שיר מזמור לאסף אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל -
זה שאמר הכתוב: שומר מצוה לא ידע דבר רע. באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה.
הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה.
אומרים לו: קום! והוא קם, שנאמר: קומה ה',
אומרים שוב! והוא שב, שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
אומרים לו: אל תישן עורה, למה תישן! והוא מתעורר, שנאמר: ויקץ כישן ה'.

אל דמי לך -
והוא שומע, שנאמר: מקים דבר עבדו.
וכן ישעיה אומר: המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן גו' הוי: אלהים אל דמי לך.
אתה דומם ואנו דוממים, ישבו לארץ ידמו וגו', החרשתנו.
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון - לכך אל תחרש.

אל תחרש ואל תשקוט -
עד שאתה רואה עלבון בניך.

כי הנה אויביך יהמיון -
וכן הוא אומר: הוי המון עמים רבים.

על עמך יערימו סוד -
מתרעמים ובאים על עמך, בשביל שמקיימים את התורה,שנאמר: סוד ה' ליראיו מתיעצות על צפוניך - נוטלין עצה על מזבח שלך לעקרו,כמה דאת אמר: על ירך המזבח צפונה, שלא נקריב לך קרבנות.

אמרו לכו ונכחידם מגוי -
כל זמן שישראל קיימים הוא נקרא אלהי ישראל, ואם נעקר ישראל לאלהי מי נקרא, הוי: כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו. כל מה שהם מתרגשים עלינו בשבילך, שנאמר: למה רגשו גוים.
וכתיב: על ה' ועל משיחו (כתוב בשופטים ברמז נ"ה):

גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה -
כיון שבא ווהשתתף עמהם בחרבן בית המקדש, אמר ליה הקב"ה: אתמול אפרוח ועכשיו ביצה?!
אתמול מפריח מצות ומעשים טובים, דכתיב: מן הארץ ההיא יצא אשור - מן העצה ההיא יצא אשור, כיון שראה אותם באין לחלוק על הקב"ה, פנה מארצו.
אמר ליה הקב"ה: אתה יצאת מארבע, חייך שאני נותן לך ארבע, שנאמר: ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלה ואת רסן עכשו מכונן כביצה!
לפיכך היו זרוע לבני לוט סלה, ללווט.