אל נקמות ה' אל נקמות הופיע -
שתי הופעות הללו למה?
אחת לטובה ואחת לרעה.
לטובה, דכתיב: הופיע מהר פארן.
(ואחת) לרעה, דכתיב: אל נקמות ה' (כתוב ברמז פ"ד וברמז תשנ"ט).

ברביעי מה אומרים?
אל נקמות ה' - על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן.

שנו רבותינו:
הרואה בתי ישראל בישובן, אומר: ברוך מציב גבול אלמנה,
בחורבנן אומר ברוך דיין האמת.

ויאמרו לא יראה יה -
(כתוב ברמז ס"ו).

ד' הופעות הן:
אחת במצרים, יושב הכרובים הופיעה,
שניה במתן תורה, הופיע מהר פארן.
שלישית לימות גוג ומגוג, אל נקמות הופיע.
רביעית לימות המשיח, מציון מכלל יופי אלהים הופיע.

אשרי הגבר אשר תיסרנו ה' -
אמר רבא אמר רב סחורה:
אם רואה אדם שיסורים באים עליו, יפשפש במעשיו, שנאמר: נחפשה דרכינו ונחקורה.
פשפש ולא מצא, יתלה בבטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו.
תלה ולא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הן, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח.

פליגי בה רבי יעקב בר אידי ור' חמא בר חנינא,
חד אמר:
אלו הן יסורין של אהבה?
כל שאין בהן בטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו.

וחד אמר:
כל שאין בו בטול תפלה, שנאמר: ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי.

אמר ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא:
אלו ואלו יסורין של אהבה, שנאמר: אשר יאהב ה' יוכיח.
אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו?
דבר זה, מתורתך תלמדנו, קל וחומר משן ועין.
ומה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה.

והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש:
נאמר: ברית במלח.
ונאמר: ברית ביסורין.
מה ברית האמורה במלח ממרקת כל הקרבן, אף ברית האמורה ביסורין ממרקין כל גופו של אדם.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלן לא נתנו אלא על ידי יסורין:
תורה,
ארץ ישראל,
ועולם הבא.

תורה מנין?
דכתיב: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו'.

ארץ ישראל מנין?
דכתיב: כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך.
וכתיב: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.

עולם הבא מנין?
דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.

אמר רבי ביזנא:
אין אדם בעולם בלא יסורין, חושש בשנו אינו יכול לישן, בעינו אינו יכול לישן, יגע בתורה אינו ישן, זה ער וזה ער, הוי: אשרי הגבר וגו'.

אמר ר' פנחס בשם ר' חנין דצפורי:
אשרי הגבר וגו' -
ואם בא להקפיד, מתורתך תלמדנו.

באברהם כתיב: ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא, קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא עליו תגר, אלא וירד אברם מצרימה.

ר' חמא חמא חד סגי הנורא דיתיב ולעי באורייתא, א"ל: שלם עלך בר חורין.
א"ל: מהיכן את ידע ההוא גברא דלאו בר עבדין?
אמר ליה: לא אלא שאת בר חורין לעוה"ב.

אמר ר' יודן:
כתיב: ואם שן עבדו וכו' (כדכתוב לעיל):

כי לא יטוש ה' עמו -
ר' אבהו ור' שמואל בר רב יצחק,
ר' שמואל אמר:
בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הוא עושה בשביל עמו, ובשעה שאין להם מעשים, הוא עושה למען שמו הגדול.

ר' אבהו אמר:
פעמים שהוא עושה בשביל שמו, ופעמים שהוא עושה למען עמו.

ורבנן אמרין:
בחוצה לארץ הוא עושה בשביל שמו, ובארץ ישראל הוא עושה בשביל עמו ונחלתו:

כי עד צדק ישוב משפט -
מדבר ביצחק.
עד אותו צדיק ישוב משפט.

ויהי כי זקן יצחק -
ישוב משפט.

ואחריו כל ישרי לב -
אמרו לשמואל הקטן:
מהו ואחריו כל ישרי לב?
אמר להם: מתן שכרן של צדיקים נתון באחריהם, שנאמר: ואחריו כל ישרי לב,
ומתן שכרן של רשעים מלפניהם, שנאמר: ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

אמר ר' שמעון בן יוחאי:
בשעה שאדם עובר עבירה באין מלאכי השרת ומקטרגין אותו, ואומרים: רבש"ע, הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו.
והקב"ה אומר להם: קשה הוא האדם הזה בשעתו, ואם אני נותן לו שעה, עוד איני יכול לחזור בו.

ר' אליעזר בשם ר' סימאי אמר:
אמר הקב"ה מי יעמוד לי ערב ביני ובין עובדי אלילים, שאם יעשו תשובה שאני מקבלם, מי יתיצב לי עם פועלי און.

לולי ה' עזרתה לי -
אמר ר' יהושע בן לוי:
בכל מקום שכתוב: לולי, זכות אבות, לולי אלהי אבי אלהי אברהם.

נענה זבדי בן לוי ואמר ליה:
והכתיב: כי לולא התמהמהנו?!
אמר ליה: אף היא זכות אבות, שאם לא היה זכות אבות לא היו עולים משם בשלום.

אמר רבי אמר ר' לוי:
כל מקום שנאמר: לולי זכות התורה היא, שנאמר: לולי תורתך שעשועי, וזכות האמנה, לולא האמנתי לראות בטוב ה'.

רבי יוחנן אומר:
בכל מקום שכתוב: לולי, בזכות שמו, שנאמר: לולי ה' שהיה לנו, לולי ה' עזרתה לי.

אם אמרתי מטה רגלי -
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת הקב"ה, אם רואה אדם שנפל הוא מעמידו, שנאמר: מקימי מעפר דל (כתוב בשמואל ברמז פ"ו):

וישב עליהם את אונם -
תניא ר' יוסי אומר:
מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב.
אמרו: כשחרב בית ראשון אותו יום ט' באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה, והיו הלוים עומדים על דוכנם ואומרים שירה.

ומה שירה היו אומרים?
וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם - ולא הספיקו לומר: יצמיתם ה' אלהינו, עד שבאו אויבים וכבשוה, וכן בשני.
האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה, מי הואי בי"ז בתמוז בטל התמיד, אלא לאו דעולת נדבה, ותסברא.
מאי שנא דעול חובה דלא הואי ועולת נדבר הויא?
הא לא קשיא, בן בקר דעלמא הוא דאתרמי להו.

אמר רבא ואיתימא רב אשי:
ותסברא שירה דיומיה לה' הארץ ומלואה.

וישב עליהם את אונם -
שירה דארבע בשבת הוא, אלא אילייא בעלמא דנפל בפומייהו, והא עומדים על דוכנן קתני? שירה שלא על הקרבן.