תפלה למשה איש האלהים -
זה שאמר הכתוב: זבח רשעים תועבת ה', זה בלק ובלעם, בשעה שאמר בלעם לבלק: בנה לי בזה שבעה מזבחות, אמר ליה הקב"ה: ממך אני מקבל קרבנות?
טוב מלא כף נחת, קומץ של מסלת שבני מקריבין לפני עם התמיד, ערב לפני מכל הקרבנות שאתה מקריב.
למה?
שהם תועבה, כמו שנאמר: זבח רשעים תועבה,.

ובמה אני חפץ?
בתפלת ישרים, שנאמר: ותפלת ישרים רצונו - אלו ישראל.
אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים שברך.

ולמה לא ברך לשבטו של שמעון?
שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים.

דבר אחר
תפלה למשה איש האלהים וגו' בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא =
כנגד: יחי ראובן ואל ימות.

יושב בסתר עליון וגו' -
כנגד שבטו של לוי, שהיה מתלונן בצלו של הקב"ה בעזרות.

מזמור שיר ליום השבת וגו' -
כנגד שבטו של יהודה: והפעם אודה את ה'.

ה' מלך גאות לבש -
כנגד שבטו של בנימן, שהוא בצלו של הקב"ה.

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע -
כנגד שבטו של גד, שאליהו ז"ל עומד ממנו, שהוא גודע משתיתן של עבודת אלילים.

לכו נרננה לה' -
כנגד שבטו של יששכר, שהוא עוסק ברנונה של תורה.

אמר רבי יהושע בן לוי:
עד כאן שמעתי, מכאן ואילך צא וחשוב לעצמך.

אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא:
כל הנביאים היו מתנבאים ולא היו יודעים מה היו מתנבאים, אבל משה וישעיה היו יודעים מה מתנבאים.
משה אמר: יערוף כמטר לקחי.
ישעיה אמר: והנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'.

אמר ר' יהושע הכהן בר ירמיה:
אף אליהוא היה מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא: ודעת שפתי ברור מללו.

אמר ר' אלעזר בשם רי יוסי בן זמרא:
אף שמואל רבן של נביאים היה מתנבא ולא היה יודע מה היה מתנבא: וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ואותי לא נאמר, אלא ואת שמואל.

אמר ר' לוי בשם ר' חייא בר חנינא:
י"א מזמורים שאמר משה בתכסיס של נבואה אמרן.
ולמה לא אמרן בתורה?
אלא אלו דברי תורה ואלו דברי נבואה.

תפלה למשה איש האלהים -
אם איש למה אלהים ואם אלהים למה איש?
אלא בשעה שהיה עומד לפני פרעה, נקרא: אלהים.
ובשעה שהיה בורח מפניו, נקרא: איש.

כשהושלך ליאור, נקרא: איש.
וכשהפך אותו לדם, נקרא: אלהים.

דבר אחר:
כשעלה למעלה, נקרא: איש
מה בוצין טב קומוי (סיב קמלפי) [סבקין]?
משה בשר ודם עולה אצל הקב"ה שכלו אש, ומשרתיו אש, נקרא: איש.
וכשירד נקרא: אלהים.

דבר אחר:
משה עלה אצל המלאכים לא אוכלים ולא שותים, אף הוא לא אכל ולא שתה, נקרא: אלהים, וכשירד נקרא: איש שאכל ושתה כאיש.

אמר רבי אבין:
ממחציתו ולמעלה היה אלהים, וממחציתו ולמטה, היה איש.

אמר רבי אלעזר: וממטרופולין היה משה, שנאמר: לא כן עבדי משה וגו'.
מהו איש האלהים?
גברא דרינא, שנאמר: ומשפטיו עם ישראל, שהיה אומר יקוב הדין את ההר.

דבר אחר:
איש האלהים -
שהטיח כנגד מדת הדין: אם בריאה יברא ה', אם בריאה מוטב, ואם לאו יברא.

איש האלהים -
שהכריע על מדת הדין, ואין איש שהטיח מדת הדין כמשה.,
הקב"ה אמר: אכנו בדבר.
ומשה אמר: סלח נא לעון העם הזה ויאמר סלחתי כדברך.

דבר אחר
איש האלהים -
אמר ר' יהודה ברבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש:
האיש הזה אם מבקש להפר נדרים של אשה מפר, ואם רוצה מקיימן, שנאמר: אישה יקימנו ואישה יפרנו, כך כביכול אמר משה: קומה ה' שובה ה'.

דבר אחר:
תפלה למשה -
זה שאמר הכתוב: ואתנפל לפני ה'.

ר' ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני:
לא הניח משה זוית ברקיע שלא התנפל על פניו, אתה מוצא הרבה נביאים והרבה צדיקים, התפללו לפני הקב"ה ולא בא הכתוב ליחס אלא למשה בלבד.
ולמה כן?
לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות.
כיצד?
יש מתפלל שעה אחת או שתים ואם הוא מתפלל הרבה יום אחד, אבל משה עמד ומתפלל לפני הקב"ה ארבעים יום וארבעים לילה.
אמר הקב"ה למלאכי השרת: אני מדמה אותו לכם, שנאמר: ברכו ה' מלאכיו זה משה.
גבורי כח, שהיה מגיד לישראל דבריו של הקב"ה.

תפלה למשה -
למה הדבר דומה?
לשלשה בני אדם שבאו ליטול דרוריא של מלך, בא הראשון וכבדו.
א"ל: מה אתה מבקש?
א"ל: בשביל המרד שמרדתי אני מבקש שתתן לי דרוריא, נתן לו.
בא השני ונתן לו.
בא השלישי, אמר לו: מה אתה מבקש?
א"ל: איני מבקש על עצמי כלום, אלא מדינה פלונית חרבה והיא שלך גזור שתבנה!
א"ל המלך: זו עטרה גדולה היא לך, כך דוד בא להתפלל.
א"ל: מה מבקש?
א"ל: תשמע תפלתי: שמעה ה' צדק.
בא חבקוק, א"ל: מה אתה מבקש?
א"ל: כל מה שאמרתי לפניך בשגגה אמרתי, שראה חנניה וחבריו נשלכים לכבשן האש ונמלטין, וראה ר' חנניא בן תרדיון וחבריו ניתנין באור ונשרפין.
בא משה, א"ל: מה אתה מבקש?
א"ל: סלח נא לעון העם הזה.
א"ל: זו עטרה גדולה היא לך, שאני מעביר רצוני מפניך (כתוב בתרי עשר ברמז תקס"ג).

דבר אחר:
למה אמר איש האלהים?
משל למלך שכעס על בנו ובקש להרגו, א"ל אוהבו: בבקשה ממך מחול לו ואל יהרג, לא הרגו, למחר התחיל המלך לומר: אילו הייתי הורג את בני לעצמי הייתי מכשיל, אלא זכור לטוב אוהבי שבקש עליו רחמים.
ומה אני עושה אותו?
אב המלכים, כך אמר הקב"ה למשה: הרף ממני ואשמידם,
א"ל: אם ככה אתה עושה לי וגו'.
מה כתיב בתריה?
ויאמר ה' סלחתי כדברך לכך נאמר: איש האלהים.

אדני מעון אתה היית -
משה אמר: אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
אמר הקב"ה: פני ילכו והנחתי לך.

איש האלהים -
(כתוב ברמז צ"א).

אמר ר' יצחק:
אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו, ואם עולמו מעונו, בא משה ופרש: ה' מעון אתה.

אמר ר' יוסי בן חלפתא:
אין אנו יודעים אם הקב"ה טפל לעולמו ואם עולמו טפל לו, בא משה ופרש: הנה מקום אתי, הוי, עולמו טפל לו.

אמר ר' הונא בשם ר' אמי:
למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום?
שהוא מקומו של עולם.

אמר ר' יודן:
משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים אליך ואילך, הסוס טפל לרוכב, ואין הרוכב טפל לסוס, כמה דאת אמר: כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה.
עשרה בני אדם נקראו איש, (כתוב במלכים ברמז צ"א).

בטרם הרים יולדו -
וכתוב אחד אומר: בטרם הרים הטבעו, שהיו טסים כצינוריות הללו של מים.
והיכן שראה הקב"ה מקום עמוק, היה נותן בתוכו הר גדול וממלא אותו:

זרמתם שנה יהיו -
ר' יוחנן אמר:
זרו מתו תמו.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
זרו מתורתך רימה נגעה בהם.

ר' אלעזר אומר:
זרמתם -
לשעה אחת היתה.
זרמתם שנה יהיו -
כשינה יהיו.

בבקר יציץ וחלף -
רבנן אמרין:
אלו ישראל.
למה?
שלערב ימולל ויבש - אלו עבודת אלילים.

רבי אבא בר כהנא אמר:
כלו ישראל.

בבקר יציץ וחלף -
לעולם הבא.
למה?
שלערב ימולל ויבש - בעולם הזה.

שתה עונותינו לנגדך -
בכל שעה שתה עונותינו, ואם מבקש אתה להחיותנו, עלומנו למאור פניך - אותה שעה אנו הולכים למאור פניך.

ורהבם עמל ואון -
רבי חנינא בר יצחק אמר:
אפילו בית מלכותו עמל ואון, שנאמר: אזכיר רהב ובבל:

כי גז חיש -
רבנן אמרין:
גזין חשין טסין.

מי יודע עוז אפך -
אמר ר' חנינא בר יצחק:
כל מי שקדמוהו היסורין בעולם הזה.

וכיראתך עברתך למנות ימינו כן הודע -
אמר רבי יהושע:
אילו היינו יודעים אימתי אנו מתים, היינו עושים תשובה.

אמר ר' אלעזר:
שוב יום אחד לפני מיתתך.
אמרו לו תלמידיו: וכי אדם יודע אימתי הוא מת?
אמר להם: כל שכן הוא עושה תשובה היום, שמא ימות למחר, או ליום שלישי וכן כל ימיו, נמצא כל ימיו בתשובה, הוי: למנות ימינו כן הודע.

שובה ה' עד מתי -
אמר רבי:
לעולם תהא תשובה מצויה לפניך.

שמחנו כימות עניתנו -
כימים שצערתנו: בבבל, במדי, באדום.

דבר אחר:
כימות המשיח.

(ר"א) [ר"ע] אומר:
(ארבע מאות) [ארבעים] (לעיל ברמז תת"ה).

ונביא לבב חכמה -
אמימר אמר:
חכם עדיף מנביא, שנאמר: ונביא לבב חכמה.
מי נתלה במי?
הוי אומר: קטן נתלה בגדול.

והדרך על בניהם -
(כתוב ברמז תש"ל):

יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם -
אין הדר אלא זקנה, שנאמר: תפארת בחורים כוחם והדר זקנים שיבה.

דבר אחר:
והדרך -
זה תכלת שבציצית, שישראל מתכסין בו, שנקראו בנים למקום.
ומפני מה תכלת מכל גוון?
חזקיה אמר ואית דאמרי לה בשם רבי מאיר:
תכלת דומה לעשבים, עשבים דומים לאילנות, אילנות לרקיע, רקיע לנוגה, נוגה לקשת, וקשת לדמות, שנאמר: כמראה הקשת.

אמר חזקיה:
אם לובשין ציצית ותכלת לא יהו סבורין, שמא תכלת הם לובשין אלא שיהיו מסתכלין באותה ציצית, כאלו שכינה שרויה עליהם: וראיתם אותו וזכרתם.

ויהי נועם אדני אלהינו עלינו -
אמר ר' הונא:
נפשי מן תכלתא ועיינא לי מן קודחתא.
א"ל: נתת תורתך לנו וכבודך נתת בעליונים?!

ויהי נועם אדני אלהינו עלינו –
אמרו ישראל: רבש"ע, אצלנו נתת תורתך שנשמור אותה, וכבודך נתת בעליונים, היכן שנתת תורתך תן כבודך, הוי: ויהי נועם אדני אלהינו עלינו וגו'.
אמר להם הקב"ה: לשעבר ע"י שנבנה בית המקדש ע"י בשר ודם, לפיכך חרב וסלקתי שכינתי, אבל לעתיד לבא אני הוא שבונה אותו, ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב.