[י, א]
איש מחתתו -
כל איש לקח מחתתו.
ולפי דעתי שזה הדבר היה גם ביום השמיני, והעד הן היום הקריבו את חטאתם.

ויתנו בהן אש -
לא מהאש שיצאה וזה טעם אש זרה.

וטעם אשר לא צוה אותם –
שמדעתם עשו ולא בצווי להקטיר קטורת, גם באש זרה.

[י, ב]
וימותו לפני ה' -
כי חשבו שעשו דבר רצוי לפניו.

[י, ג]
הא אשר דבר ה' -
כבר אמר לי השם שהוא יראה קדושתו בקרובים אליו, כטעם: רק אתכם ידעתי וכאשר אראה בם קדושתי, אז אהיה נכבד ועל פני כל העם אכבד וייראו ממני:

[י, ד]
שאו את אחיכם מאת פני הקדש -
יש אומרים:
כי הקטורת היתה לפני מזבח העולה והלוים נכנסים שם.

ויש אומרים:
שהיתה על מזבח הקטורת ומשה הוציאם מאהל מועד.

פני הקדש -
היא החצר כנגד המחנה, כאשר פירשתי:

[י, ו]
ראשיכם אל תפרעו -
יש אומרים:
לגדל פרע.

תפרומו -
תקרעו.
והנכון:
שהוא מן בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע.

ורבים אמרו:
מכוסה.

ואחרים אמרו:
מגולה, והאמת דברי הקבלה.

ולא תמותו -
מלת ולא מושכת עצמה כמו ולא למדתי חכמה.
וכן הוא ולא על כל העדה יקצוף כי אתם תכפרו בעדם.

וטעם ואחיכם כל בית ישראל –
תמצאנו רמוז בפרשת ראה אנכי.

[י, ח]
וידבר ה' אל אהרן -
כי נביא היה.

ויש אומרים:
על ידי משה, כמו: דבר אל אחז והזהירו שישמר הוא ובניו שלא ימותו כאשר מתו בניו הגדולים.

[י, ט]
ושכר -
העשוי ממין חטה או דבש או תמרים, כי היין משחית הדעת לשותיו ויתערבו לו הדברים. על כן ולהבדיל כי אתה כהן גדול ותבדיל בין מקום הקדש ובין החול והוא מלשון חלול.
גם יתכן בין יום קודש לחול:

[י, י]
ובין הטמא ובין הטהור -
בבהמה ובשרץ המים ובעוף, על כן נכתבה אחרי זאת הפרשה פרשת זאת החיה ואחר כן טומאת היולדת וצרעת אדם ובגד ובית ובעל קרי וזב וזבה ונדה, וזה טעם ובין הטמא ובין הטהור:

[י, יא]
ולהורות את בני ישראל -
שאר המצות.
וכן: ככל אשר יורו אתכם הכהנים.

[י, יב]
קחו את המנחה -
אחר שהקטירו ממנה לגבוה אין ראוי לאכול הנשאר, כי אם מקודשים ועתה תחלו לאכול החוק שנתן לכם השם, שתקחו תמיד מאשי ה' ופירושו: כל מנחה שהקטירו ממנה לשם.

[י, יד]
במקום טהור -
ואם הוא חוץ החצר והחזה והשוק תאכלו זכרים ונקבות, כי כן כתיב: כל טהור בביתך יאכל אותו וכן קנין כסף ויליד בית ואלמנה ששבה וכאשר תאכלו עתה השוק והחזה, יהיה לכם החק לקחתו, מכל זבחי השלמים:

[י, טז]
שורף -
מהבנין שלא נקרא שם פועלו, כמו: ומורק ושוטף:

[י, יז]
במקום הקדש -
פתח אוהל מועד כי כן כתוב: ואותה נתן השם לכם, כי כאשר תאכלו אתם את החטאת, השם ישא את עון העדה, או פירושו אתם תשאו את החטאת והטעם: כי על ידכם יכופר עונם, על כן לכפר.

[י, יח]
הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה -
כפר הבא על כל המצות שהוא לכהן ולקהל. ואם ישאל שואל: הנה פר חטאת שורף ולא הובא את דמו לפנים בקדש?!
והטעם: הפרכת ומזבח הזהב, דע שפר חטאת הוא לחטאת על המזבח, ושעיר החטאת הוא לעם, ובשר החטאת לכהן.

אכול תאכלו-
היה ראוי שתאכלו אותה.

[י, יט]
יש מדקדקים שאמרו:
שהה"א של התימה לא יהיה אחריו דגש עם אחד מהז' מלכים כי אם עם השוא הנע ימצא והה"א פתוח, בעבור שלא יתכן להתחבר שני שואי"ן נעים ובעבור שמצאו יו"ד הייטב דגוש אמרו: כי זה הה"א לידיעה כה"א השבה עם נעמי הנמצאו פה העיר ההוללה ואלה ההי"ן במקום אשר הנה כן פירוש הייטב ועוד אמרו כי ואכלתי פועל עבר ואילו היה עתיד היה מלרע כמו ודברתי אל הנביאים ודברתי אתך והטעם: כי בני הנשרפים היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם, כי העגל והאיל בעד אהרן ובניו.

ותקראנה אותי כאלה -
פירושו צרות או דאגות על מות הבנים ובעבור זה לא יכולתי לאכול כל חטאת, רק אכלתי ממנה מה שייטב בעיני השם, והטעם מה שיוציאני לידי חובה.

ועל דעת המעתיקים:
שה"א הייטב לתימה והוא מלה זרה, גם על הפירוש שהזכרתי היא זרה כי לא מצאנו בכל המקרא ה"א הדעת עם פועל עתיד.

ומלת ואכלתי חטאת –
כאילו אמר ואילו אכלתי חטאת גם מצאנו מלות לעתיד והן מלעיל, פן אורש וגנבתי.
והטעם: כי הייתי אונן ואין אונן אוכל חטאת, כטעם: לא אכלתי באוני.