למנצח משכיל לדוד בבוא דואג האדומי -
(ברמז קל"א).

מה תתהלל ברעה הגבור -
א"ל: זו גבורה היא?
אדם רואה חברו בראש הגג ודוחפו, או על הבור ודוחפו גבורה היא זו?!

אלא אימתי נקרא גבור?
כשרואה את חברו שהוא בא ליפול ופושט ידו ואוחזו, וכן מי שרואה חברו שנופל לבור ומעלהו, ואתה ראית את שאול כועס עלי, ואתה הטלת מים על אברי!

חסד אל כל היום -
אתה סבור אלולי לא יקבלני אחימלך בפרוסה לא היה אחד מישראל נותן לי פרוסה, הרי ישראל מצווים הם לעשות חסד.

דבר אחר:
אדם העוסק בחסד אל כל היום כמותך, זו תורה, ותורת חסד על לשונה יעסוק בדברים הללו ותעשה תורתך פלסתר.

דבר אחר:
חסד אל כל היום -
אדם שעושה חסד עם האל, עושה דבר קשה?
כביכול, כל מי שעוסק בתורה כאלו עושה חסד עם האל.

ברעה הגבור -
זה לשון הרע.

אמר רבי יוסי בן זמרא:
קשה היא לשון הרע, רמ"ח אברים שבאדם יש זקופים, ויש מוטים, ויש עומדים, והלשון הזה נתון בבית האסורים והלחיים מקיפין אותו וכמה מנגנאות יש עליו. אין אדם יכול לעמוד בו, אלו היה זקוף על אחת כמה וכמה. זה שאמר הכתוב: מות וחיים ביד לשון.

אמר ר' חמא בר חנינא:
וכי יש יד ללשון?!
אלא לומר לך מה יד ממית, אף לשון ממית.
אי מה יד אין ממית אלא בסמוך לו, אף לשון אין ממית אלא בסמוך לו?
תלמוד לומר: חץ שחוט לשונם עד ארבעים וחמשים אמה.

אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה, אף לשון כן?
תלמוד לומר: שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ.

וכי מאחר דשתו בשמים פיהם חץ שחוט למה לי?
הא קא משמע לן, דקטל כחץ.

וכי מאחר דכתיב: חץ שחוט לשונם, מות וחיים ביד לשון למה לי?,
לכדרבא, דאמר רבא:
דבעי חיי בלישניה דבעי מותא בלישניה.

הכי דמי לישנא בישא?
אמר רבא:
כגון דאמר היכא משתכחא נורא?
אלא בי פלגיא דשכיחא ביה בשרא וכוורי.

אמר רבה:
כל מלתא דמתאמרא באפי מרה לית ביה, משום לישנא בישא.
א"ל: כל שכן חוצפא ולישנא בישא.
אמר ליה: אנא כרבי יוסי סבירא לי.

דאמר רבי יוסי:
מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי.

אמר רבה בר רב הונא:
כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית ביה, משום לישנא בישא.
מאי טעמא?
חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה, מות וחיים ביד לשון.
משה אמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל.
וכן אסתר: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי והחיו אומה שלמה.
דואג אמר דבר ונהרגו נוב עיר הכהנים.
ונחש על ידי הפה, גרם מיתה לכל העולם.

מות וחיים ביד לשון.
תרגם עקילס:
מצטרא ומכירין מות מכאן וחיים מכאן.

בר סירא אמר:
היה לפניו גחלת נפח בה בערה, רקק בה כבתה.

אמר רבי חייא בר אבא :
היתה לפניו כלכלה של תאנים.
אכלה עד שלא עשרה - מות ביד לשון.
לא אכלה עד שעשרה - חיים ביד לשון.

רבן גמליאל אמר לטבי עבדו:
פוק זבין לנא צבי טבא מן שוקא.
נפק אייתי לישן.
לבתר יומין אמר ליה: פוק זבין לנא צבי בישא מן שוקא.
נפק אייתי ליה לישן.
אמר ליה: כד אמרית לך: צבי טבא, אייתית לי לישן, וכד אמרית לך: צבי בישא, אייתית לי לישן?!
אמר לו: מרי, מינה טבא ומינה בישא, כד היא טב - לית טב מינה, כד היא ביש - לית ביש מינה.

רבי עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם לשונות רכין ולשונות קשין, התחילו בוררין את הרכים ומניחין את הקשים.
אמר להם: בני ,כך יהי לשונכם, רך אלו עם אלו.
אכל וברך - חיים ביד לשון.
לא ברך - מות ביד לשון,

אמר לשון הרע שהוא קשה משפיכות דמים - מות ביד לשון.
עסק בתורה - חיים ביד לשון.

מעשה ברוכל אחד מחזר בעיירות ואומר: מאן בעי סם חיי. ועלה לעכו, ושמעה בת ר' ינאי, אמרה לאביה: רוכל אחד מסבב ואומר: מאן בעי סם חיי.
קרא ר' ינאי לאותו רוכל, א"ל: הראני אותו סם חיים שאתה מוכר.
הוציא ספר תהלים ופתח והלך עד פסוק זה: מי האיש החפץ חיים.
הלך רבי ינאי האכילהו והשקהו ושלחו ונתן לו ששה סלעים.
א"ל תלמידיו: לא היית יודע פסוק זה?!
א"ל: הן, אלא שבא זה ובררו בידי.

אהבת רע מטוב -
אמר רבי בנאה אמר רב:
אהבת רעתו של שאול יותר מטובתו, שאלו לא קבל ממך לשון הרע לא נענש.
יש אדם משקר, נושא פנים לאדם שיאכילהו, אבל אתה שמא עני היית?!
הרי אתה גבור חכם [ועשיר] וראש סנהדרין, ולמה עשית כן?!
אל יתהלל חכם בחכמתו וגו'. (מה תתהלל ברעה הגבור צ"ל):

גם אל יתצך -
שנצטרע[ כענין שנאמר: ונתץ את הבית.

יחתך ויסחך מאהל -
הרי העולם הזה.

ושרשך מארץ חיים סלה -
הרי העולם הבא.

אמר רבי חלבו:
דואג לא נטרד אלא שהיה ממרא בית דין, כיון שהיה מקטרג לאחימלך שקבל דוד (כתוב ברמז קל"ב).

יראו צדיקים וייראו וגו' -
אמר ר' יצחק:
תחלה ייראו ולבסוף ישחקו.