למנצח על שושנים לבני קרח -
אמר ר' פנחס:
כל מי שרואה אותם, אומר: קוצים הם.
למה?
שהיו עם הקוצים.

ומה דרכן של קוצים?
לאש.
וכן הוא אומר: קוצים כסוחים באש יצתו.
וכתיב: ואש יצאה מלפני ה', ובני קרח היו שושנים, ונלקטו מביניהם וקפץ הקב"ה והצילם, דודי ירד לגנו לערוגת הבושם ללקוט שושנים.

משל למה הדבר דומה?
למלך שנכנס למדינה, ובאו בני המדינה לעטרו בעטרה של זהב, מקובעת באבנים טובות ומרגליות, ויצאו ואמרו להם: אין המלך מבקש של זהב, אם יש כאן של שושנים, שמחו בני המדינה.
כך היו בני קרח ועדתו אומרים: מבקש הקב"ה מחתות של זהב.
אמר הקב"ה: למה לי של זהב?
לי הכסף ולי הזהב.
ואפילו קטרת למה לי?
קטרת תועבה היא לי.

ומה אני מבקש?
שושנים.
אמרו בני קרח: אנו שושנים.
אמר הקב"ה: נצחתם, למנצח על שושנים.
כל העושה תשובה מעבירה שבידו, הקב"ה מוסיף וקורא לו שם חביב.
בוא וראה, בבני קרח עד שלא עשו תשובה, לא נקראו שושנים וידידים, משעשו תשובה נקראו שושנים וידידים, שנאמר: על שושנים וגו' משכיל שיר ידידות.
וכן דוד, עד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסטרטיא של מעלה, משעשה תשובה נכתב באיסטרטיא של מעלה ונקרא עבד, שנאמר: למנצח לעבד ה' לדוד.

בג' דברים נאמרה פרשה זו:
בנצוח,
במשכיל,
בשיר.
כנגד שלשה בני קרח, ומפני שהם שלשה, אמרו שלשה.
מהו ידידת?
אמר הקב"ה: כל אחד ואחד מהן ידידות הן לפני.

מנין אתה יודע שמשה ואהרן וכל ישר באין לשמוע שירה של בני קרח?
שנאמר: למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות - משמיע ידידים של הקב"ה, לכן מתחיל שיר ידידות, ומלמדים לומר שירה, שנאמר: וכל בניך למודי ה'.

דבר אחר
זה שאמר הכתוב: אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, פסוק זה על העתיד נאמר, כשם שטל זה אין מזיק לכל בריה, כך צדיקים לעתיד לבא ניזונין מזיו השכינה ואינן נזוקין, שנאמר: שובע שמחות את פניך.
אמרו ישראל לפני הקב"ה: אימתי יבא הגואל?
לכשירדו לירודה התחתונה, אותה שעה אני גואל אתכם, שנאמר: ונקבצו בני יהודה ובבני ישראל יחדו וגו'.
אמרו בני קרח: בירידה התחתונה אנו, כמו שנאמר: כי שחה לעפר נפשנו.

מה כתיב בתריה?
קומה עזרתה לנו.
אמר להם הקב"ה: הכל מכם, כשתכוונו לבבכם למעלה כשושנה הזאת, באותה שעה אני גואל אתכם, שנאמר: אהיה כטל לישראל.
אימתי?
כשיפרח כשושנה.

רחש לבי דבר טוב -
להודיעך שלא יכלו להתודות בפיהם, אלא כיון שרחש לבם בתשובה קבלם הקב"ה.
וכן הוא אומר: ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה וכל יצר מחשבות, מבין, וכל מחשבות אינו אומר, אלא וכל יצר מחשבות, עד שאין האדם יצר את המחשבה בלבו הקב"ה מבין,

ולמה לא יכלו לומר בפיהם שירה?
שאול פתוחה והאש מתלהטת סביבותיהם, דכתיב: ואש יצאה מאת ה'.
ואומר: תפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, לכך נאמר: רחש לבי.

שלשה היו, ולמה אמר לבי?
ללמדך שמה שכוון זה כוון זה, והיו שלשתן שוין בלב אחד.
אומר אני מעשי למלך, אם רחש למה אמירה ואם אמירה למה רחש?
אלא אמרו: אם בלבבנו רחשנו, כבר אמרנו מעשינו להקב"ה.

דבר אחר:
רחש לבי -
בנבואה שנתנבאו שאביהם בא לעוה"ב.
וכן חנה אומרת: ה' ממית ומחיה גו'.

רחש לבי -
משל למי שמבקש לעלות לבימה, נטל קונטרס חלק ונתן לדיין.
א"ל: למה לא כתבת?
א"ל: לא היה לי פנאי לכתבו.
כך בני קרח לא היה להם פנאי לומר בשפתם ואמרו בלבם.

אמר ר' אושעיא:
משל למי שעלה לבימה, מצאו אחד ואמר לו: תן לי מה שאתה חייב לי!
אמר ליה: מיד אני יורד מן הבימה ואתן לך.
כך אמרו בני קרח: לא נפנינו לומר שירה, משנפנינו - אומר אני מעשי למלך.

יפיפית מבני אדם -
נתיפית בעליונים - הן אראלם צעקו חוצה.
נתיפית בתחתונים - נשיא אלהים אתה בתוכנו.

על כן ברכך אלהים -
וה' ברך את אברהם בכל.

חגור חרבך על ירך גבור -
תן מילה בין ירכיך,
הודך - בעולם הזה.
והדרך - בעוה"ב:

אמר רבי ירמיה אמר ר' אלעזר:
שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה, הקב"ה מצליחן, שנאמר: והדרך צלח רכב אל תקרי והדרך, אלא וחדרך.
ולא עוד, אלא שעולין לגדולה, שנאמר: רכב.

יכול אפילו שלא לשמה?
תלמוד לומר: על דבר אמת וענוה צדק, ואם עושים כן - זוכים לתורה שניתנה בימין, שנאמר: ותורך נוראות ימינך.

רב נחמן אמר:
זוכים לדברים שנאמרו במיימינים של תורה.

דאמר רבה בר שילא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת:
מאי דכתיב ארך ימים בימינה?
בימינה ארך ימים.

איכא עושר וכבוד ליכא?
למיימינים בה ארך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא ארך ימים ליכא.

דבר אחר:
והדרך צלח רכב -
הדור הוא תלמיד חכם כשמקצץ את החברים לא להחניפם, אלא על דבר אמת וענוה צדק. הדורה היא שמועתן של רבי יוחנן ור' לוי, שהם יושבין ומפלפלין בהלכה.

רבי אומר:
ותורך נוראות ימינך -
אם חפצת בתורה שניתנה בנוראות ונכתבה בימין, אתה עתיד להורות הוראות מתוכה.

רבי אבא אמר:
אם חפצת בתורה, סופה נקראת על שמך (ברמז תקצ"ה):

אהבת צדק ותשנא רשע -
רבי עזריא בשם רבי ברכיה פתר קריא באברהם:
בשעה שבקש רחמים על סדומיים, מה כתיב?
חלילה לך מעשות כדבר הזה וגו'.

נשבעת שלא להביא מבול, מה אתה מערים על השבועה?!
מבול של מים אינך מביא אבל מבול של אש אתה מביא, אם כן לא יצאת ידי שבועה, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!
אם עולם אתה מבקש אין דין, אם דין אתה מבקש אין עולם.
מה את תפיש חבלא בתרין ראשין?
בעי עלמא ובעי דינא, אם לית את מוותר צבח, לית עלמא יכיל קאי.
א"ל הקב"ה: אברהם, אהבת צדק - לצדק בריותי, ותשנא רשע - שנאת מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך.
מנח עד לך עשרה דורות, ומכלם לא דברתי עמהם אלא עמך, ויאמר ה' אל אברם (ברמז תמ"ג).

רבי ברכיה בשם רבי אחא בר כהנא פתר קריא באהרן:
כשעשו ישראל אותו מעשה, בתחלה הלך אצל חור, אמרו לו: קום עשה לנו אלהים, כיון שלא שמע להם הרגוהו, הה"ד: גם בכפניך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים זה דמו של חור, לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה על אשר אמרו: אלה אלהיך ישראל.
אחר כך הלכו אצל אהרן, ואמרו: עשה לנו אלהים, כיון ששמע אהרן כך נתירא, הה"ד: וירא אהרן ויבן מזבח לפניו - מזבוח לפניו.
אמר אהרן: מה אעשה? הרגו את חור שהיה נביא, עכשו אם הורגים אותי מתקיים עליהם מקרא זה: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא - ומיד הם גולים.

דבר אחר
וירא אהרן -
מה ראה?
אם הם בונין אותו, זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצא מלאכתן כלה בבת אחת, ומתוך שאני בונה אותו, אתעצל במלאכתי ומשה יורד ומעבירם מעבודת אלילים, ואני בונה אותו לשמו של הקב"ה, שנאמר: חג לה' מחר.

דבר אחר
אם הן בונין אותו הסרחון תלוי בהן, מוטב יתלה בי הסרחון ולא בישראל.

רבי אבא בר ר' יודן בשם רבי אחא:
משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ונטל החרב לחתוך את ראש אביו.
אמר ליה פדגוגו: אל תיגע עצמך תן לי החרב ואני חותך, הציץ המלך עליהם, אמר להם: יודע אני כונתך, מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני, חייך, מפלטין דידי לא תזיע ומותר פתורי אתה אכיל, וכל כך אנונא את נסיב.
מפלטין דירי לא תזיע, דכתיב: ומן המקדש לא יצא.
ומותר פתורי את אכיל, דכתיב: והנותרת מן המנחה וגו' יאכלו אהרן ובניו, ארבע ועשרים מתנות כהונה.
אמר לו הקב"ה: אהרן, אהבת צדק - לצדק את בני. ושנאת - מלחייבן, על כן משחך אלהים, חייך שמכל שבט לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה, שנאמר: קח את אהרן ואת בניו:

שמן ששון מחבריך -
כשבאין למשחו והיו מכניסין כהנים ומעמידין לצד ונותנין שמן המשחה באמצע והשמן רץ מעצמו ונצוק על ראשו של כהן גדול, שנאמר: על כן משחך אלהים שמן ששון, שמכיון ששמן המשחה היה יורד עליו, אם היה קצור היה מאריך, אם היה שחור היה מתלבן, ואם היו פניו רעות היו משחקות.

ומהו מחבריך?
שהיה נאה וניכר מכל אחיו, שנאמר: והכהן הגדול מאחיו.
ואם תמה אתה שהשמן רץ ונצוק על ראש כהן גדול, למד מדוד, דכתיב: ויהי בבואם וירא את אליאב (ברמז קכ"ד):

בנות מלכים ביקרותיך -
אמר ר' שמעון בן יוחאי:
הגר בתו של פרעה היתה, וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לה בביתו, נטל בתו ונתנה לו, אמר: מוטב תהא בתי שפחה בבית זה, ולא מטרונא בבית אחר, הדא הוא דכתיב: בנות מלכים ביקרותיך וגו'.

נצבה שגל לימינך בכתם אופיר -
בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל זו לעובדי אלילים - זכו לכתם אופיר.

רבא אמטי קרבנא לכר ששך ביום חגו.
אמר: קים לי ביה דלא פלח לאלילים, אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה במיא דוורדא וזונות ערומות קיימות קמיה.
אמר ליה: אית לכו כהאי גוונא לעלמא דאתי?
אמר ליה: לדידן אית לן עדיף מהאי.
ודעדיף מאי היא?
אמר ליה: דלדידכו אית לכו ביעתותא דמלכותא ולדידן לית לן ביעתותא דמלכותא.
אמר ליה: ומאי ביעתותא דמלכותא איכא עלי?
אדיתבי אתא פריסתקא דמלכא עליה.
אמר: קום, דקא בעי לך מלכא, כי קא נפיקו ואזלי.
אמר ליה: כל עינא דקא חזי לכו בבישות תיפקע.

אמר רבא:
אמן, פקע עיניה דבר ששך.

אמר רב פפא:
איבעי ליה למימר מהאי קרא: בנות מלכים ביקרותיך וכו'.

רב אמר:
איבעי למימר מהכא: עין לא ראתה אלהים זולתך.

שמעי בת וראי והטיי אזנך -
אמר ר' יצחק:
משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שבירה זו בלא מנהיג?! הציץ עליו בעל הבירה, אמר ליה: אני בעל הבירה.
כך לפי שהיה אברהם אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה, אמר: אני בעל הבירה.

ושכחי עמך ובית אביך -
לך לך מארצך וממולדתך וגו'.

ויתאו המלך יפיך -
ליפותך בעולם.

כי הוא אדוניך והשתחוי לו -
ויאמר ה' אל אבהם (ברמז תקפ"ט):

ובת צר במנחה -
זה אברהם שהציר מלכים והצירו לו מלכים.

במנחה פניך יחלו -
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין.

כל כבודה בת מלך פנימה -
כל המצנעת עצמה זכתה משבצות זהב לבושה.

אמר ר' לוי:
זכתה שתעמיד ממנה לובשי בגדי כהונה גדולה, שנאמר: ועשית משבצות זהב.
אמרו: שבעה בנים היו לקמחית וכלם שמשו בכהונה גדולה.
אמרו לה חכמים: מה מעשים טובים יש בידך?
אמרה להם: העבודה, מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי.
קראו עליה פסוק ז: כל כבודה בת מלך פנימה.
וכן הזהיר המקום: ומלאו את הארץ וכבשוה האיש כובש את אשתו, שלא תהא הולכת בשוק, שלא תבא לידי קלקלה, דכתיב: ותצא דינה בת לאה.

תחת אבותיך יהיו בניך -
רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
מנין אתה יודע שכל אחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים?
שנאמר: תחת אבותיך יהיו בניך, (אי בנים).

יכול דווים וסחופים?
תלמוד לומר: תשיתמו לשרים.

יכול פרגמטוטין?
תלמוד לומר: ממלכת.

יכול יהיו מכבשים?
תלמוד לומר: כהנים.

יכול כהנים מחזרין?
ת"ל: ממלכת (בטלנים) [בליוטים], כענין שנאמר: ובני דוד כהנים היו.

אמר ר' אבהו:
אל תתמה, הדא תרנגולא כביומא רבה ילדה שני ביעי וביומא זוטא חדא ביעתא, הדא הוא דכתיב: כימי העץ ימי עמי (ברמז קל"ד):