנצח.
אמר הקב"ה: כשאני נוצח אני מפסיד.
נצחתי בדור המבול בדור הפלגה בסדומיים ואבדתי, משה נצחו ונשתכר כל אותם אוכלוסין.

בקראי ענני אלהי צדקי -
רבי יהודה אומר:
עליך להצדיקני למה?
שאני משבט יהודה אותה שומע קול תפלתי, שנאמר: שמע ה' קול יהודה.

רבנן אמרין:
כנסת ישראל אמרה: אלהי צדקי - עליך להצדיקני, אם אין בי זכות עשה עמי צדקה.

אמר ר' יהושע בן לוי:
לפי שדוד אמר: קולי אל ה' אקרא - אין לי שקולנו נשמע אלא בשעה שהוא בנוי.
מנין כשהוא חרב?
תלמוד לומר: בקראי, כל זמן שאקרא.

דבר אחר:
בקראי ענני -
אמר ר' יוחנן: שלשה דברים (כתוב ברמז קמ"ח):

בני איש -
אלו עבודת אלילים שהם בני נח, שנאמר: ויחל נח איש האדמה.

עד מה כבודי לכלמה -
עד מתי אתם מרדפין אחר כבודן של ישראל.

תאהבון ריק -
עד מתי אתם מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים: אלהים עזבם שכחם וסלק שכינתו מהם ואין השכינה חוזרת להם מעתה.

תבקשו כזב סלה -
מה אתם סבורים, ע"י שנסתלקה השכינה לשעה, היא קיימת לעולם?!

ודעו כי הפלה ה' חסיד לו -
כבר בשרנו ע"י ישעיהו: נחמו נחמו עמי, וכד תיתי שעתי: ה' ישמע בקראי אליו.

דבר אחר:
בני איש -
זה דואג ואחיתפל, בני אברהם יצחק ויעקב, ואין איש אלא אברהם יצחק ויעקב, שנאמר: השב את אשת האיש.
וכן: מי האיש הלזה.
וכתיב: ויעקב איש תם.

עד מה כבודי לכלמה -
עד מתי אתם מרדפין אחר כבודי להבל וקוראין אותי בן ישי.

כי בוחר אתה לבן ישי -
לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים,
כי כל הימים אשר בן ישי חי
לית לי שם?

תאהבון ריק -
עד מתי אתם מרדפין אחר דברים של ריקנות ואומרים: אלהים עזבו אלהים שכחו סלק שכינתו ממנו, ואין המלכות חוזרת לו מעתה.

תבקשו כזב סלה -
מה אתם סבורים, על ידי שנסתלקה שכינתו לשעה, היא קיימת לעולם?!

ודעו כי הפלה ה' חסיד לו -
שכבר בשרני ע"י נתן הנביא: גם ה' העביר חטאתך לא תמות (כתוב ברמז תע"ח).

רגזו ואל תחטאו -
א"ל דוד לישראל: עד מתי אתם חוטאים ומרגזים?
אומרים: פסול היה בו, מרות המואביה בא.

אמרו בלבבכם על משכבכם -
אף אתם מכלל איסור שתי אחיות אתם באים, דעו עיקרכם ודומו סלה.

רגזו ואל תחטאו -
אמר ר' אלעזר:
ארגיז יצרך ואל יחטיאך.

ורב אמר:
אכחיש יצרך ואל יחטיאך.

תניא, משום ר' אליעזר בן יעקב:
מקוה ישראל ה' - מה מקוה זו מטהרת את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל.
מי ראוי לילך אצל מי, מקוה אצל הטמא או הטמא אצל המקוה?
הוי אומר: הטמא צריך לילך אצל המקוה ולירד ולטבול.
אמר הקב"ה: אני אמרתי להתפלל בבית הכנסת שבעירך ואם אין אתה יכול לילך התפלל על מטתך, ואם אין אתה יכול הרהר בלבבך, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם.

מהו ודומו סלה?
אמר רבי יודן:
ובלבד שתדום מעבירה שבידך, אם אתה עושה כן ראה מה כתיב אחריו: זבחו זבחי צדק - מעלה אני עליך כאלו עשית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה.
זבח אין כתיב כאן אלא זבחי.

ובטחו אל ה' =
בטחו בי שאני משלם לכם שכר.

אמר ר' יהושע בן לוי :
אע"פ שקרא אדם בביהכנ"ס ק"ש צריך לקרות על מטתו.

אמר ר' יוסי:
מאי קראה?
רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה.

אמר ר' נחמן:
אם ת"ח הוא אינו צריך.

אמר אביי:
אף ת"ח מיבעי ליה למימר חד פסוקא, דרחמי כגון: בידך אפקיד רוחי.

אמר ר' לוי בר נחמן: אמר ריש לקיש:
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו ואל תחטאו - אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב, ואם לאו יקרא ק"ש, שנאמר: על משכבכם - אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודומו סלה.

רבים אומרים מי יראנו טוב -
אלו עובדי אלילים שאומרים לישראל: מי יתן לנו לראות עמכם בטוב העולם הבא.
והם אומרים להם: בכמה צרות בכמה שעבוד בכמה הריגות מסרנו עצמנו על קדושת ה' ואתם באים לשוף (עצמכם) [אותה] מן העקב?!

נסה עלינו אור פניך ה' -
שנאמר: הנה אשא אל שמים ידי ואל עמים ארים נסי.

אמר ר' יוחנן:
אמרו ישראל לפני הקב"ה: אין לנו אלא הארת פניך, שנאמר: והאר פניך ונושעה (כתוב ברמז תתכ"ט):

נתתה שמחה בלבי -
אמרו ישראל: ומה אומות העולם ע"י שעשו שבע מצות השפעת להם שלוה בעוה"ז, אנו שנצוינו תרי"ג מצות על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובה, לפיכך על שלותן אנו שמחין, שנאמר: נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו.

ר' יהושע בן לוי אמר:
משל למלך שעשה סעודה והכניס את האורחין והושיבן על פתח פלטין, עד שעה שיכנסו והיו רואין כלבים יוצאין ובפיהם פסיונים וראשי פטומין וראשי עגלים, התחילו אומרים: ומה כלבים אוכלים כל טבו, סעודה עצמה מה היא?
כך הרשעים נמשלו לכלבים, שנאמר: והכלבים עזי נפש והרי הן בשלוה זו, ישראל על אחת כמה וכמה.

א"ל הקב"ה לדוד: בטח בה' ועשה טוב - אם תראה שאני מטיב לרשע אל ירע לך כל כך, הוסף ועשה תשובה, ומה הרשעים שמכעיסין ואין מועילין לי עשיתי עמהם טובה, עמך על אחת כמה וכמה.
למה היה דוד דומה?
לפועל שעשה כל ימיו עם המלך ולא נתן לו שכרו והיה הפועל מצר שמא אין בידי כלום משכר המלך, פועל אחד לא עשה עמו אלא יום אחד האכילו השקהו נתן לו תבואה וקטנית ומעות. א"ל: הרי שכרך.
אמר הפועל שעשה עמו כל ימיו: ומה זה שלא עשה עמו אלא יום אחד כך, אני שעשיתי עמו כל ימי על אחת כמה וכמה, התחיל הפועל לשמוח בלבו.
כך אמר דוד: נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו.

בשלום יחדו אשכבה ואישן -
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: כל הנביאים יחד [חותמים] בשלומי, כל הנביאים פותחין בתוכחות וחותמין בנחמות.