למנצח לבני קרח מזמור רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב -
זה שאמר הכתוב: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה, והמצות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועושים את השמיטים, אותה שעה היא מרצה את מעשיה להקב"ה.
וכן הוא אומר: אז תרצה הארץ את שבתותיה לכך רצית ה' ארצך וגו'.
מי נושא עונם?
הארץ אשר הם יושבים עליה, שנאמר: העם היושב בה נשוא עון.
הרי החיים, ומנין אף המתים?
תלמוד לומר: וכפר אדמתו עמו.
מי מכפר על עמו?
אדמתו, אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים.
וכן הוא אומר: נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה.
ואומר: מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא (כתוב לעיל ברמז תש"ב):

אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך -
וכן יחזקאל אומר: (והשבתי) [והניחותי] חמתי בך וגו'.
וכן הושע אומר: ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו.
אמרו בני קרח: עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים?
ישראל אומרים לך: שוב תחלה, שנאמר: שובה ה' עד מתי.
ואתה אומר: לא, כי אלא שובה ישראל, לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו לעצמנ, אלא שנינו כאחד, שובנו אלהי ישענו.

אמר רבי תנחום בר חנילאי:
אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל, שנאמר: רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב נשאת עון עמך.

אשמעה מה ידבר האל -
אמרו עבודת אלילים לבלעם: למה אמר הקב"ה לישראל שיקריבו קרבנות ולנו לא?
אמר להם: הקרבנות אינם אלא שלום, ומי שקבל התורה שהם כתובים בה, צריך שיקריב קרבנות, אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשו אתם רוצים להקריב, מי שקבלה הוא מקריב, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

דבר אחר:
אמר רבי יודן ברבי סימון:
יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדר קול נאה קול משובח.
אמר משה: אשמעה מה ידבר האל ה' - בדין הוא מדבר, או ברחמים הוא מדבר.
אמר ליה הקב"ה: משה, שלום אני מדבר להם, אין בלבי על בני, שנאמר: כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו.
אימתי?
אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו.
אימתי?
ביום שהוקם המשכן, עד שלא הוקם היה תחרות בין ישראל לאביהם שבשמים.

חסד ואמת נפגשו -
אמר רבי סימון:
בשעה שבא הקב"ה לבראת אדם הראשון, נעשו המלאכים כתות כתות, מהם אומרים: יברא, ומהם אומרים: אל יברא.
חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים.
אמת אומר: אל יברא, שכלו שקר.
צדק אומר: יברא, שהוא מלא צדקות,
ושלום אומר: אל יברא, דכוליה קטטה.

מה עשה הקב"ה?
נטל אמת והשליכו לארץ.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה אתה מבזה תכסיס (אלתמסון) [אלטיכסייא] שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב: אמת מארץ תצמח.

דבר אחר:
חסד ואמת נפגשו -
חסד –
זה אהרן, שנאמר: וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך.

ואמת -
זה משה, שנאמר: בכל ביתי נאמן הוא.

צדק -
זה משה, שנאמר: צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.

ושלום -
זה אהרן, שנאמר: בשלום ובמישור הלך אתי, הוי: חסד ואמת נפגשו.
וילך ויפגשהו,
צדק ושלום נשקו,
וישק לו.

אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף -
אמר רבי אמי:
אין הגשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.

אמר רבי חנינא:
בוא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מחולדה ובור, ומה המאמין בחולדה ובור כך, בהקב"ה על אחת כמה וכמה.

אמר רבי יצחק:
כל המצדיק את הדין עליו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה, שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. בזמן שהם עושים אמת בארץ - הקב"ה עושה צדקות עם הבריות ומציל אותם מפורענות וטובה באה לעולם.

שנו רבותינו:
מונבז המלך עמד ובזבז אוצרותיו בשני בצורת, חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: אבות אבותיך גנזו אוצרות ואבותיך הוסיפו עליהן ואתה מבקש לבזבזן?!
אמר להם: אבותי גנזו למטה,
ואני גנזתי למעלה, שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.

אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו,
ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך.

אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות,
ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

אבותי גנזו אוצרות ממון,
ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר: ולוקח נפשות חכם.

אבותי גנזו לאחרים,
ואני גנזתי לעצמי, שנאמר: ולך תהיה צדקה.

אבותי גנזו לעוה"ז,
ואני גנזתי לעוה"ב, שנאמר: והלך לפניך צדקך וגו'.

צדק לפניו יהלך -
אמר רב אירי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן:
אסור לו לאדם שיעשה צרכיו קודם שיתפלל, שנאמר: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.

אמר רבי אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן:
כל המתפלל ויוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. (כתוב ברמז תרל"א).
שלשה אוהבים יש לו לאדם:
בניו ובני ביתו
וממונו
ומעשיו הטובים.

בשעת פטירתו מכניס בניו ובני ביתו ואומר: בבקשה מכם הצילוני מדין המות הרע הזה!
והם משיבין ואומרין לו: אין שלטון ביום המות לא כך כתיב: אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו.

והוא מכניס ממונו, ואומר לו: הצילני!
והוא משיב לו: לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות.

והוא מכניס מעשיו הטובים, ואומר לו: הצילני!
והם אומרים לו: עד שלא תבא לדין אנו מקדימין לך, שנאמר: והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, וכתיב: וצדקה תציל ממות.