ילקוט שמעוני, תהלים פרק כב


סימן תרפה
למנצח על אילת השחר -
מה אילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן, אף השחר מפצל לכאן ולכאן.

אמר ר' אידא:
ולמה נמשלה אסתר לאילה?
מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה, אף אסתר היתה חביבה על אחשרורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה.

אמר רבי יוסי:
למה נמשלה אסתר לשחר?
מה שחר זה סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים.
והא איכא חנוכה?
ניתן ליכתב קאמרינן.
הניחא למאן דאמר ניתן ליכתב, אלא למאן דאמר לא ניתן לכתוב, מאי איכא למימר?

מוקים לה כדרבי בנימין בר יפת, אמר רבי יוחנן:

למה נמשלו צדיקים כאילת?
לומר לך, מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין תפלתן נשמעת (בתרי עשר ברמז תקס"ו):

דבר אחר:
למנצח -
למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה.
ואימתי הוא מאיר?
בלילה, אע"פ שהוא לילה יש בו אורה הלבנה והכוכבים והמזלות.

אימתי הוא חשך?

בעלות השחר והלבנה שוקעת והכוכבים נכנסין והמזלות הולכים להם, אותה שעה אין חשך גדול הימנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם.
והן הוא אומר: והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו.
חשכה -
זה מדי בימי אסתר.

דבר אחר
על אילת השחר -
למה נמשלה אסתר לשחר?
לומר לך מה השחר עולה והכוכבים שוקעים, אף אסתר בבית אחשורוש, היא היתה מאירה והמן ובניו שוקעין.

רבי חייא בר אבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בקריצתא בהדה בקעתא דארבל וראו אילת השחר.

אמר ר' חייא:
כך היא גאולתן של ישראל.
אמר לו: היינו דכתיב: כי אשב בחשך ה' אור לי וגו'.
בתחלה היא מאירה קימעא ואחר כך היא מנפצת ובאה ואחר כך היא פרה ורבה.
כך מרדכי:
בתחלה: ומרדכי יושב בשער המלך.
ואחר כך: ויהי כראות המלך את אסתר המלכה.
ואחר כך: ויקח המן את הלבוש ואת הסוס.
ואחר כך: ויתלו את המן.
ואחר כך: ואתם כתבו על היהודים.
ואחר כך: ומרדכי יצא מלפני המלך.
ואחר כך: ליהודים היתה אורה ושמחה וגו'.

אמר רבי יהודה בר רבי סימון:
בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחשים בורחים.
כך שכשבאת אסתר ברח המן:

אלי אלי למה עזבתני -
אמר רבי לוי:
כיון שהגיעה אסתר לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה, ואמרה: אלי אלי למה עזבתני, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, או שמא על שקראתיו כלב?!
שנאמר: הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.
חזרה וקראתו אריה, דכתיב: הושיעני מפי אריה.

דבר אחר:
יום ראשון אמרה אלי, יום שני אמרה אלי, יום שלישי צעקה בקול גדול: אלי אלי למה עזבתני.

דבר אחר
אלי -
בים.
אלי -
בסיני ועזבתני.

דבר אחר
למה עזבתני -
נשתנה עלי סדרו של עולם, נשתנה עלי סדרן של אמהות.
מה שרה אמנו על ידי שעכבה פרעה לילה אחד, לקה הוא וכל בני ביתו בנגעים, אני שאני נתונה בחיקו של רשע כל השנים הללו, ואין אתה עושה לי נסים.

דבר אחר:
שלש פעמים כתיב: אלי אלי
מבטן אמי אלי אתה.
אמרה אסתר לפני הקב"ה: רבש"ע, שלש מצות הזהרת לאשה:
נדה,
וחלה,
והדלקת הנר.

כלום עברתי על אחת מהן, למה עזבתני?!

אלהי אקרא יומם ולא תענה -
אמרה לפני הקב"ה: לא כן עשית להם במצרים, כיון שקראו לך שמעתם, שנאמר: ואת צעקתם שמעתי, איזה צרה גדולה מזו?
פרעה אמר: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
ואמר: כל מי שאינו ממלא מלאכתו תשימו אותו בתוך הבנין, ומי שהוא ממלא מלאכתו לא היו עושין לו כלום, אבל כאן להשמיד להרוג ולאבד, אותם צעקו ונענו אנו צמנו והתפללנו וצעקנו ולא עניתנו אם אין בנו מעשים עשה בשביל קדושתך.

ואתה קדוש יושב תהלות ישראל -
רבי שמואל בר חנינא אומר:
כל קלוס שישראל מקלסין להקב"ה כבודו יושב ביניהם, שנאמר: ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.

אמר ר' יהושע:
יבא עלי אם נסתכלתי בספר אגדה מימי, פעם אחת מצאתי ספר אגדה וקריתי בו קע"ה פרשיות בתורה, שכתוב אמירה וצווי כנגד קע"ה שנותיו של אברהם.

ומה טעם?
לקחת מתנות באדם, זה אברהם, שנאמר: האדם הגדול בענקים.,
קמ"ז מזמורים יש בתהלים כנגד קמ"ז שנותיו של יעקב.

ומה טעם?
אמר רבי אבא בר כהנא:
ואתה קדוש יושב תהלות ישראל - ישראל סבא.
וקכ"ג פעמים שעונין אחר הקורא את ההלל הללויה, כנגד קכ"ג שנותיו של אהרן.

ומאי טעמא?

יראו את ה' קדושיו זה אהרן שנקרא קדוש, שנאמר: ולאהרן קדוש ה'.
אליך זעקו ונמלטו כמה דאת אמר: ויושע ה' ביום ההוא.

וכל כך למה?
בטחו ולא בושו הכל בזכות הבטחה.

ואנכי תולעת ולא איש -
מה תולעת זו אין לה אלא פה, כך ישראל אין להם אלא פיהם.

סימן תרפו
דבר אחר:
ואנכי תולעת -
ר' יהושע בן לוי אמר:

אומה שהלבישה אותך פורפירא בים.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
אומה שעשו לך משכן של תולעת שני.

חרפת אדם ובזוי עם-
מה התולעת הזו בזויה, כך ישראל בזוין בין העבודת אלילים.

חרפת אדם -
רבי ברכיה אמר:
ארבע מיללן, תלתא בעלמא וחדא באתתא, חשיך חיי דבעי מיתא, חשיך גברא דבעי לחלשא, חשיך פתוח דבעי לסמיא, חשיך דרא דאתתא דברייתא, ודבורה אשה נביאה.

דבר אחר
בך בטחו -
אלו מרדכי ואסתר.

אליך זעקו -
דברי הצומות וזעקתם.

בך בטחו -
ובכן אבוא אל המלך.

ולא בושו -
ליהודים היתה אורה ושמחה.


כל רואי ילעיגו לי -
אלו בניו של המן, שהיו מלעיגין עליהם, ומניעין ראשיהם ואומרים: למחר הם נהרגין.

גול אל ה' יפלטהו -
וכתיב: גול על ה' דרכך.

רבי בשם רבי פנחס:
בכל מיני גילוי אני טוען גלה וגלגל גלגלו עונותיכם, גל עלי ואני טוען.

אמר רבי יוחנן:
משל לבן מלך שנתן לו לטעון עוביה של קורה, הציץ אביו וראה אותו.
א"ל: הבו לי כל דאתון בעיין ואנא טעין.
כך הקב"ה: אמר גלו עונותיכם ואנא טוען.

יצילהו כי חפץ בו -
בשלשה לשונות של חבה חבב הקב"ה (בתרי עשר רמז תקנ"ז).

יצילהו כי חפץ בו -
פיזמא דידיה סליקו.

סימן תרפז
אל תרחק ממני כי צרה קרובה -
שבעה קנקלין יש למלך, נכנסה לקנקל ראשון ולשני ולשלישי והניחוה, כיון שנכנסה לחצי קנקל הד' התחיל לחרוק בשניו, ואמר: חבל על דאבדין ולא משתכחין.
ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתבוא ולא רצתה, וזו נכנסה כזונה שלא ברשות.
עמדה לו באמצע הרביעי, הראשונים לא היו יכולין לנגוע בה שכבר עברה על רשותן, האחרונים לא היו יכולין ליגע בה שעדיין לא עברה על רשותן, באותה שעה אמרה: אל תרחק ממני כי צרה קרובה.

סבבוני פרים רבים -
אלו אוכלוסין של אחשורוש.

אבירי בשן כתרוני -
אלו בניו של המן.

פצו עלי פיהם אריה וגו' -
מה אריה זה יושב על טרפו ומפספסו, כך יושב אחשורוש בדין לפספסני.

היה לבי כדונג -
כהדא שעיתא.

יבש כחרש כחי -
כחרש שאין בו לחלוחית.

ולשוני מודבק מלקוחי -
שנדבק לשוני לושטי.

דבר אחר
מלקוחי -
שנטלתי שתי תורות, שבכתב ושבעל פה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם.

ולעפר מות תשפתני -
שהייתי דומה לכירה שהיא מונחת בין שני דרכים, והיו העוברים והשבים שופתים עליה.

כי סבבוני כלבים -
אלו בניו של המן.

עדת מרעים הקיפוני -
אלו אוכלוסי אחשורוש.

כארי ידי ורגלי -
רבי יהודה אומר:
עשו לי כשפים (חוברי).

[כארי] ידי ורגלי -
לפני אחשורוש.

ר' נחמיה אומר:
הוכרו ידי ורגלי לפני אחשורוש.

יחלקו בגדי להם -
דין אמר: אנא נסיב פורפירא ופלגיא דידיה, ודין אנא נסיב שיריא וקדשיא.

ועל לבושי יפילו גורל -
אמר רב נחמן:
זה פורפירון של מלך, שאין דרכו של הדיוט להשתמש בו, שהיו מפילין עליו גורל.

ואתה ה' אל תרחק -
רחם עלי וחוס עלי.

אמר ר' יוחנן:
מאותה הקפיצה שקפצת על אבותי בים, כן תקפוץ עלי ותפלטני היום, באותה שעה ירד מלאך אחד מן השמים וסטרו על פיו, ואמר לו: רשע, קונעתך עומדת בחוץ ואתה יושב מבפנים?!
ויהי כראות המלך על כרחו שלא בטובתו נשאה חן בעיניו.

אמר רבי תחליפא:
מצינו שהאריך השרביט שתים ושלשים אמה, והנס האחרון גדול מן הראשון, כל זמן שהיתה נכנסת השרביט היה קופץ.

אמר ר' יצחק:
ומה שרביט של בשר ודם נותן חיים לאומה שלמה, לכשיבא שבטו של הקב"ה, דכתיב: רעה עמך בשבטך על אחת כמה וכמה.

סימן תרפח
שמעון בן שטח היו ידיו חמומות, אתא חדא סיעה דליצנין אמרו: נסהוד על בריה ונקטליניה. ויהבו עצה על בריה למיקטליה, אסהידו עלוי ונגמר דינו ליהרג. כדנפק למיקטליה אמרין ליה: מרי סהדי שקרין אנן, בעא אבוי מחזר יתיה.
א"ל: אבא, אם בקשת שתבא ישועה על ידך, עשה אותי כאסקופה.

מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבא.
אמרין: אנן ידעין דההוא גברא מסהיד עלן ומיד מקטלינן, אלא נקדמיניה ונסהיד עליה, אזלון ואסהידו עליה ונגמר דינו, והוא שדוד אמר: הצילה מחרב נפשי, מחרבן של אלו.

מיד כלב יחידתי מכלבו של אותו חסיד.

הושיעני מפי אריה -
אמר ר' יעקב בר אידי:
בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם ישן במדבר, והיה סבור בו שהיה הר ועלה עליו והיה הראם נננער ועמד, והיה דוד רוכב עליו והיה מגיע עד השמים.
באותה שעה אמר דוד: רבש"ע, הורידני מהראם הזה, אם אתה מצילני מקרני הראם אני בונה לך היכל של ק' אמה כקרני ראם הזה.

יש אומרים:
לארכו מדדו.

ויש אומרים:
לעוגלו מדדו.

מה עשה הקב"ה?
זמן לו אריה אחד, כיון שראה הראם את האריה נתירא ממנו ורבץ לו מפני שהוא מלך עליו וירד דוד לארץ, וכיון שראה דוד את האריה נתירא ממנו, שנאמר: הושיעני מפי אריה, כשם שמקרני ראמים עניתני.

יראי ה' הללוהו -
ר' יהושע בן לוי אמר:
אלו יראי שמים.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
אלו גרי הצדק.
לעתיד לבא אנטונינוס בא בראש כולם.

אם כן למה נאמר וגורו ממנו כל זרע ישראל?
אמר ר' בנימין:
זה שבט בנימין שנולד באחרונה.

רבנן אמרין:
יראי ה' הללוהו -
אלו הכהנים.

כל זרע יעקב כבדוהו -
אלו הלוים.
וגורו ממנו כל זרע ישראל-
[אלו ישראל].

כי לא בזה ולא שקץ ענות עני -
בנוהג שבעולם, שני בני אדם נכנסו אצל הדיין אחד עני ואחד עשיר, למי הדיין הופך את פניו לא אל העשיר?!
ברם הכא: ולא הסתיר פניו ממנו.

ר' חגי גזר תעניתא ואתא מיטרא.
אמר: לא מפני שאני כדאי, אלא כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. וכשם שלא בזה ולא שקץ את תפלתו כך לא בזה את קרבנו.

אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד, שלח ואמר לכהן גדול, שלא יקריב אותו היום חוץ ממנו.
בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר: הקרב לי את אלו.
אמר לו: המלך צוני שלא יקריב אחר חוץ ממנו.
אמר לו: אדוני כהן, ארבע אני צד בכל יום, אני מקריב ב' ומתפרנס בב' ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך את פרנסתי.
עמד הכהן והקריבם.
נראה לאגריפס בחלום: קרבנו של עני קדמך, שלח ואמר לכהן לא כן אמרתי לך, שלא יקריב אחר חוץ ממני.
א"ל: כך וכך אמר לי: ארבע אני צד בכל יום ב' אני מקריב ובב' אני מתפרנס ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך פרנסתי לא היה לי להקריב?!
אמר לו: יפה עשית.

מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא נמשך. בא עני אחד ובידו אגודה אחת של טרכסמון והושיט לה ונטלה ואכלה.
נראה לבעל השור בחלום אגודתו של עני קדמך.

מעשה באשה אחת שהביאה קומץ אחד של סלת והיה כהן מבזה עליה ואומר: ראו מה הן מביאות להקריב, מה בזה לקבל ומה בזה להקריב?!
נראה לכהן בחלום, אל תבזה עליה! הרי הוא כאלו נפשה הקריבה.
והלא דברים קל וחומר: ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש, מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה.

מעשה באחד שהביא מנחתו מגליא ומאספמיא ומחברותיה וראה את הכהן שהיה קומץ ואוכל השאר.
אמר: כל הצער שצערתי בשביל זה שיאכל?!
היו מפייסין אותו לומר: מה זה שלא נצטער אלא בין האולם והמזבח זכה שיאכל את מנחתך, אתה שנצטערת עליה על אחת כמה וכמה, הוי: כי לא בזה ולא שקץ ענות עני.

יאכלו ענוים וישבעו -
אמר ר' חזקיה:
עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל.
ר' אלעזר חשש לה לההיא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון, מכל מילא חדא בשתא.

יאכלו ענוים וישבעו -
זה מרדכי ואסתר.

תנא, לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן,
שליש למרדכי ואסתר,
ושליש לעמלי תורה,
ושליש לבנין בית המקדש,

ושלשתן בפסוק אחד, יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר.

יהללו ה' דורשיו -
אלו עמלי תורה,

יחי לבבכם לעד -
זה בנין בית המקדש והיו עיני ולבי שם כל הימים.

אמר ר' יודן:
ממה שעשה להם הקב"ה בעולם הזה, אתם יודעים מה מתוקן להם לעתיד לבא.

יחי לבבכם לעד וגו' אכלו וישתחוו גו'. זרע יעבדנו, -
אמר רבי יודן:
כל שבא לכלל זרע חי, יצאו נפלים שאינם חיים לעתיד. יבאו ויגידו צדקתו.

רבי שמעון בן אלעזר אומר:
יבאו דורות האחרונים ויגידו צדקתו של הקב"ה שעשה לדורות הראשונים.

לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה -
וכן הוא אומר: כי לא יראני האדם וחי בחייהן אינם רואין הא בשעת מיתתן רואין.

סימן תרפט
שנו רבותינו:
קטן מאימתי בא לעולם הבא?
רבי חייא ור' שמעון ברבי,
חד אמר:

משעה שנולד.

וחד אמר:
משעה שספר.

מאן דאמר משעה שנולד, דכתיב: יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה.
ומאן דאמר משעה שספר, דכתיב: זרע יעבדנו יספר לאדני לדור.

רבינא אמר:
משעה שנזרע, שנאמר: זרע יעבדנו.

רבי נחמיה אמר:
משעה שגמול, דכתיב: עני אני וגוע מנוער נשאתי אמיך אפונה.

תנא משמיה דרבי:
משעה שיאמר אמן, שנאמר: פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא האומר אמן.


הפרק הבא    הפרק הקודם