ילקוט שמעוני, תהלים פרק סד
למנצח מזמור לדוד שמע אלהים קולי בשיחי מפחד אויב תצור חיי -
נדרש על דניאל כשנשלך לגוב האריות, שנאמר:
אתיעטו כל (רברבי) [סרכי] מלכותא וגו', כען מלכא תקים אסרא וגו',
אמרו לו: לכך אי אתה מלך, כל המלכים גוזרין גזרות ונותנין דתין, שנאמר
: כדת מדי ופרס ואתה לא גזרת מימיך, כיון ששמע כן השלים עמהם.
אמר דניאל:
שמע אלהים קולי בשיחי ֿ
וכוין פתיחן ליה בעליתיה אדין גובריא אלך הרגישו והשכחו לדניאל בעה ומתחנן קדם אלהיה, אמר: הרי הרגישו.
תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און -
ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה.
א"ל: אין אתם נאמנים, כשהגיע המנחה הפך פניו להתפלל, אמר: בשביל רשעים הללו איני מתפלל?! והתפלל.
אמרו: הרי אמרת אין אתם נאמנים, הרי ראית אתה, לכך נאמר:
באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגובא די אריותא וגו' והיתית אבן הדה ושומת על פום גובא.
וכי מהיכן היו אבנים בבבל?
אלא מארץ ישראל פרחה וישבה לה על פי הבור.
רב הונא בשם רבי יוסי אמר:
מלאך בא בדמות ארי של אבן וישב לו על הבור.
מאי טעמא?
אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, אדין אזל מלכא להיכליה ובת טות.
אמר: מה ראה הצרה הזאת לבא על ידי שימות האיש הזה?
וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק.
מצאו שהיה קורא קריאת שמע ולא ענהו.
אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא.
למה?
שהיה אריה יורד אצל האריות ונעשו כבהמה, שנאמר:
ליש גבור בבהמה.
אמר הקב"ה: יבא אריה ויציל אריה מפי אריה,
באדין מלכא שגיא טאב עלוהי וגו' ואמר מלכא והיתיו גובריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל.
אמרו לו: לפי ששבעים היו.
אמר להם: רדו ולינו שם הלילה ונראה אם שבעים הם, כיון שהשליכם מיד אכלום, שנאמר:
ויורם אלהים חץ פתאום היו מכותם.
כמה הוו?
הרי הוא אומר:
שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין וגו' ועלא מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון.
הרי קכ"ב, מאה וכ"ב נשים מאה וכ"ב בנים, שנאמר:
אינון בנייהון ונשיהון הרי שס"ו, לכל אחד ואחד מהם ארבעה אריות, שהם עושין אותם ארבעה ארבעה אברים, אבר אבר לכל ארי וארי שחטפו אותן ולא הגיעו לבור, שנאמר:
ולא מטו לארעית גובא הרי אלף ותס"ד, הוי:
ישמח צדיק בה' וחסה בו ויתהללו כל ישרי לב.