 |
 |
ילקוט שמעוני, תהלים פרק מט
המשך סימן תשנז
למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים -אין זאת אלא תורה, שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.
האזינו כל יושבי חלד -
זו הארץ.
ולמה נקרא שמה חלד?
שפניהם של רשעים מעלה חלודה בגיהינום לעתיד.
ומי הם?
גם בני אדם. גם בני איש.
מהו בני אדם?
אלו בני אברהם שנקרא אדם, שנאמר: האדם הגדול בענקים.
ומי הם?
בניו של ישמעאל ובני קטורה.
גם בני איש -
אלו בניו של נח שנקרא איש, נח איש צדיק תמים היה וגו', אלו עובדי אלילים העתידים לירד לגיהינום.
יחד עשיר ואביון -
עשיר בתורה ואביון בתורה.
עשיר -
זה דואג ואחיתופל שהיו ראשי סנהדראות והם יורדים לגיהינום.
ואביון -
בתורה שהיה בידו ללמוד ולא למד, לפיכך אמרו בני קרח: הואיל והוא כך מתן שכרה של תורה, פי ידבר חכמות בחכמות של תורה.
והגות לבי תבונות -
תבונות של תורה.
אטה למשל אזני -
משלה של תורה:
האזינו כל יושבי חלד -
רבי אחא בשם ר' אבהו ורבנן,
חד אמר:
למה מושל כל באי עולם לחולדה?
לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה.
וחד אמר?
מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת, כך כל באי עולם גוררין ומניחים ואין יודעין למי מניחין, יצבור ולא ידע מי אוספם.
סימן תשנח
למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני -אמר דוד: תרי"ג מצות נתת לנו קלות וחמורות, איני ירא מפני מצות חמורות שבתורה - מפני מפני שהן חמורות אלא מפני הקלות, אותן שבני אדם אין משגיחין עליהם ומשליכין אותן תחת עקביהן, ואתה אמרת: הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה לכן הוא אומר: עון עקבי יסובני.
וכן הוא אומר: והיה עקב תשמעון, מצות שאדם דש בעקביו.
וכן הוא אומר: בשמרם עקב רב, רב הצפון לשומר מצות קלות.
וכן הוא אומר: ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע,
וכן הוא אומר: מכל משמר נצור לבך.
אמר ר'שמעון בן לקיש:
עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסבבין אותו לעולם הבא, ולכך נענשה בתו של רבי חנינא.
דאמר ר' יוחנן:
פעם אחת היתה מהלכת לפני גדולי רומי ואמרו: כמה נאים פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה פסיעותיה, והושיבוה בקובה של זונות, וכשיצאה צדקה עליה את הדין ואמרה: גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו'.
דבר אחר:
למה אירא בימי רע עון וגו' -
בזמן שיסורין באים על הצדיקים מצטערין לידע מאיזה עון באו עליהם.
וכן יעקב כשבא עליו הרעב, אמר: שמא יסורין הללו בשביל שאחזתי בעקבו של עשו.
משל למלך שהיה לו בן ורצה לידע בבני פלטין אם מחבבין לבנו אם לאו, התחיל צווח לפני בנו למה אתה מדבק לתרבות רעה?
אמרו בני פלטין: אדוננו המלך, מה סרח?
א"ל: כשהיה קטן היה מצחק באגוזים.
א"ל: הרי כל מה שסרח?!
כיון (שסרח) [שראה] בן המלך כך, אמר: איני בוטח אלא בכחו של אבי.
כך כשרצה הקב"ה לברר אם המלאכים אוהבים את יעקב, דכתיב: וריב לה' עם יהודה.
א"ל: מה חטא?
א"ל: בבטן עקב את אחיו.
אח לא פדה -
לא יצחק מציל את ישמעאל, ולא יעקב מציל את עשו.
וכן הוא אומר: ואין מידי מציל:
ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם -
יקרה נפש זו, שכשאדם חוטא אין לה תשלומין אף לעתיד [אין] להם פדיון, שנאמר: אח לא פדה יפדה איש.
ויקר פדיון נפשם -
חביבין ישראל שנתן להם הקב"ה עובדי אלילים לכפרה תחת נפשותיהם, שנאמר: נתתי כפרך מצרים.
מפני מה?
מאשר יקרת בעיני וגו'.
כי יראה חכמים ימותו -
רבי יעקב איש כפר חטיא הוה רגיל דהוה מקבל אפיה דרבי בכל יום, כי קש א"ל: לא ליצטער מר דלא יכיל מר, אמר ליה: מי זוטר מאי דכתיב: ויחי עוד לנצח לא יראה השחת.
וכתיב בתריה: כי יראה חכמים ימותו.
ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה, בחייהם על אחת כמה וכמה.
ועזבו לאחרים חילם -
רבי שמעון בן לקיש זבין נפשיה ללודאי שקל בהדיה חייתא וגלגלתא, וגמירי דיומא בתראה כל מה דבעי מנייהו עבדי כי היכי דליחול על דמיה.
יומא בתראה אמרי ליה: מאי ניחא לך.
אמר להו: בעינא אקמינכו ואותבינכו כל חד וחד לחוד ומחינא לכו חייתא ופלגא, קמטינהו ואותבינהו, כד מחא חדא חייתא נפק נשמתיה, חרק לשינה.
אמר ליה: אחוכי קא מחייכת אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא, קטלינהו ונפק.
אתא יתיב ואכיל ושתי אמרה ליה ברתיה: אבא לא בעית מידי למזגא עליה?.
אמר לה: בתי, כרסי כרי, כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרי אנפשיה: ועזבו לאחרים חילם.
קרבם בתימו לעולם -
רבי יודן אמר:
מה סבורים הרשעים, שקרבם בתימו לעולם ומשכנותם לדור ודור?
קראו בשמותם עלי אדמות -
טבריא לשם טבריוס,
אלכסנדריא לשם אלכסנדרוס,
אנטוכיא לשפם אנטיוכוס.
ר' פנחס אמר:
קרבם בתימו לעולם -
למה?
בתיהם נעשה קבריהם.
משכנותם לדור ודור -
שאינם לא חיים ולא נידונין.
ולא עוד, אלא שקראו בשמותם עלי אדמות, שנאמר: ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך.
רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון:
אע"פ שנתקלקלו מאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת.
אתיא כרבנן ולא כרבי אמי דאמר ר' אמי:
אדם הראשון לא לן בכבודו, שנאמר: ואדם ביקר בל ילין.
רבנן אמרין:
לן כבודו עמו ולמוצאי שבת נטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, שנאמר: משנה פניו ותשלחהו, כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק הקב"ה כבוד לשבת באורה, הה"ד: ויברך אלהים את יום השביעי (ברמז תר"ט).
ואדם ביקר בל ילין וגו' נמשל כבהמות -
נדמה אין כתיב כאן נדמו, שניהם אדם וחוה.
אמר רמי בר חמא:
אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נמשל לה כבהמה, שנאמר: נמשל כבהמות נדמו.
זה דרכם כסל למו וכו'-
אמר רבא:
אמר הקב"ה יודעים רשעים שאחריתם למיתה, ויש להם חלב על כסלם.
שמא תאמר שכוחה מהם?
תלמוד לומר: ואחריהם בפיהם ירצו סלה.
כצאן לשאול שתו -
(ברמז תכ"ח):
הפרק הבא הפרק הקודם