למנצח משכיל לבני קרח -
זה שאמר הכתוב: אורח חיים למעלה למשכיל (במזמור ל"א).

כאיל תערוג -
כאילת אינו אומר אלא כאיל זכר.
תערוג נקבה.

למה?
אילת זו כשיושבת על המשבר מצטערת ועורגת להקב"ה, והוא עונה אותה ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם, ומיד בית הרחם נפתח, כך קראו בני קרח מצרה שלא יאבדו, וענה אותם, לכך נאמר: כאיל תערוג.

מהו על אפיקי מים?
האילת היא חסידה שבחיות, ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת ומכנסת קרניה בקרקע, ועורגת להקב"ה, וקורע לה את התהום והמים עולים לה, זהו: כאייל תערוג על אפיקי מים, כשם שהאילה צווחת להקב"ה, כך אסתר אמרה: אילותי לעזרתי חושה.

צמאה נפשי לאלהים -
ממה את צמאה?
אמרה לו: איני צמאה, לא לאכול ולא לשתות אלא לראות את פניך.

לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש -
לכך נאמר: מתי אבא ואראה פני אלהים.

דבר אחר:
מהו?
לאלהים, כשתעשה דין בעובדי אלילים, שנאמר: אלהים לא תקלל.

דבר אחר:
כשתחזור אותו אלהות שעשיתני בסיני, אני אמרתי אלהים אתם.

דבר אחר:
כשאלבש האלהות שנתנה ליעקב: ויתן לך האלהים [ויתן לך אלהותא]:

דבר אחר:
לאל חי -
שהוא חי וקיים לעולמים.

דבר אחר:
שהוא מפריח טללים ומוריד גשמים בעונתן בשביל חיינו.

דבר אחר:
שהוא חי וקיים בדברו.

אמר ר' פנחס:
אע"פ שמתו המבטיחים אלו הנביאים, אבל האלהים שהבטיח חי וקיים.

מתי אבא ואראה פני אליהם -
אמרו ישראל: רבש"ע, אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד שעלינו שלשה פעמי רגלים ורואים פני שכינה?

אמר רבי יצחק:
כשם שהם באים ליראות, כך הם באים לראות.

מתי אבא ואראה ברוח הקדש?
אמר רבי יצחק:
למה קורין אותו שמחת בית השואבה?
שמשם שואבין רוח הקדש.
אמר להם: בני, בעולם הזה אתם עולים בשנה שלשה פעמים, כשיגע הקץ, אתם עולים שם בכל חדש, שנאמר: והיה מדי חדש בחדשו וגו':

היתה לי דמעתי לחם -
מכאן אתה למד, שהצרה משבעת לאדם ואינו מבקש לאכול.
וכן הוא אומר באלקנה: חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, מכאן שהצרה משבעת.

אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי -
נזכרת אני מה שעשית לאבותינו במדבר כשחטאו בעגל, ואמרו: אלה אלהיך ישראל, אותו אלה אני נזכרת ונפשי משתפכת.

כי אעבור בסך -
כשעולים ברגלים לראות פניך, בסקפסטאות היינו באין אנו ובנינו בחיל גדול, והאומות דוממין לפנינו, עכשו שחרב הבית אני הוא שדוממת, לכך נאמר: אדדם עד בית אלהים.

בקול רנה -
כשהייתי עוברת בתודה ובשירים ובצלצלים ותרועה.
מהו המון חוגג?
ל' יוני, חוגים של מים, כשם שלא היה להם לחוגים של מים שעור, כך לא היה שעור לישראל כשעולין לרגל.

מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו -
לא הודינו לו בראשונה שעשה עמנו אנו מודים לו עוד.

כי עוד אודנו -
אימתי?
כשיושיענו ישועות פניו.

אלהי עלי נפשי תשתוחח -
אני הוא שמתקנא, אני הוא שמשתוחח, אני הוא שרואה וכועס, אתה מאי איכפת לך.

שרפים אומרים לך קדוש, אופנים אומרים לך ברוך, אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור מאי איכפת לך.
הוד והדר לפניו וגו' - מה איכפת לך אני הוא שמשתוחח.

על כן אזכרך מארץ ירדן -
נזכר אני נסים שעשית לנו כשעברנו את הירדן.
על כל אותו הכעס שהכעסנוך בשטים, עשית לנו נסים בירדן.
וכן הוא אומר: וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים (הקצר רוח אלהים).
וכן אסף הוא אומר: חלותי היא שנות ימין עליון.
וכי יש חולי [למעלה]?!
אלא שנשתנית ימין של מעלה.
א"ל הקב"ה: לא קצרה יד ה' מהושיע, כי עונותיכם היו מבדילים.

מהו מהר מצער?
הר סיני.
וכן הוא אומר: למצער ירשו עם קדשך וגו' לא עשית לנו כמו שעשית להם.

ומה עשית לנו?
כל משבריך וגליך עלי עברו -
ואם תאמר בשביל שאין בידי זכות, והלא אתה צוית שישחטו הפסח, מצוהאחת עשו ובלילה שעשו, יצאו ממצרים.
וכן הוא אומר: יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.

תהום אל תהום קורא -
אמר רבי אלעזר:
כשמנסכין מים בחג, תהום אומר לחברו: אבע מימיך, קול ב' רעים אני שומע, שנאמר: תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

אמר ר' שמעון:
אין לך טפח יורד מלמעלה שאין התהום עולה כנגדו טפחים, שנאמר: תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

אמר ר' לוי:
שלשה קולם הולך מסוף העולם ועד סופו, והבריות בינתיים, ואין מרגישין ואלו הן:
היום,
והגשמים,
והנפש כשהיא יוצאה.

היום מנין?
אמר ר' יודן בר אלעאי:
אתה סבור ששף ברקיע ואינו אלא כנסר, שזה שמנסר בעץ.

הגשמים מנין?
תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

הנפש כשיוצאה מן הגוף מנין?
דרבי שמואל אחוי דרבי פנחס בר חמא הוה דמך בצפורי ויתבי חברייא גביה, אתא מילא ושרון גברין, אמרי ליה: נפשא דאחוה דההוא גברא, מקצצא ארזין מקצצא אילנין ואתון יתבין ולא ידעין.

ויש אומרים:
אף הנחש, בשעה שמפשיט עורו, ובשעה שהולד יוצא ממעי אמו, וכשהאשה מתגרשת מבעלה.

אמר רבי יוסי בן דורמסקית:
הם חטאו בגלגל העין שדומה למים, אף הקב"ה לא פרע מהם אלא במים.

אמר ר' לוי:
הם קלקלו סילונים שלהן, אף הקב"ה שנה עליהם סדרו של עולם.
דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה (ברם הכא) [דכתיב] תהום אל תהום קורא לקול צנוריך [ברם הכא: נבקעו כל מעינות תהום רבה].

רבי יהושע אומר:
עביה של ארץ מהלך ששים שנה, ותהום אחד שהוא אצל גיהינום נובע, ומוציא מים לתענוג בני אדם.

רבי יהודה אומר:
פעם אחת בכל חדש סילונות עולין מן התהומות להשקות פני כל הארץ, שנאמר: ואד יעלה מן הארץ, והעבים מעבירים הצנורין בימים, והימים משמיעין קול צנור לתהומות, ותהום אל תהום קורא לעלות וליתן מים לעבים, שנאמר: תהום אל תהום קורא, והעבים שואבים מים מן הים, שנאמר: מעלה נשיאים מקצה הארץ, ובכל מקום שיפקוד להם המלך, שם הם מגשימים, מיד הארץ מעוברת צמחים, כאשה אלמנה המעוברת מזנות, אבל כשרוצה הקב"ה צמחה של ארץ וליתן צורך של בריות, פותח אוצרו הטוב שבשמים, וממטיר על הארץ שהם מים זכרים, ומיד הארץ מעוברת וצומחת זרע של ברכה, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים.

יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי -
אמר ר' לוי:
כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר: יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.

תפלה וגו' -
(ברמז של""ט וברמז תנ"ד):

אמרה לאל סלעי למה שכחתני למה קודר וגו' -
אותם שבמצרים לא עשו אלא מצוה אחת ויצאו, אני כל מצות שאמרת לי אני עושה:
שמור את חדש האביב ואני שומרת,
ועשית חג שבועות ואני עושה,
באחד לחדש השביעי הזה,
בעשור לחדש,
ובחמשה עשר לחדש, הוי: אומרה לאל סלעי למה שכחתני וגו'.