[א, א]
ויקרא -
מצאנו ברית יחיד בעבור שני דברים, גם יתכן להיות מצוה אחת בעבור דברים רבים, כמצות העולה והקרבן, כי בתת כל חלק בעתו ימלט החלק שיש לו חלק לעולם הבא, על כן פירוש לכפר לתת כופר והעד מתחילת כי תישא על כן כתיב: פן יפגענו בדבר גם יש בעולות סודות לעתידות גם יתבונן מכל קרבן סוד התולדות והחטאות והמצות להחיות מורי התורה.

וטעם ויקרא אל משה –
אחר ולא יכול משה שהכבוד קראו מאהל מועד שיבוא שם ושם ידבר עמו והכבוד לפנים מהפרכת ושם היה משה נכנס, כי כן כתוב וזה טעם: ותמונת ה' יביט.
וטעם להזכיר הקרבנות קודם המצות, כי השכינה תשוב אל מקומה אם לא ישמרו תורת העולה וכן היה, וחלילה חלילה להצטרך לעולה.
וכן כתוב: אם ארעב לא אומר לך רק יש לו סוד.

[א, ב]
מכם -
מאוחר וכן הוא, אדם מכם כי יקריב קרבן וכמוהו רבים, או יהיה מכם מממונכם, או יהיה מכם רמז להוציא את הגזל, כי כן כתוב: שונא גזל בעולה.

מן הבהמה -
יהיה הקרבן כלל, ואחר כן: מן הבקר ומן הצאן, שהם מין כבש ועז פרט, גם מלת קרבנכם כלל.

[א, ג]
אם עלה קרבנו -
פרט ועולה מפורשת.

מן הבקר -
גדול או קטן אחר שמונת ימים ובעבור היות העולה קרבה כלה לגבוה, היא מהנבחרת והזכר נבחר מהנקבה, על כן אין בעולה נקבה.

תמים -
בלא מום, ואחר שאמר: יקריבנו פירש אל המקום אשר יקריב אותו, כי יכנס בחצר אהל מועד.

לפני ה -
דבק בטעם עם אל פתח אוהל מועד יקריב אותו.

לרצונו לפני ה' -
שיקריבנו ברצונו ולא באונס.

[א, ד]
וסמך ידו -
היה נראה מהפשט שבידו האחת יסמוך, כי דרך שעיר המשתלח איננו כדרך כל קרבן, על כן שנה הכתוב, רק כאשר מצאנו המעתיקים שהעתיקו שכל סמיכה בשתי ידים, סמכנו עליהם והגוף הקרב לכפר על העולה על הרוח יקרא עולה, גם כן הקרב בעבור חטאת ואשם יקרא חטאת ואשם.

ונרצה לו -
יפיק רצון מהשם.

לכפר עליו -
להיות כופר עונש שיש עליו:

[א, ה]
לפני ה' -
כמו עולת הצאן.

על ירך המזבח צפונה -
כנגד השלחן.

וטעם ושחט -
הכהן שישחטנו אחד ויזרקו רבים את הדם
וכן כתוב: וימציאו בני אהרן.

וטעם: אשר פתח אוהל מועד, להוציא מזבח הקטורת.

[א, ו]
והפשיט -
כהן או הלוי נלוה אליו.

[א, ז]

ונתנו בני אהרן. שלא יגשו הלוים וזאת מצוה על הכהנים ולא פחותים משנים.

[א, ח]
הפדר -
רבים חכמי הדור פירשוהו הגוף.,
והנכון בעיני: שהיה הפדר החלבים וכן הוא: וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים שהם נתחי הגוף את הראש ואת הפדר, שהם החלבים ויחסר אות וי"ו שהוא כמנהג הלשון, אודם פטדה וברקת ונתח אותו לנתחיו ולנתחי הגוף את ראשו ואת פדרו, או יהיה פירוש את הראש עם הראש וכמוהו רבים, והעד הנאמן ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר.

וערכו -
על בן הבקר כי הוא גדול ועל הכבש וערך.

[א, ט]
ירחץ במים -
כהן או לוי על כן הוצרך להוסיף עם והקטיר מלת הכהן.

אשה -
שם התאר וטעמו קרבן אש והוא תאר למלת הכל.

ניחוח -
מפורש.

[א, יא]
על ירך המזבח -
מחוץ, וכן ירכתי צפון, כי רבים טעו ואמרו: שמגדל ציון היה בתוך ירושלים/

[א, יד]
מן התרים -
גדולים ולא קטנים.
בני היונה. להוציא את הגדולים על כן לא אמרו יונים:

[א, טו]
ומלק -
אין לו אח במקרא ומשפט המליקה מדברי הקבלה.

ונמצה דמו -
מבנין נפעל, מגזרת מצית:

[א, טז]
מראתו -
ידוע וכמוהו הוי מראה ונגאלה.

בנצתה -
עם הנוצה שלו וכן: מלא הנוצה.

אצל המזבח -
מחוץ.

קדמה -
כי הוא רחוק ממקום הכבוד.

אל מקום הדשן -
גם שם ישימוהו.

[א, יז]
ושסע -
מגזרת: ושוסעת שסע כטעם בקוע: