[יח, ב]
וטעם אני ה' אלהיכם -
על זה התנאי אהיה אלהיכם.

[יח, ג]
ובחקתיהם לא תלכו -
שלא ירגיל אדם ללכת בדרך הזה עד שיהיה לו חק.

וכמעשה ארץ מצרים -
על המשפטים והראיה: את משפטי תעשו - הם הכתובים על ספר הברית המפורש בפרשת אלה המשפטים.

[יח, ד]
אני ה' אלהיכם -
אז אהיה אלהיכם.

[יח, ה]
וטעם ושמרתם את חקתי ואת משפטי –
לבאר שהם חיים לעושיהם בשני עולמות, כי המבין סודם חי העולם יחיינו ולא ימות לעולם, על כן כתוב: אני ה' אלהיכם, כאשר פירשתיו.

[יח, ו]
איש איש -
כל איש ואיש ובעבור שלא הזכיר מבית ישראל לא נעזוב הגר שיעשה אחת מהתועבות הנזכרות בארצנו שלא יטמא את הארץ.

אל כל שאר בשרו -
שם כלל לכל העריות ואחר כן פרט.

ורב אהרן הכהן אמר:

שפירושו להוציא שכבת זרע לבטלה.

לא תקרבו -
כנוי לשכיבה.
וכן: ואקרב אל הנביאה, וקרוב ממלת: אל תגשו אל אשה.

ערוה -
דבר מגונה נחשף צריך להתכסות.

וטעם אני ה' –
שהשם אוהב הנבדל לעבדו ולשמוע דברו והר סיני לעד, גם הראשון והוא סוד האדם ובעבור שיצר לב האדם כבהמות, לא יתכן לאסור כל הנקבות והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל עת, ובפרשה כי תצא מחנה אגלה לך סוד סתום וחתום והנה כל המתגאל ירחק משם השם המקובל על כן הזכיר אני ה':

[יח, ז]
ערות אביך -
והחל מהאב שהוא קודם הבן ואמר שאסור הוא, כל מי שהיא ערות אב ואם והנה היא האם בראש ואחר כך ערות אשת אב ואיננה אם, ואחר כך האחות שהיא בת אביו, או בת אם.

[יח, ט]
מולדת בית -
שנולדה על משפט בית ישראל, אחר אירוסין וקדושין.

מולדת חוץ -
חוץ מהמנהג.

ויש אומרים:
כי פירוש מולדת - כמו יולדו על ברכי יוסף שגדלה עמך בבית, או היא במקום אחר ומדינה אחרת וגדלה בחוץ מבית האב עמך. ואחר כך הזכיר בת בנך.

[יח, יא]
ערות בת אשת אביך -
יש אומרים:
שהיא האחות מאב ואם ואנחנו ידענו כי השוכב עמה עובר על שני לאוין.

ויש אומרים:
כי זה הפסוק לחזוק.

והצדוקים אמרו:

שאיננה בת אם ויפרשו מולדת אביך שגדלה אביך, והטעם שלקח האב אשה והיתה לה בת קטנה, וכן יפרשו על תמר וראייתם כי לא ימנעני ממך, רק לא היתה מולדת דוד.

ואחר שהמעתיקים אמרו:
כי בת אשת אב מותרת, אין צורך להשיב על הבודאים מלבם ויתכן להיות בת אשת אביך, בת אנוסה.

[יח, יב]
ומלת שאר ובשר - קרובים בטעם.

[יח, יד]
דודתך היא -
חשובה היא כדודתך.
וכן: הנה חנמאל דודי, והנה מה יעשו הסומכים במצות על התורה לבדה כי לא אסר הכתוב אשת אחי האם ולא אם האב ולא אם האם, על כן אנחנו צריכים לקבלה.
ויתכן שלא הזכיר אשת אחי האם, כי נלמוד מאשת אחי האב והזכירה בפרשת קדושים, גם הנזכרות שלא הזכירם, הכתוב דבר על ההוה.

[יח, טז]
ערות אשת אחיך -
בפרשת כי ישבו אחים והאומר למה לא הזכיר הכתוב הבת והיא מפורשת ערות אשה ובתה בתו או שאיננה בתו, כי אחר ששכב עם האם נאסרה הבת.

[יח, יז]
שארה הנה -
הם שני שמות שאר עם שארה. שארה היה האל"ף ראוי לנוח כלמ"ד שַֹלְמָה, לולי שהיא מהגרון.

[יח, יח]
לצרור -
מגזרת וכעסתה צרתה.
והנה לא הזכיר בפרשת קדושים עונש השוכב עם שתי אחיות, כאשר לא הזכיר עונש השוכב עם בת בנו ועם בת בתו, וטעם המפרש: כי רחל ולאה לא היו אחיות וראייתו, כי את כל התועבות האל וזו איננה ראיה גמורה, והשואל איך יעניש השם על דבר שלא הזהיר?!
יש משיבים:
כי בני נח נצטוו על העריות האלה.

ואחרים אמרו:
אף על פי שהכתוב אמר: כל התועבות האל בשם כלל, אין הפירוש על כולם כי אם על רובם. ודעתי: תדענה בפרשת וילך משה.

[יח, יט]
והשוכב עם הנדה חשוב מהעריות.

[יח, כ]
ואל אשת עמיתך -
להוציא השבויה.

ויש אומרים:
כי כבר היתה אסורה ואשר גברה תאות יצרם על דעת לבם, תעו בפירוש לזרע וידענו כי המשגל נחלק לג' חלקים:
האחד לפריה ורביה בלא תאוה.
והשני להקל מלאות הגוף.
והשלישי לתאוה הנמשלת לתאות הבהמה.
ואחר שאמר הכתוב לזרע, שטעמו אפילו לזרע, הנה היא אסורה אסור חמור ומזרעך לא תתן הבא אחריו לעד. והוסיף לטמאה בה. כי לא ינקה כל הנוגע בה והוא טמא לעולם ובפסוק הזה לא אסר הנכרית כלל ואין טענה מהשבויה כי היא מתייהדת.

[יח, כא]
למלך -
שם צלם.
ודרשו חז"ל, שהוא שם כלל, כל מי שימליכנו עליו.
ויתכן שהוא תועבת בני עמון.

ומלת להעביר –
כמו לשרוף, כי זאת היתה עבודתו.

ויש אומרים:
כי יעביר הבן על האש ויש מי שיחיה ויש מי שימות.

ואחרים פירשו:
בעבור שאין בפסוק זכר אש, להעביר מתורת השם לדת המולך וחללת השם שהוא נקרא עליך שהוא אלהיך, בתתך מזרע קודש למולך.

והגאון אמר:

כי הנאוף על שמנה מעלות והקשה שבכלם הבהמה שהיא ממין אחר ואחריה הזכר, שכל המין אסור ואחריה ערות אשת אב וחביריה שהן אסורות בכל עת ולא אאריך כי לא יועילו אלו הדברים כי הכתוב אמר על כלם ונכרתו הנפשות העושות.

[יח, כב]
ואת זכר -
אחר שמצאנו: הן שכבתי אמש את אבי, הנה אזהרה לשוכב ולנשכב.

ויאמר רב חננאל ז"ל:

כי יש מי שיחדש בגופו כצורת בשר אשה וזה לא יתכן בתולדה.

ויש אומרים:

אנדרוגינוס וכל הצער הזה בעבור היות משכבי אשה לשון רבים ודברי יחיד, שני משכבים.

והנכון בעיני:
כי המצוה כפשוטה גם אנשי התושיה חייבו מיתה עליה והכתוב אחז דרך כבוד לאמר, כמו: לא תקרב ואחר שהזכר נברא לעשות והנקבה להעשות הזהיר הכתוב שלא תהפוך דברי השם.
ויש משכב להוציא הזרע, על כן מלת משכבי לשון רבים. ואין ראוי להאריך.

והזכיר תועבה היא –
כי הוא דבר נתעב לנפש קדושה אפילו בתולדה.

[יח, כג]
ומלת שכבתך –
כבר פירשתיה ויתכן להיותו שכבתך משכיבה, כי עם השכיבה יקרה קרי וכמו שאמר באשת איש לטמאה בה כן אמר בבהמה.

ובכל בהמה -
נקבה.

ולפני בהמה -
זכר.

לרבעה -
שב אל הבהמה, כי האשה היא הנרבעת וזאת המלה מגזרת ארבעה.

תבל הוא -
אנשי הדקדוק אמרו שזאת המלה מהכפל, כמו: תמס יהלוך והתי"ו נוסף, ואמרו כי טעמה כמו השחתה.

ויש אומרים:
כי גם מבול ממנו וקרוב מגזרת בלל ה' שפת כל הארץ וזה הכלל אסר הכתוב כל מין שיוכל האדם להתייחד עמם אשת איש ונכריה ואשר לא יוליד, כי מין לא יוליד כי אם ממינו וכמינו:

[יח, כד]
אל תטמאו -
דגשות הטי"ת להתבלע תי"ו התפעל ולא נו"ן בנין נפעל, והעד דגשות המ"ם כמשפט והנה הזכיר כל כלם שהם מטמאים הנפש.

משלח מפניכם -
טעמו מהארץ הטהורה מתים או מגורשים.

[יח, כה]
ותקיא הארץ -
כי מה שיקיא האדם הוא נתעב בעיניו ואליו לא ישוב.

[יח, כו]
ושמרתם את חקתי -
אלה שאמרתי לכם, אלה תהיינה אסורות.

ואת משפטי -
שתעשו המשפט שאצוה על העובר על אחת מהן. וטעם ולא תעשו מכל התועבות האלה.
שנית להכניס הגר, כי זאת המצוה היא שוה לאזרח ולגר בעבור שהוא דר בארץ ישראל ואם יש לך לב תוכל להבין, כי בימי יעקב שלקח שתי אחיות בחרן ואחריו עמרם שלקח דודתו במצרים, לא נטמאו בהם.

[יח, כז]
וטעם כי את כל התועבות האל –
שתדעו זה גם אתם גם בניכם שתשמרו אותם ותהיה הארץ טהורה ולא תקיא הארץ אתכם.

האל -
עם האלה שוה, כמו ההם ההמה ואין זאת דעת הגאון.

[יח, כח]
כאשר קאה -
פועל עבר מגזרת: שתו ושכרו וקיו כי אותיות אהו"י מתחלפים ויש ארץ לשון זכר, נעתם ארץ ולא נשא אותם הארץ או חסר מלת היא כאילו הוא, כאשר היא קאה כמו באה עם הצאן.

[יח, כט]
ונכרתו הנפשות העשת -
בפרהסיא שתמיתום ואת בסתר אני אכריתם.

[יח, ל]
ושמרתם את משמרתי -
זאת המשמרת והיא לבלתי עשות.

וטעם אשר נעשו לפניהם -
שלא יאמר אדם הואיל ועשו כן הקדמונים, אעשה כן גם אני.

וטעם אני ה' אלהיכם –
דבק עם משמרתי,
שלא ישאל חסר לב: למה זאת המשמרת?
כי אני ה' אלהיכם - עשו כל אשר אצוה אתכם:

חסלת פרשת אחרי