[טז, א]
אחרי מות -
אחרי שהזהיר את ישראל שלא ימותו, אמר השם למשה שיזהיר גם לאהרן שלא ימות כאשר מתו בניו וזאת הפרשה לאות, כי בני אהרן הכניסו הקטורת לפנים מהפרכת.

ומלת בקרבתם –
שם הפעל וה"א לקרבה אל המלאכה שבה תי"ו כמנהג ה"א הנקבה.

וטעה רבי ישועה שאמר:

שהוא שם במשקל חכמתם.

[טז, ב]
אל הקדש -
כנגד אהל מועד.

כי בענן -
הטעם שלא יכנס כי אם בקטרת שיעשה ענן ולא יראה הכבוד פן ימות. והנה טעמו: לא אהיה נראה אליו כי אם בענן.

ויש אומרים:
כי פירוש כי בענן - בעבור כי אני דר בענן על הכפורת, כטעם: ה' אמר לשכון בערפל:

[טז, ג]
בפר בן בקר -
אין פירושו שיביא הפר אל הקדש, רק שיתן משלו בתחלה פר חטאת לכפר עליו ועל הכהנים.

ויש אומרים:
גם הלוים, בעבור שמצאו ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי והוא רחוק, רק הלוים יחשבו עם ישראל.

[טז, ד]
כתנת בד קדש -
ולא הזכיר האפוד והחשן ומעיל האפוד, כי כבר הזכיר ונשמע קולו בבואו אל הקדש ומזה הכתוב למדו אנשי בית שני ששמשו בלא אורים ותומים, גם נביאים היו שם.

[טז, ו]
והקריב אהרן את פר החטאת -
אל פתח אהל מועד כמשפט.

וטעם וכפר בעדו –
כי בו יכפר בעדו ובעד ביתו אחר שישחטנו.

ויש אומרים:
כי העמדתו היא כפרה.

[טז, ח]
גרלות -
ידועים מדברי קבלת אבותינו.

אמר הגאון:

כי עזאזל שם הר ונקרא כן בעבור שהוא תקיף, כי טעם זכר השם כטעם: הררי אל, יקותיאל.

והגאון הלוי תפשו:

כי האל"ף במלת עזאזל הוא בין זי"ן לזי"ן.

ויש אומרים:
שהוא הר סמוך אל הר סיני והשם צוה להוליך השעיר ולהעלותו שם עד שישמט, ואחר כן היו מוליכים אותו בבית המקדש להר אחר, והעד שאמר: ויעש אהרן וכן בחג שבועות.
לפי דעתי: כאשר אפרש במקומו.

ויש אומרים:
כי עבודת בית שני לא היתה כראשון, כי היה הכהן מחוסר בגדים ואין כפרת וזה המפרש אמר: כי השעיר ישלח במדבר כי כן כתוב: ושלח את השעיר במדבר, וטעמו כטעם צפור המטהר מהצרעת, שהוא על פני השדה מקום שאין שם ישוב, והעד: אל ארץ גזרה.
ואנחנו השיבונו: כי השעיר ישלחו במדבר כאשר הוא כתוב וירדוף אחריו עד שיברח ויעל אל הצור על כן אמרו חז"ל ודוחפו.

ואמר רב שמואל:

אף על פי שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם, גם השעיר המשתלח הוא לשם.

ואין צריך, כי המשתלח איננו קרבן כי לא ישחט ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז, בהיותך בן שלשים ושלש תדענו.

[טז, ט]
ועשהו חטאת -
שישחטנו.

[טז, י]
יעמד חי -
מהבנין הכבד הנוסף שלא נזכר שם פועלו והיה היו"ד ראוי להיותו מאוסף בשור"ק, רק נרחב בעבור אות הגרון.
וכן: יָחֳרַם כל רכושו.

לכפר עליו -
כי הכפור יהי עליו ופירושו לשלח אותו.

[טז, יא]
והקריב אהרן -
בעבור שארכו דברי השעירים הוסיף לבאר, אחר שהקריב הפר ושני השעירים אל אהל מועד, יחל לשחוט את הפר שלו.

[טז, יב]
המחתה -
ידועה היא.

חפניו -
שניהם.

קטרת סמים -
היא הנזכרת.

[טז, יד]
היה נראה לנו כי על פני הכפרת ולפני הכפרת כמשמעו.

והמעתיקים אמרו:
כי על פני הכפרת -
הוא על בין הבדים.

ולפני הכפורת -
ידוע מדבריהם והוא אמת.

[טז, טו]
ושחט את שעיר החטאת אשר לעם -
ועתה ישחטנו בצאתו.

כי יש אומרים:
שהוא ישחט קודם הפר ואיננו אמת.

[טז, טז]
וכפר על הקדש -
הוא קדש הקדשים.

וכן יעשה לאהל מועד -
שיזה שבע פעמים לפני הפרוכת ועל קרנות מזבח הקטורת.

וטעם וכפר על הקדש - להיות הדם כופר שלא ישחת בעבור טומאת הטמאים.

[טז, יז]
וכל אדם -
מהכהנים.

לכפר בקדש -
בפנים.

וכפר בעדו ובעד ביתו -
בפר חטאתו.

ובעד כל קהל ישראל -
בשעיר חטאתם.

[טז, יח]
ויצא אל המזבח -
הוא מזבח העולה.

[טז, כא]
ונתן אותם -
אחר שיסורו מישראל כאילו נתונים הם אל ראש השעיר והולכים אל מקום שלא יזכרו עוד, והכתוב דבר להבין הכל.

עתי -
מזומן לעתו, או מנהגו ללכת בכל עת בכפורים והיו"ד להתייחס לעת כמו פנימי, והמפרשים אותו חכם איננו נכון בעיני.

וחז"ל אמרו:

שהנושא הוא כהן.

ודבריהם אמת.

[טז, כד]
במקום קדוש -
בחצר אהל מועד וסדין היו פורשין לו.

בגדיו -
שמשמש בהן בכל יום.

ויש אומרים:
שהם הנזכרים והעד שלא נכתב ולבש בגדים אחרים.

עלתו -
הוא האיל ואיל העם ופר העם ושבעה כבשיהם, כי כן כתוב.

[טז, כה]
ואת חלב החטאת -
חלב פר החטאת וחלב שעיר החטאת, גם חלב שעיר העזים, שהוא חטאת לכהן כמשפט ואינו נשרף וזה בפרשת פנחס.

ורחץ את בשרו במים -
ודי לו, כי לא יטמא עד הערב:

[טז, כז]
יוציא -
אל מחוץ למחנה. בצווי.

ושרפו -
הכהנים וכל אחד מהשורפים ירחץ במים ומיד יבא אל המחנה, והעד שאמר: ואחרי כן יבא אל המחנה, כי מה צורך לאמרו.

[טז, כט]
והיתה לכם לחקת עולם -
זאת העבודה.

בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם -
אחר שהכתוב אומר: ותתענג בדשן נפשכם ידענו כי העינוי הפך התענוג והוא הצום.
ועוד: ונפש נענה תשביע שטעמו כמו: ותפק לרעב נפשך, כי דרך דברי הנביאים להכפל ואחר שיש לנו קבלה אין צורך לחפש, ואין עניתי בצום נפשי ראיה בעבור זכר צום.
והכלל: כל עינוי שימצא במקרא, דבק עם נפש הוא הצום.

האזרח והגר הגר בתוככם -
לא נעזבנו לעשות מלאכה ולא נכריתנו על הצום.

[טז, ל]
יכפר עליכם -
הכהן.
על כן אמרו המפרשים על השעיר המשתלח, כי יעמד חי לכפר עליו, כי העמדתו היא כפרה.

מכל חטאתיכם -
כאשר פירשתי ששם חטאת שם כלל, על כן תמצא על השגגה ועל הזדון.

[טז, לא]
שבת שבתון -
יש אומרים:
שביתה לנפש ולגוף.

ואחרים אמרו:
שהוא שביתת השביתה שאין למעלה ממנה ושניהם שמות, פעם יבא זה קודם זה והם שוים ואינו רחוק.

חקת עולם -
להתענות.

[טז, לב]
וכפר הכהן -
שב עתה לפרש על כל מה שיכפר.

אשר ימשח אותו -
המושח בשמן המשחה, אחר שמלא את ידו.

ולבש -
הוא הלובש אלה בגדי קדש, כי אחר לא ילבשם.

[טז, לג]
את מקדש הקדש -
היא מבית לפרכת.

ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר -
עמם הלוים, כי הם לא יקראו הכהנים רק כל כהן הוא לוי ואין כל לוי כהן.

[טז, לד]
והיתה זאת לכם -
וכבר אמר כן להוסיף אחת בשנה.

ויעש -
אהרן.