ראב"ע קדושים פרק כ

[כ, א]
וטעם וידבר ה' אל משה לאמר
בעבור כי אלה המצות חיוב על כל ישראל ואין גר עמם, על כן כתוב בתחלה אל כל עדת ישראל ועתה יחל להזכיר עונש הזנות, על כל מי שהוא דר בארץ ישראל אזרח או גר תושב והחל מהקשה שבכלם, והוא אשר יתן מזרעו למולך והטעם: לשכב עם עובדת עבודת כוכבים:

[כ, ב]
וטעם עם הארץ –
ארץ שהוא דר בה, אזרח או גר וזה בפרהסיא:

[כ, ג]
ואני אתן את פני באיש ההוא -
אם היה בסתר.

ויש אומרים:
כי טעמו להכרית זרעו.

למען טמא את מקדשי -
שהוא בתוך ארץ ישראל.

ולחלל את שם קדשי -
שישמעו הגויים.

והיה נראה לנו כי טעם באבן - שם המין כמו: ויהי לי שור וחמור ודברי הקבלה נכונים והם אמת.

[כ, ה]
ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי נ"ע:

כי פירוש ובמשפחתו הדומה אליו ומי הביאנו בצרה הזאת, רק פירוש כמשמעו, כי עם הארץ יעלימו עיניהם בעבור שהם ממשפחתו.
וטעם ואת כל הזונים אחריו -
שאם לא יומת יזנו אחרים.

[כ, ו]
והנפש אשר תפנה אל האבת -
טעמו כאשר אכרית הנותן מזרעו למולך בסתר או בגלוי, אם לא ימיתוהו עם הארץ, כן אכרית הזונה מאחרי לפנות אל האובות ומצאנו נפשים, גם כל נפש ארבעה עשר וכן: והכרתי אותו.

[כ, ז]
והתקדשתם כי אני ה' אלהיכם -
קדוש ונתתי לכם חקת לשמרם, כדי לקדשכם וכבר הזכיר זה הכתוב והטעם להכניס את הגרים התושבים עם ישראל שהם חייבים להיותם קדושים, בעבור שידורו בארץ קדושה. ו

החל להזכיר עונש הכתובים בתחלת הפרשה מהאב, כאשר החל איש אמו ואביו תיראו.
וטעם להזכיר האב קודם האם, בעבור כבודו ואיננו כמו איש אמו ואביו תיראו, כי לא יומת אם לא היה בר מצוה.

[כ, ט]
אשר יקלל את אביו -
מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא ואשר יקלל את אמו.

וטעם אביו ואמו קלל
כאומר תועבה גדולה עשה.

דמיו בו -
כמו דמו בראשו והנסקלים גם הנחנקים דמיהם בם.
וכלל אומר: בכל המיתות כי צריכים אנחנו למסורת אבותינו, כי לא נוכל להוציאם להמיתם מהכתוב, גם כן לא נכתב בן כמה שנים יהיה בר מצוה.

[כ, י]
ואחר כן הזכיר ואיש אשר ינאף את אשת איש - כי אסורה היתה.

וטעם אשר ינאף את אשת רעהו
כמו אביו ואמו קלל, כי עשה דבר רע.

והנואפת -
אם היתה אנוסה לא תקרא בשם הזה.

[כ, יא]
ערות אביו גלה -
דבר גדול עשה:

[כ, יב]
כלתו -
אשת בנו.

תבל -
פירשתיו.

[כ, יג]
תועבה עשו -
אם הנשכב איננו אנוס.

[כ, יד]
ואיש אשר יקח את אשה וגו' זמה הוא -
כטעם זנות במחשבה.

ואתהן -
זאת או זאת, אם היתה האם אשתו תשרף הבת וכן הפך הדבר.

[כ, טו]
ואת הבהמה תהרוגו -
שלא תחטיא אחר.

ויש אומרים:
להסתיר הקלון.

[כ, טז]
לרבעה -
שם הפעל ואם הוא בחיר"ק, כמו: בשברי לכם כי משקלי שמות הפועלים הם משתנים.

[כ, יז]
ואיש אשר יקח את אחותו -
במקום שאינם יודעים בו ואחר כך נודע הדבר.

וטעם וראה את ערותה
או ראה כמו: אביו ואמו קלל.

וראה -
כמו גלה.

וטעם והיא תראה את ערותו
שהסכימו שניהם על זה.

חסד הוא -
מגזרת: פן יחסדך שומע וטעמו תוספת בזנות.

ערות אחתו גלה -
באונס.

עונו ישא -
לבדו.
וטעם להזכיר אלה הדברים באחות, בעבור שגדלו יחד והם נערים משחקים וכל עת יתייחד עמה ולא הזכיר הכתוב עונש בת הבן או בת הבת, כי סמך על תורה שבעל פה.

גם יתכן שלא הזכירם בעבור חוסר תאות האב כי הוא בא בימים בזמן שתהיה לבנו בת בוגרת, ועל כן לא הזכיר הכתוב אם האב ואם האם, כי הן זקנות.

[כ, יח]
דוה -
היא חולה בעבור הדם.

וטעם מקרה הערה
שעשה תועבה גדולה.

וטעם והיא גלתה
ברצונה, כי אם היא אנוסה לבדו יכרת.

[כ, יט]
וערות אחות אמך -
טעמו כבר הזהרתי לא תגלה והנה המגלה את הערוה הערה שארו.

עונם ישאו -
אם הדבר ברצונם לא הזכיר עונש אחות האב, גם לא הזכיר כלל עונש שתי אחיות, והמשכיל יבין גם דברי הקבלה אמת.

[כ, כ]
את דדתו -
היא אשת דודו.

ערירים ימותו -
אמרו הצדוקים:

שהוא כמו ערומים ופירוש ימותו כמו יומתו.
ולא אמרו אמת.
והנכון שהוא כדברי המתרגם ארמית וכבר פירשתי כתבו את האיש הזה ערירי, כי הוא כמו הולך ערירי.

ואמר על אשת אח נדה –
והטעם: ראוי שירחק ממנה.
וכן אמרו: אחיכם שונאיכם מנדיכם והנה אין בעריות זכר נדה, כי אם באשת אח והנדה אסורה, גם תבוא עת להיות מותרת.
גם כן יתכן באשת האח כאשר אפרש בפרשת כי ישבו אחים יחדו.
ואשר אמרו כאשר היא אחות האב אסורה, כן אסור לאשה שתינשא לדודה, לא זה הדרך, כי העריות הזכרים הם המכריחים ואין מי יכריחם ואם בדרך שקול דעתם החסרה יראה לנו, למה לא נקבל עדות שתים נשים ואם על הערכים תהיינה ארבעת נשים, כמו שני עדים, על כן אנחנו צריכים לקבלה.

[כ, כב]
ושמרתם את כל חקתי -
שלא לעבור על אלה העריות.

ואת כל משפטי -
משפטי העונש.

וטעם ולא תקיא הארץ -
אפרש בפרשת וילך.

[כ, כג]
ואקץ בם -
דרך משל כמו: ותקצר נפשו.

[כ, כד]
וטעם ארץ זבת חלב
שאין כמוה.

אשר הבדלתי אתכם מן העמים -
באלה החקים.
ועוד: שתבדילו בין הבהמה.

[כ, כה]
וטעם הטהרה
העשרה הנזכרים וכל האחרים טמאים.

וטעם העוף הטמא
הנזכר וכל האחרים טהורים.

וטעם לטמא - שתדעו שהוא טמא במחשבה ובדבור, וכן תשקצו מן העוף, על כן גר תושב לא יאכל טמא בארץ טהורה, כי על זה התנאי ידור בתוכנו.

[כ, כו]
ואם תשמרו כל אשר צויתי אתכם - אז תהיו קדושים, כי חייבים אתם ללכת אחרי, כי קדוש אני.

[כ, כז]
וטעם ואיש או אשה - בעבור שאמר על האובות לטמאה בהם, אמר היו קדושים והמיתו אשר יטמא נפשו באוב ובידעוני, כי עד כה לא הזכיר עונש פונה אל אוב בפרהסיא.

וטעם להזכיר האשה - כי זאת האומנות ביד הנשים יותר.
וכן: מכשפה לא תחיה.

חסלת פרשת קדושים


הפרק הבא    הפרק הקודם