מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך -
וכי מזמור הוא?

כיוצא בו: ודוד הולך במעלה הזיתים הולך ובוכה .
וכתיב: מזמור לדוד בברחו, זה שאמר הכתוב: שמחה לצדיק עשות משפט,
הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב"ה, וכן אסף אומר: מזמור לאסף.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו בן קשה ולא היה שומע לו, מה עושה המלך?
נתמלא עליו חמה ונכנס לתוך חופתו של בנו, והיה קורע את הכל ומשליך לאשפה, והיה מחתך ומקרע עד שקרעו כלו, והשליך הבן מתוכו.
אמר המלך: לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני, שאני יכול לעשותו לו טובה הימנה, ולא הרגתיו בחמתי, שאלו הרגתיו בחמתי בן אחי היה יורש אותי, ומוטב שירשני בני.
כך אמר אסף: לא מוטב שהפיג הקב"ה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו!
וכן הוא אומר: כלה ה' את חמתו.
במה?
ויצת אש בציון, לכך אמר אסף: אלהים וגו'.

אלהים באו גוים בנחלתך -
הנחת אותם ליכנס ואת אמרת: והזר הקרב יומת, ולא הזר בלבד אלא בני אהרן כהנים קדושים, נכנסו להקריב ונשרפו.
וכן עוזיה לא לכבודך נכנס להקטיר קטרת?! ויצא מצורע, ולא עוד, אלא שרעשה הארץ, ואלו אנשים טמאים הנחתם ליכנס.
אמר להם: אלו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם, אבל אלו אני צויתים, שנאמר: כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה.
אמר הקב"ה: מה עשו?
אמר לפניו: שמו את ירושלים לעיים.
אמר הקב"ה: אני מחדשה: תחת הנחשת אביא זהב.
אמר לפניו: הרי אתה מחדש את אלו, בניך שנהרגו מה אתה מחדש?
נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ -
וכי חסידים הם?
הרי הוא אומר: סוסים מיוזנים משכים היו!
אלא אמר אסף: כיון שהדין נעשה בהם נעשו חסידים.
וכן הוא אומר: והיה אם בן הכות הרשע
וכתיב: ונקלה אחיך לעיניך.

שפכו דמם כמים -
כדם בהמה, שנאמר בה: על הארץ תשפכנו כמים.

בשר חסידיך לחיתו ארץ -
שאף העצמות לא היו מניחים אותם לקבור.
בשר ודם חייב לחברו מאה מנה, אומר לו: תן לי מעותי.
והוא אומר לו: אין לי, הולך לו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא גובה מן הנפש, יצאת הנפש גובה מן הבשר.
וכן הוא אומר: מנפש ועד בשר יכלה.
אין לו לא נפש ולא בשר גובה מן העצמות.
וכן הוא אומר: בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה.

נתנו את נבלת עבדיך -
מאי עבדיך ומאי חסדיך?
הנך דמחייבי דינא מעיקרא, וכוין דאקטול קרי להו עבדיך, דכיון דלאו כי ארחיה מת הויא ליה כפרה.

שפכו דמם כמים -
כתיב: אשר יצוד ציד חיה או עוף וכסהו בעפר.
ובירושלים כתיב: שפכו דמם כמים.
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: לחמורים נתת קבורה, שנאמר: נטית ימינך תבלעמו ארץ ולחסידיך - סביבות ירושלים ואין קובר.
כתיב: לא תקח האם על הבנים.
וכתיב: אם על בנים רוטשה.
וכתיב: אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
וכתיב: להשמיד להרוג ולאבד.

והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם -
וירמיה אמר: תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם.

רבי יהודה ורבי נחמיה,
רבי יהודה אומר:
מה שעשו לנו תעשה להם, גמול כמעשה ידיהם.
ומה שעשו במקדש השב לשכנינו שבעתים.

רבי נחמיה אומר:
מה שעשו לנו, תשיב להם גמול.
ועל ששרפו תורתך, שכתוב בה: מזוקק שבעתים.
השב לשכנינו שבעתים אל חיקם.

שבעתים אל חיקם -
רבי יודן בן גדיא ורבי יהושע בן לוי ורבנן, רבי יודן אומר:
זכור מה שעשו לנו במילה, שהיא נתונה בחיקו של אדם.

ואתיא, כי הא דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן:
מה היו עושים בני ביתו של עמלק לישראל?
היו מחתכין מילותיהן והיו מזרקין כלפי מעלה, והיו אומרים: הרי לך מה שבחרת!

ורבי יהושע אומר:
זכור להם מה שעשו בבית המקדש שהוא חיקו של עולם, שנאמר: ומחיק הארץ עד העזרה, בא שמואל ופרע להם, שנאמר: וישסף שמואל את אגג.

מה עשה לו?
אבא בר כהנא אומר:
היה מחתך מבשרו זיתים ומאכיל לנעמיות, הה"ד: יאכל בדי עורו - ברר לו מיתה מרה.

ורבנן אמרין:
העמיד ארבע קונדיסין ומתחו עליהן והוא אומר: אכן סר מר המות, כך ממיתים את השרים מיתות חמורות,

ורשב"נ אמר:
בדיני בני נח דנו, לא בעדים ולא בהתראה.

[ואנחנו עמך וגו' לדור ודור נספר תהלתך] -
אמר ר' יוחנן:
משקלס דוד להקב"ה בכל מיני שבח, מהו אומר בסוף קלוסו?

תהלת ה' ידבר פי - תהלה לקלוסו של הקב"ה.