[יב, ב]
אשה כי תזריע -
אחר שהשלים תורת הטהור והטמא בנאכלין הזכיר טמא אדם והחל מן האשה היולדת, כי הלידה היא תחלה.

ורבים אמרו:
שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר, על כן וילדה זכר.

ועל כן דעת חכמי יון:
שהזרע לאשה וזרע הזכר מקפיא וכל הבן מדם האשה.

והנה פירוש תזריע –
תתן זרע כי היא כמו הארץ.

וי"ו וטמאה - כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
וסבת טומאתה שבעת ימים, עד שובה אל המרובע, וכן ימצא בימי החולי, כי השנוי יראה עד סוף כל ז'.

נדת -
שם במשקל בזת והם שניהם מפעלי הכפל.

דותה -
טעמו כמו חולי כמו: מדוה מצרים, כי הדם היוצא הוא חולי בבשר האשה.

[יב, ג]
וביום השמיני -
אמרו חז"ל:
ביום ולא בלילה, והנה הנולד חצי שעה קודם שקיעת החמה, יהיה נמול לששה ימים וחצי יום, כי יום התורה אינו מעת לעת.

ימול -
מבנין נפעל, כמו: לא יכון ויהיה מגזרת מולים היו.
ויתכן להיותו חסר נו"ן מגזרת ונמלתם כמו: איש כי ידור נדר ויחסר המל כמו אביו או בית דין:

ערלתו -
ידועה כי הוא בערוה ואין כן ערלת לב ושפה ואזן כי כלם סמוכים.

[יב, ד]
ה"א טהרה –
נח נעלם והיה ראוי להראות כה"א ויקרא לה נבח.

וטעם דמי טהרה –
שהוא דם טוהר, כנגד דם נדה ואיננו מטמא והשם גזר על הזכר כמספר הזכר אשר תשלם צורתו בבטן, והנקבה כפלים וזה דבר ברור ומנוסה.

בכל קדש לא תגע -
כמו המעשר והתרומה ובשר שלמים.

ואל המקדש -
אל חצר אהל מועד, או אל העזרה בבית המקדש.

בדמי טהרה -
או על דמי טהרה אחד הוא.

[יב, ו]
בן שנתו -
לולי הקבלה מי היה מפרש לנו בן שנתו אם הוא בן שנה תמימה לא יותר או פחות או תוספות.

ויש אומרים:
שטעם הכבש לעולה –
שמא עלתה שום מחשבה על רוחה בשעת לדתה מרוב הצער.

חטאת -
שמא דברה בפיה.

[יב, ז]
והקריבו -
זה וזה הכבש והתור או בן יונה והכתוב אחז דרך קצרה, וכן לא הזכיר מליקת חטאת העוף, כי הכהן איננו אוכל חטאת עוף.

וכפר עליה -
כאשר פירשתי.

וטהרה ממקור דמיה -
זה אות כי לא תטהר בתולדתה, עד הימים הספורים.

[יב, ח]
תמצא ידה -
כטעם: ואין ידו משגת.

וכפר עליה הכהן וטהרה -
זה יורה אם לא יכפר עליה הכהן לא תטהר וזה תלוי בארץ.