[יט, ב]
טעם אל כל עדת בני ישראל –
להכניס את הגרים, בעבור שהם נזהרים על העריות כישראלים וטעם להזכיר זאת הפרשה אחרי העריות, שלא יחשבו כי בעבור שמירת העריות לבדם יעמדו בארץ, אמר להם: שגם יש מצות אחרות אם לא תשמרום תגורשו מן הארץ והם עשרת הדברים הנזכרים, כי הנה הזהיר על עבודת כוכבים אחר שאמר: כי קדוש אני ה' - כי הוא כנגד הדבור הראשון על דעת רבים.

ולא תשבעו בשמי -
הוא דבור לא תשא:

[יט, ג]
ואת שבתתי תשמרו -
זכור את יום השבת.

גם איש אמו ואביו תיראו
הוא דבור כבד את אביך ואת אמך.

גם לא תעמוד על דם רעך.
דבור לא תרצח.

ודבר השפחה הנחרפת.
אזהרת לא תנאף עם שהיא חפשית.

גם לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תעשוק את רעך
כנגד השלשה הנשארים.

וכבר אמרתי לך בפרשת ואלה המשפטים, שכל מצוה ומצוה עומדת בפני עצמה לכן יש כדמות סמך להדביק הפסוקים. והנה פרשת קדושים תחלתו איש אמו ואביו תיראו והנה אמר: כי יאריכון ימי המכבד אם כן יקצרון ימי המקלה, על כן אמר: תיראו.
וטעם להזכיר האם קודם האב, כי הקטן איננו מכיר בתחילה כי אם אמו ואחר כן אביו ואחר כן שבת, כי מצוה על הקטן לשמור את השבת ואין ככה שאר המועדים, ואחר כן יכיר אלהיו ששבת ביום השביעי, ואחריו אל תפנו אל האלילים ומורא האבות ידוע מהקבלה.

ואמר: איש פעם אחת דרך קצרה.
ואמר: תיראו לשון רבים, כי חייבים הרואים ללמדו ולהכריחו וכן בשמירת שבת.

וטעם אני ה' אלהיכם - שתעשו כמוני ששבתתי מכל מלאכה.

[יט, ד]
אל תפנו-
אפילו בלב להסתכל.

האלילים -
הם הפסילים ונקראו כן, כי הם דבר שקר כמו רופאי אליל כלכם.
ויתכן להיות מגזרת אל והטעם שאיננו יש.

ואלהי מסכה -
לקבל כח העליונים, כי אין צורך לאלוה אחר עמי, על כן כתוב: אני ה' אלהיכם ובלשון רבים תפנו גם תעשו, כי הרואה ולא יגלה הדבר, הוא משתתף עמו.

[יט, ה]
וכי תזבחו זבח שלמים -
דבק עם הכתוב למעלה בעבור שלא יזבחו לשדים לא אלוה, כי אם לשם לבדו.
וטעם לשון רבים תזבחו - כי על הרוב דבר הכתוב שיתחברו אנשים על זבח אחד.

וטעם לרצונכם - שיביאו הזבח ברצונם ולא בהכרח.

[יט, ח]
ואכליו -
כל אחד מאוכליו.
וכן: וצדיקים ככפיר יבטח.

כי את קדש ה' חלל -
אחר שהקריב האימורים לגבוה, הנה כל הבשר קדש.

וחלל - מגזרת חול שאין לו טעם כדמות חלל. ובפרשה הזאת באר עונש העון ונכרתה הנפש ההוא:

[יט, ט]
וטעם ובקצרכם - אחר זבח שלמים כאשר נתת לשם האימורים כן תתנו מקציר ארצכם לכבוד השם לעני ולגר. ודקדוק בקצרכם - זר והוא שם הפעל מן הקל.

פאת שדך -
שיעזוב פאה בשדה.

ולקט -
ידוע.

[יט, י]
תעולל -
תכרית העוללות, הם הקטנים כמו עולל, גם יקראו יונקות וזאת המלה כמו ושרשך מארץ חיים, שטעמו יכרית השרש.
וכן: מסעף פארה, יכרות הסעיף.

ופרט -
ידוע בדברי קבלה מגזרת הפורטים על פי הנבל.

לעני -
ישראל.

ולגר -
הגר אתכם.

[יט, יא]
וטעם לא תגנבו - אחר כך. כי כן צויתיך שתתן משלך אל העניים לכבוד השם, אף שתקח מה שהוא לאחרים.

וטעם תגנובו –
כי הרואה ומחריש, גם הוא גנב.

תכחשו -
בפיקדון מופקד אצלך והיודע ואיננו מעיד, גם הוא מכחש.

תשקרו -
שיבקש ממון ממי שאין לו אצלו כלום.

[יט, יב]
וטעם ולא תשבעו בשמי לשקר –
אחר לא תגנובו, כי החשוד בגנבה ופיקדון ישבע.

וטעם תשבעו –
להכניס המשביע.

וטעם וחללת –
שהנשבע לשקר מכחש השם, כאשר פירשתיו.

[יט, יג]
לא תעשק את רעך -
בסתר.

ולא תגזול -
בגלוי בחזקה.

פעלת -
כמו שכירות.
וכן: ופעולתו לפניו.
ויתכן היותו דרך קצרה והטעם שכר פעולתו ורבים פירשוהו על שכיר יום, שיאמרו לו גם תעשה בבקר ובבקר אתן לך שכר שני ימים.

והמעתיקים אמרו:
כי הוא שכיר יום, כי שכיר לילה לא תבוא עליו השמש.

[יט, יד]
וכן: לא תקלל חרש - בעבור שיש לך כח.
וכן: ולפני עור.

ויראת מאלהיך -
שהוא יכול להענישך לשומך חרש ועור.

[יט, טו]
לא תעשו עול -
על הדיינים והעדים ידבר.

פני גדול -
בממון כברזילי.

[יט, טז]
רכיל -
כמו: רכולתך.
מכל אבקת רוכל.
והטעם: המלשין, כי הרוכל מעתיק, יקנה מזה וימכור לזה והרכיל יגלה לזה מה ששמע מזה.

לא תעמד על דם רעך -
שלא יתחבר עם אנשי דמים וידוע, כי כמה נרצחו ונהרגו בעבור המלשינות, ודואג האדומי לעד.

וטעם אני ה' -
רואה מה שאתה עושה בסתר.

[יט, יז]
לא תשנא את אחיך -
הפך ואהבת לרעך והנה אלה המצות כולם נטועות בלב ובהישמרם ישבו בארץ, כי על שנאת חנם חרב בית שני.

הוכח תוכיח -
שמא תחשדהו בדבר ולא היה כן וזה טעם ולא תשא עליו חטא, כי עונש יהיה לך בעבורו.

[יט, יח]
לא תקם ולא תטר -
מפורש בדברי חז"ל.

ואהבת לרעך -
על דעת רבים שהלמ"ד נוסף כלמ"ד לאבנר.
ועל דעתי שהוא כמשמעו, שיאהב הטוב לחברו כמו לנפשו.

וטעם אני ה' –
כי אני אלוה אחד בראתי אתכם.

[יט, יט]
וטעם להזכיר אחר אלה המצות בהמתך לא תרביע כלאים –
להזהיר אחר היותך קדוש, שלא תעשה חמס לבן אדם כמוך, גם לא תעשה לבהמה לשנות מעשה השם, על כן כתוב את חקתי תשמרו, לשמור כל מין שלא יתערב מין עם מין.

כלאים -
שני מינים ועוד אפרש מלת כלאים.

וטעם השדה והבגד להיות לזכרון כי יש מצות רבות לזכר כחג המצות וסוכות וציצית ושופר ומזוזה ותפילין. ופה ארמוז לך סוד.
דע כי השלם שלם מאד, על כן כתוב באברהם: וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי.

שעטנז -
המעתיקים אמרו:
שהיא שלש מלות או מחומשת, ופירושה מעורב, והוא שם לבדו במקרא.

[יט, כ]
והוא שפחה –
אמרו המכחישים:

כי איננה יהודית.

והנכון על דרך הפשט, שהיא הנזכרת בפרשת וכי ימכור איש את בתו לאמה, והיא ישראלית והטעם שהוא יעדה שיקחנה אדוניה או בנו ואיננה מאורסה, וזה טעם כי לא חפשה איננה חפשית, עד שתהיה מאורסה כמשפט הבנות.

ומלת נחרפת –
על דעת רבים יעודה.
ולפי דעתי: שהמלה מגזרת חרפה, בעבור היותה שפחה והיא בתולה ברשות אחר ואינה מאורשה.

והפדה -
שם הפעל מהבנין שלא נקרא שם פועלו מהכבד הנוסף, והטעם: שלא פדאה אביה או אחד ממשפחתה, קודם היותה בוגרת.

או חפשה -
השורק מקום קמץ חטף, כי האחד חופש, והטעם: שהיה המנהג לכתוב לה גט חופש, אם מכרה האב עד זמן קצוץ.

והמעתיקים אמרו:
שחציה חפשית וחציה אמה והוא האמת.

בקרת תהיה -
יש אומרים:
שפירושו כמו פילגש, ואמרו כי כן: בנות מלכים ביקרותיך ולא פרשו נכון, כי ביקרותיך טעמו השפחות היקרות ונעלם היו"ד, בעבור האות המשרת בחיר"ק והיה בחיר"ק בעבור התחברות שני שואי"ן נעים.
האחד תחת האות המשרת.
והשני תחת האות הראשון של השרש בלשון נקבות ואין כח בלשון להזכיר ככה, וכן משפט כל הלשון ואין מלה זרה חוץ ממלת ורבים מִיְּשנֵי אדמת עפר יקיצו, על קריאת בן נפתלי.

ויש אומרים:
בקורת –
מגזרת לא יבקר הכהן, והטעם: שיחפש הדבר.

והמעתיקים אמרו:
כי יש עליו מלקות ברצועה של בקר וזה אמת מדברי קבלה והמלה כדמות אסמכתא.
וטעם להזכיר זאת הפרשה, כי הוא עושק אדני השפחה' על כן יביא איל אשם.
ועוד על דרך דרש: שזאת השכיבה כמו כלאים חפשי עם שפחה.

[יט, כב]
ונסלח לו -
אפרשנו עוד.

[יט, כג]
וטעם להזכיר ערלת הפרי. בעבור שהזכיר זרע השדה וזרע האשה שהיא כארץ, הזכיר גם הנטוע וידוע כי הפרי הבא עד שלש שנים אין בו תועלת ומזיק, כאשר יזיק לגוף כל דג שאין לו סנפיר וקשקשת ויזיק לנפש החכמה בשר כל עוף דורס והבהמות הטמאות והמשכיל יבין.

וטעם וערלתם ערלתו –
שאותו הפרי הוא חשוב כערלה שהיא מזקת ולא תועיל כערלת שפה ואוזן וערלת בשר.

וטעם וערלתם –
שיהיה נחשב בעיניכם כדבר ערלה, גם יפה הוא מתורגם בארמית.

יהיה לכם ערלים -
פירוש וערלתם:

[יט, כד]
קדש הלולים -
להלל השם והכהן יאכלנו.

[יט, כה]
וטעם להוסיף לכם תבואתו –
דבק עם קדש הלולים ואם הוא רחוק.
וכן: שלם ישלם ואם אין לו, דבוק עם חמשה בקר ישלם תחת השור ורבים כמוהם.

וטעם אני ה' אלהיכם –
שאוסיף ברכה בתבואה.

[יט, כו]
לא תאכלו על הדם -
דבוק עם הכתוב למעלה, כי הזהיר על עץ נטוע שלא יאכלו מפריו עד השנה החמישית, גם כן כל בשר טהור לא יאכל עד שיזרוק דמו על מזבח השם, אם היה קרוב אל מקום הקדש והעד הנאמן דברי שאול, כי הארון היה עמו, כי כן כתוב: הנה אוכלים על הדם, כאילו אוכלים זבחים לשעירים כאשר פירשתי, שהיה כן מנהגם במצרים לזבוח בשם השדים, כי אחר שלא נזרק הדם על המזבח לשם השם הנה הדבר ברור, על כן דבק עמו: לא תנחשו, כי במצרים היו אוכלים על הדם וזונים אחרי השדים ובארץ כנען מנחשים ומעוננים, כי כן כתוב: גם זה כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען.

ומלת מנחש מנסה כמו: נחשתי ויברכני ה', כי נחוש בצורות ובמקלות ובמעשים ובתנועות ובימים ושעות

תעוננו -
יש אומרים:
מלשון ענה, שיחשוב בלבו דבר ויטה אזניו לשמוע מה יענה המדבר, ולא אבה הדקדוק.

ויש אומרים:
מעונן - לשון ועונתה לא יגרע.

והנכון בעיני: מגזרת ענן, כי ידוע כי יש מי שיעונן שיסתכל בעננים ובדמותם ובתנועתם.
ויתכן להיות תעוננו מפעלי הכפל כמו תסובבו כי מצאנו ועוננים כפלשתים, כי יתכן היותו מבנין הכפול והעד ומעונן ומנחש.

[יט, כז]
וטעם להזכיר לא תקפו פאת ראשכם –
כמעשה הגוים להיות מובדלים מהם ואחר ששיער הראש והזקן לתפארת נברא, אין ראוי להשחיתו.

ויש אומרים:
כי זה הפסוק דבק עם ושרט לנפש, כי יש מי שישחית פאת ראשו גם פאת זקן בעבור המת.

[יט, כח]
ושרט -
גם הפאה בראש ובזקן ידועים מדברי קבלה.

ומלת לנפש –
הגוף המת וכן מתורגם והוא האמת, ולא נדגש הנו"ן להקל על הלשון.

וכתבת קעקע -
יש אומרים:
שהוא דבק עם ושרט לנפש, כי יש מי שירשום גופו בצורה הידועה באש על המת, ויש עוד היום רושמים בנערותם בפניהם להיות נכרים.

ומלת קעקע –
כפולה, כמו רוקע הארץ וצאצאיה והוא מגזרת והוקע אותם.
ועל דעת המתרגם, גם היא מלה זרה גם הוא הנכון.

[יט, כט]
וטעם להזכיר אל תחלל את בתך - בעבור שרט לנפש, שלא תתגלה לעיני הכל, כי קול שבאשה ערוה ואף כי שרט.

ולא תזנה הארץ -
הטעם זנות אנשי הארץ, כמו: ארץ כי תחטא לי.

[יט, ל]
וטעם להזכיר את שבתתי תשמרו –
בעבור המת שאין אבל בשבת.

וטעם ומקדשי תיראו –
על הכהן הגדול שלא יהיה כשאר האבלים, וכן אזהרה על כל אנשי המקדש.

וטעם אני ה'- שאם לא ייראו ממקדשו ויתנו לו כבוד יענישם.

[יט, לא]
וטעם להזכיר האובות וידעונים - בעבור המת וכן כתוב בישעיה: בעד החיים אל המתים.

האבת -
מגזרת וכאובות חדשים כי הם עיקר זאת האומנות.

והידענים -
מגזרת דעת, שיבקשו לדעת העתידות.

וריקי מוח אמרו:
לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכשוף לא אסרם הכתוב.

ואני אומר: הפך דבריהם, כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר והעד האלילים הפסילים ולולי שאין רצוני להאריך, הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות.

וטעם אל תפנו –
ליודע האומנות.

וטעם אל תבקשו –
לשאול כשאול.

וטעם אני ה' אלהיכם –
שלא תבקשו כי אם השם לבדו.

והנה הזכיר לטמאה –
כי נפש הפונה והמבקש טמאה היא, כי איננה דבקה בשם.

[יט, לב]
וטעם להזכיר מפני שיבה תקום –
בעבור המת, כי הזקן קרוב למיתה, כי גופו כמת נחשב והנה טעמו: כל זקן וכל איש שיבה.

וטעם ויראת מאלהיך –
שיענישך בימי הזקנה.

[יט, לג]
וכי יגור אתך גר -
הזכירו אחר הזקן והטעם: כאשר הזהרתיך לכבד הזקן הישראלי בעבור שאין לו כח, כך אזהירך על הגר שכחך גדול מכחו, או בעבור שאין לו כח, שהוא בארצך ברשותך/

[יט, לד]
ואהבת לו -
מפורש:.

[יט, לה]
וטעם לא תעשו עול –
בעבור הגר כטעם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו.

וכן במדה –
שלא תעשה מרמה במדת האמות, גם האמות משתנות.
ויתכן להיות פירוש כמשפט הידוע בארץ.

[יט, לו]
מאזני צדק אבני צדק -
פירוש במשקל.

איפת צדק -
ביבש.

והין צדק -
בלח, פירוש במשורה.

וטעם אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם –
בעבור שהזכיר כי גרים הייתם בארץ מצרים, על כן אתם חייבין לשמור חקותי ומשפטי בלבבכם ועשיתם אותם.

וטעם אני ה' - שתרדפו אחרי החקות ששמתי בכם, כי כלם צדק.