למנצח אל תשחת מזמור לאסף שיר -
זה שאמר הכתוב: כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך, ואתפלל אל ה' ואומר אל תשחת עמך ונחלתך.
א"ל: הקב"ה איני משחית, שנאמר: וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא ולא אבה ה' השחיתך. אמר אסף לפני הקב"ה: כשם שעשית למשה, כך עשה לי: למנצח על תשחת.

אמר ר' אושעיא:
אמר אסף: לא עשית לנו נסים והודינו לך, עשה לנו נסים ושוב אנו מודים לך, הודינו לך בעולם הזה, שוב אנו מודים לך לעולם הבא, הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך, בין מכה בין מטיב הרי אנו מודים לך ושמך קרוב בפינו.

ספרו נפלאותיך -
אימתי אנו מספרים?
כי אקח מועד כשבא אותו מועד.
כי למועד מועדים - אותה שעה, אני מישרים אשפוט.

נמוגים ארץ וכל יושביה -
ר' הונא בשם ר' אחא:
נמוגים ארץ -
כמה דאת אמר: נמוגו כל יושבי כנען.

אנכי תכנתי עמודיה סלה -
כיון שקבלו עליהם, אנכי ה' אלהיך.

תכנתי עמודיה סלה -
נתבסם העולם.

והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש:
מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי?
מלמד שהתנה הקב"ה עם עולמו, אם מקבלים ישראל את התורה – מוטב, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתהו ובהו.
והיינו דכתיב: ארץ יראה ושקטה.
אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה?
אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה.

אמרתי להוללים אל תהולו -
אלו שלבם מלא עליהם חולחליות רעות.

רבי לוי קרי להו זהונאי, אלו שמביאין יללה לעולם.

ולרשעים אל תרימו קרן -
הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם רוצים לשמוח בעולמי?!
אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם וכו',

רבי לוי בשם ר' שמעון בן מנסיא:
תפוח עקב של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה.

רבי לוי בשם רבי אחא בר חנניא:
שלש עשרה חופות קשר הקב"ה בגן עדן, שנאמר: בעדן גן אלהים היית וגו', ואחר כל הכבוד הזה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

אברהם לא שמח בעולמי, אברהם נולד לו בן למאה שנה, וא"ל הקב"ה: קח נא את בנך, והיה מהלך שלשה ימים, וכתיב: (ויהי) ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ועלה לראש ההר ובנה את המזבח, וסדר את המערכה וערך את העצים, ונטל את יצחק בנו ועקדו על גבי המזבח, ונטל את הסכין, אלולא שא"ל: אל תשלח כבר היה שחוט, כשחזר ספר לשרה כל המאורע.
א"ל: ווי לך ברא דעלובתא, אלולא שא"ל: אל תשלח ידך כבר היית שחוט, לא הספיקה לגמור את הדבר, עד שיצאה נשמתה, שנאמר: ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
מהיכן בא?
מהר המוריה בא.

אתה מוצא אלישבע בת עמינדב, ראתה ארבע שמחות ביום אחד:
יבמה מלך,
אחיה נשיא,
בעלה כהן גדול,
בניה סגני כהונה
ונכנסו בניה להקריב ומתו, שנאמר: ותצא אש מלפני ה'.

כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו, שמח ה' במעשיו אין כתיב, אלא ישמח.
ואימתי ישמח?
במעשים של צדיקים לעתיד לבא,

ישראל לא שמחו בעולמי, שמח ישראל בעושיו אין כתיב כאן, אלא ישמח, שעתידין ישראל לשמוח בהקב"ה, לכך נאמר: אמרתי להוללים אל תהולו וגו' אל תרימו למרום קרנכם:

כי לא ממוצא וממערב -
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
בשעה שראה בלשצר פס ידא די כתבא, תמה, אמר: שמא מלכות מרדה בי?
הוא משלח לכל איפרכיא ואיפרכיא ולא מצא שמרדה בו מלכות.
א"ל הקב"ה: שלחת אצל כל האפרכיות, שמא אצלי שלחת?
אני הוא משפיל ומרים, שנאמר: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים.
אמר ר' לוי:
מלכות משפילו ומלכות מרים, מלכות יוצאת ומלכות נכנסת.

דבר אחר:
כי לא ממוצא וממערב -
לא ממה שאדם עמל ויוצא לסחורה והולך ממזרח למערב, וחוזר על המדברות ועל ההרים נעשה עשיר.

כי אלהים שופט זה ישפט וזה ירים -
אמר ר' אבא:
כל הרים שבמקרא הרים, חוץ מזה שהוא רוממות, לומר: שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו.
מה הקב"ה עושה?
נוטל מזה ונותן לזה.

למה נקרא שמם נכסים?
שהם נגלין לזה ונכסין מזה.
וכן חנה אומרת: ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם, באף שהוא מביא על זה הוא מרומם לזה.
תדע לך, כשבקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד הפיל את מדינים בידם.
מה כתיב?
וישבו בני ישראל את נשי מדין, ואח"כ: ומקנה רב היה לבני ראובן.

מטרונא שאלה את רבי יוסי:
בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו וכו'?
אמרה ליה: מאותה שעה מהו עושה?
אמר לה: יושב ומזווג זווגים וגו' (כתוב ברמז תשצ"ד).

רבי ברכיה אמר:
בלשון הזה השיבה: יושב ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה, הדא הוא דכתיב: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים.

רבי יונה בן צרויה ורבנן פתרין קריא באהרן:
בשלום הזה הושפל, כי זה משה האיש ובלשון הזה הוגבה: זה קרבן אהרן ובניו.

רבי יונה בן צרויה פתר קריא בישראל:
בלשון הזה הושפלו: כי זה משה האיש ובלשון הזה הוגבהו: זה יתנו כל העובר על הפקודים:

כי כוס ביד ה' ויין חמר -
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
כוס שהיה כמוס ומחוסר.
וכן הוא אומר: הלא הוא כמוס עמדי.
יכול דוהה?
תלמוד לומר: חמר.

יכול שאין בו אלא חציו:
תלמוד לומר: מלא מסך.

יכול שאינו חסר אפילו טפה אחת?
תלמוד לומר: ויגר מזה, מאותה טפה שתו אנשי דור המבול, ואנשי דור הפלגה, ואנשי סדום ועמורה, ופרעה וכל חילו סיסרא, וכל המונו סנחריב וכל אגפיו נבוכדנאצר וכל חילו, ומאותה טפה עתידין לשתות כל באי עולם, עד סוף כל הדורות.

וכן הוא אומר: ועשה ה' לכל העמים בהר ההוא משתה שמנים משתה שמרים.
יכול שמרים (שאין) [שיש] בהן צורך?
ת"ל: שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים.
וכן הוא אומר: כוס זהב בבל ביד ה'
מה דרכו של זהב לאחר שנשבר?
יש לו תקנה, כך כשתפסוק הפורענות מן העבודת אלילים עתידה לחזור להם, וכשמגעת אצל ישראל, מהו אומר?
ואת חרשיה תגרמי.

מה דרכו של חרש לאחר שנשבר?
אין לו רפואה, כך כשתפסוק הפורענות מישראל, אין עתידה לחזור להם (כתבו ברמז ש"ז).

אמר רבי יהושע בן לוי:
מהיכן קבעו חכמים ארבע כוסות בליל פסח?
כנגד ארבע כוסות של כוס התרעלה, שהקב"ה משקה לעבודת אלילים, הדא הוא דכתיב: כי כוס ביד ה'.
כה אמר ה' קח את כוס היין החמה מידי.
כוס זהב בבל ביד ה'.
ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם.

וכנגדן משקה הקב"ה לישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבא, שנאמר: ה' מנת חלקי וכוסי,
דשנת בשמן ראשי כוסי רויה,
כוס ישועות אשא.
כוס ישועה אשא אין כתיב כאן, אלא ישועות, שתי ישועות:
אחת לימות המשיח
ואחת לימות גוג ומגוג.

רבי יודן ורבי חמא בר חנינא ורבי יצחק אמרו:
לעתיד לבא הקב"ה אומר לפרעה: שתה כוסך!
והוא אומר לו: רבש"ע, כבר שתיתי כוסי בעוה"ז.
והוא אומר לו: מה ששתית כמו אגרא אחת היתה, שנאמר: ויגר מזה, אבל עכשו, אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ.

וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק -
עשר קרנות הן וכו' (כתוב בשמואל ברמז פ"א).
כיון שחטאו ישראל נטלן מהם ונתנן לעובוי אלילים, שנאמר: וקרנין עשר לה, וכל זמן שקרני רשעים קיימין קרנותיהן של שונאי ישראל מגודעות, שנאמר: גדע בחרי אף כל קרן ישראל, ולעתיד לבא הוא מגדע קרנות של רשעים ומרומם קרנות צדיקים, שנאמר: תרוממנה קרנות צדיק, תרוממנה קרנות שגדע צדיקו של עולם.