למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה אלהים -
זה שאמר הכתוב: החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו'.
ואומר: העל אלה תתאפק ה' וגו' ערי קדשך היו מדבר.

אמר ר' נחמן:
אמר הקב"ה: חמה אין לי מי יתנני שמיר שית, במלחמה אני יכול לעשות, אלא מה אעשה? מדת הדין נותנת שאחריש, לכך אמר דוד: לך דומיה תהלה, אתה יכול לידום והכל נותנין לך תהלה, על שדוממת (במה שעשו בציון), על הקול שנתנו בציון, שנאמר: קול נתנו בבית ה'.
ומהו הקול?
פן יאמרו ידנו רמה.
ואומר: אי אלהינו צור חסיר בו.
אתה דומם ואנו דוממים.
דום לה' והתחולל לו.
טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'.

אר"א בר רבי ירמיה:
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת בשר ודם נתחייב אדם הריגה למלכות, מטילין לו חכה לתוך פיו שלא יקלל את המלך, אבל מדת הקב"ה אינו כן, נתחייב אדם הריגה למלך שותק, שנאמר: לך דומיה תהלה.
ולא עוד, אלא שמשבח, שנאמר: תהלה.
ולא עוד, אלא שמביא קרבן, שנאמר: ולך ישולם נדר.

דבר אחר:
לך דומיה תהלה=
דרש רבי יהודה איש כפר גבוריא
סמא דכולא משתוקא, במערבא אמרי: מלה (בחדא) [בסלע] משתוקא בתרי.

שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו -
(כתוב לעיל בפסוק אחת דבר אלהים ברמז תשפ"ג):

אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך -
אמר רבי חלבו:
אשריו מי שאתה מקרבו לפניך בחצריך, ולא בחצר אלא במרום, שנאמר: מה יקר חסדך וגו', וגם בני קרח אמרו: כי טוב יום בחצריך.
ואומר: אשרי יושבי ביתך.

אשרי תבחר ותקרב -
אשרי מי שבחרו הקב"ה, אע"פ שלא קרבו ואשרי מי שקרבו אע"פ שלא בחרו.

אי זהו שבחרו?
זה אברהם, שנאמר: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אבל הוא לא קרבו וקרב את עצמו.
יעקב בחרו הקב"ה, שנאמר: וישראל בחרתי בו.
ואומר: כי יעקב בחר לו יה והוא לא קרבו וקרב את עצמו.
דוד בחרו, שנאמר: ויבחר בדוד עבדו וקרב את עצמו, שנאמר: חבר אני לכל אשר יראוך, אשריהן אלו שבחרן הקב"ה, אע"פ שלא קרבן.

ויש שקרבן ולא בחרן:
יתרו קרבו הקב"ה ולא בחרו.
רחב הזונה קרבה הקב"ה ולא בחרה.

אשרי אהרן בכפלים, שבחרו הקב"ה וקרבו, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. וכתיב: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך.
לכך דוד משבחו: אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך.

נוראות בצדק תעננו -
ר' יהודה בשם ר' יצחק:
נוראות שעשית עמנו בעולם הזה, בשביל יסורין שאתה מביא עלינו בעולם הזה.

רבי חגי בשם רבי יצחק:
נוראות שאתה עתיד לעשות בעולם הבא, בשביל יסורין שאתה מביא עלינו בעוה"ז.

מבטח כל קצוי ארץ -
אתה הוא בטחון של:
בעלי זרועות בשמך הם בטוחים,
יוצאי דרכים בשמך הם בטוחים,
מפרשי ימים בשמך הם בטוחים,
יוצאי בשיירא בשמך הם בטוחים.

וים רחוקים -
רבי חנינא בר פפא שאל את רבי שמואל בר נחמני:
מהו וים רחוקים?
אמר ליה: נמשלה התשובה לים.
מה הים הזה לעולם פתוח, אף שערי תשובה לעולם פתוחים.

ונמשלה התפלה למקוה.
מה מקוה פעמים פתוחה פעמים נעולה.
כך שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, דכתיב: ואני תפלתי לך ה' עת רצון.
מה המקוה הזו אדם מבקש לטבול ומצא שם אביו או רבו מתבייש והולך לו, אבל הים הזה מפליג קימעא ויורד וטובל.

מכין הרים בכחו נאזר בגבורה -
אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב:
בעשרה דברים נברא העולם, ואלו הם:
בחכמה,
בתבונה,
בדעת,
בכח,
בגבורה,
בגערה,
בצדק,
במשפט,
בחסד,
וברחמים.

בחכמה ובתבונה, שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה.
בדעת, דכתיב: בדעתו תהומות נבקעו.
בכח וגבורה, דכתיב: מכין הרים בכחו נאזר בגבורה.
בגערה, דכתיב: עמודי שמים ורופפו ויתמהו מגערתו.
בצדק ובמשפט, דכתיב: צדק ומשפט מכון כסאך.
בחסד וברחמים, דכתיב: זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה:

פלג אלהים מלא מים -
תאנא:
כמין קובה יש בשמים שמשם גשמים יורדין.

כותי אחד שאל את ר' מאיר:
אפשר פלג אלהים מלא מים מששת ימי בראשית ולא חסר כלום?
א"ל:הכנס והרחץ ושקול עצמך, עד שלא תיכנס ומשתכנס הלך ושקל עצמו. וכשיצא הלך ושקל עצמו, ולא חסר כלום.
א"ל: כל אותה זיעה שיצאה לא ממך יצאה?
א"ל הן.
א"ל: ומה אתה שאתה בשר ודם לא חסר ממעינך כלום, ממעינו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.

אמר רבי יוחנן:
נטל הקב"ה כל מימי בראשית, ונתן חצים ברקיע וחצים באוקינוס, שנאמר: פלג אלהים מלא מים.
ועוד שאלו: אפשר המים העליונים תלוים במאמר?
אמר לו: הבא לי אפרכס.
הביא לו אפרכס ונתן עליו טס של ברזל ושל זהב, ולא עמדו המים, כיון שנתן אצבעו עמדו המים.
א"ל אצבעך אתה נותן!
א"ל: ומה אני שאני בשר ודם אצבעי משמרה המים, אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, הוי: המים העליונים תלוין במאמר.

תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך -
אמר ר' יוחנן:
גדול (מאד) יום ירודת גשמים, שאפילו גייסות פוסקות בו, שנאמר: תלמיה רוה נחת גדודיה וגו'.
מטר משקה מרוה מזבל מעדן וממשיך.
מאי קראה?
תלמיה רוה נחת גדודיה וגו'.

שנו רבותינו:
ר' מאיר אומר:
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.

ר' אליעזר ור' שמעון אומרים:
באחד בתשרי.

אמר רבי יוחנן:
ושניהם מקרא אחד דרשו: לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו,

ר' מאיר סבר:
אימתי לבשו כרים הצאן?
בזמן שעמקים יעטפו בר.

ואימתי עמקים יעטפו בר?
באדר.
מתעברות באדר ויולדות באב, ראש השנה שלהם אלול.

רבי אליעזר ור' שמעון סברי:
אימתי לבשו כרים הצאן?
בזמן שיתרועעו אף ישירו.

ואימתי שבלים אומרות שירה?
בניסן.
מתעברות בניסן ויולדות באלול, ראש השנה שלהם תשרי.

ואידך נמי הכתיב: יתרועעו אף ישירו?!
ההוא באפלייתא דהוו בניסן.

ואידך נמי הכתיב: ועמקים יעטפו בר?!
ההוא בחרפייתא דהוו מאדר.

אמר ר' יצחק:
קשה ירידת גשמים שהיא מרצה כקרבנות, שנאמר: רצית ה' ארצך.

רבי סימון אומר:
שהיא מכנסת את הגליות, שנאמר: שבת שבות יעקב.

ר' יוחנן בן פדיה אומר:
שהיא אוספת את העברה, שנאמר: אספת כל עברתך.

רבי תנחום בן חנילאי אומר:
ומכפרת על החטאים, שנאמר: נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה.

רבי חייא בר אבא אמר:
אף חכמים קבעו אותה בתחית המתים.

בזו יד: היתה עלי יד ה'
ובזו יד: פותח את ידך,

בזו פתיחה: יפתח ה' לך את אוצרו,
ובזו פתיחה: הנני פותח את קברותיכם.

רבי יודן בשם רבי אלעזר בר אבינא:
בזו שירה: ירונו יושבי סלע.
ובזו שירה: יתרועעו אף ישירו.

ר' חייא בר רבי אמר:
גדולה מתחית המתים, שתחית המתים לישראל וזו לעבודת אלילים ולישראל.

כותי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה:
אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, וכשאנו שמחים אין אתם שמחים.
ואימתי אנו ואתם שמחים?
ביום ירידת גשמים.

מה טעם?
לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר.
מה כתיב אחריו?
הריעו לאלהים, כהנים לוים וישראלים אין כתיב כאן אלא כל הארץ.

אמר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שהמטר יורד, בהמה מבקשת תפקידה.
מה טעם?
לבשו כרים הצאן - לבשו דכריא ענא (לשון נקיה):