[כג, ב]
וטעם אלה הם מועדי -
בעבור היות שבתות רבות בשנה:

[כג, ג]
בכל מושבותיכם -
בארצכם וחוץ מארצכם בבית ובדרך.

וטעם שבת הוא לה' –
פירשתיו.
ואחר כן הזכיר המועדים ואמר בשבת: אלה הם מועדי ובמועדים אמר: במועדם והטעם באיזה יום שיהיה מהשבוע והנה אני נותן לך כלל בדברי המועדים:
כי בזמן שבית המקדש קיים היו המועדים נמסרים לבית דין, הלא תראה כי אמר על פסח חזקיהו ויועץ המלך ואחר שקבע ראש חודש ניסן עבר השנה, ובזה תפשוהו חכמינו ז"ל כי היה ראוי שלא יעבר ניסן בניסן.

והמעתיקים אמרו:

כי בית דין היה מסתכל בדברים רבים בקביעות השנה ואמרו על רבי עקיבא שקבע שתי שנים מעוברות שנה אחר שנה לפי צורך השעה.

ואין בכל המקרא ראיה, איך היו ישראל קובעים החדשים והמועדים.

ומה שאמר הגאון:

כי על חשבון העיבור היו נסמכים.

איננו אמת, כי במשנה גם בתלמוד ראיות שהיה פסח בבד"ו, גם שני מעשיות שם ועבור השנים קרוב מתוספת שנת החמה על הלבנה ואיננו על דרך הקדמונים ותחלת החשבון, וי"ד פירש שים עם לבהר"ד ד"ח תתע"ו יבא המולד וי"ד, כי שנה נוספה להחל מחשבון בהר"ד בעבור חמשה הימים שהיו קודם בריאת האדם ויום בשנה חשוב שנה וזה לא יזיק, על כן לא תוכל לקחת תוספת שנה נוספה כי לא היתה והנה העבור אחר שנה וחצי שנה והעבור בנוי על המהלך התיכון, על כן אמרו פעמים שבא בארוכה ובקצרה ואין הקביעות רודף אחר ראית הלבנה בירושלים או בקצה מזרח או במערב כלל, והעד מקום המחברת התיכונה כי הנה היא על ירושלים.
ועוד שראינו פעמים רבות הלבנה בחדש ניסן בליל שני וכן היתה נראית בכל העולם וקביעות החדש היה ליל שלישי וכן אירע לשלשה חדשים קודם ניסן וזה נתקן בשנת גטר"ד בעבור הדחיה, גם פעמים היה הקביעות בתשרי יום חמישי ולא נראית הלבנה בליל שבת והיה האויר זך וזה יקרה בכל שנה שהמולד קרוב מחצי היום והיתה הלבנה בחצי גלגל הגבוה, גם אין הקביעות בנוי על עת התחברות המאורות אפילו במהלך האמצעי, כי הנה בטור"ד גם גטר"ד יוכיחו ולולי שלא אאריך הייתי מפרש סוד העיבור וסוד ההלכה החמורה שהוא נולד קודם חצות.
והכלל שחז"ל העתיקו לנו שנסמוך על העיבור בגלות וכן קבלנו מפי נביאים ולא נוכל לעשות דבר אחר טוב ממנו וזה ששמו ב' ימים בגלות והוא על דבר ספק והמתענים יום הכפורים שני ימים, מה יועילם בעבור הדחיות כי בשנת גטר"ד אם על המולד היה ראוי שיתענה בשמונה לקביעתנו, וכי למה נעוות אנחנו חשבון שנתנו בעבור שנה אחרת וכן יקרה להם עם הראיה.

[כג, ה]
בין הערבים -
פירשתיו.

[כג, ח]
אשה לה' -
בפרשת פינחס.

[כג, י]
וטעם להזכיר כי תבאו אל הארץ -
בעבור שישמרו כל השבתות במדבר ופסח בהר סיני, כי זו הפרשה סמוכה להקמת המשכן.

וטעם דבר אל בני ישראל –
שיתחברו ואחר כן ואמרת אליהם:

[כג, יא]
ממחרת השבת -
אמרו חז"ל:

ממחרת יום טוב.

והמכחישים אמרו:

שהוא כמשמעו.

והמאמינים הביאו ראיות משנת השמטה והיובל והצום הגדול ויום תרועה, שכתוב בו: שבתון וכן: שבתון נאמר בא' של סוכות ובשמיני.
ואמרו: כי שבע שבתות שבועות וכמוהו באי השבת עם יוצאי השבת והם שנים פירושים
בפסוק אחד. והנה שלשים עיירים וראייתם תמימות וחכם ברומי הביא ראיה ממחרת הפסח מצות וקלוי ולא ידע כי בנפשו הוא, כי הפסח ביום ארבעה עשר וממחרתו יום חמשה עשר וכן כתוב: ויסעו מרעמסס בחדש הראשון ולאכול קלי אסור עד עבור תנופת העומר.

והגאון אמר:

ששני פסחים הם: פסח ה' ופסח ישראל ופסח ה' בליל חמשה עשר.

והנה ממחרת הפסח ביהושע יום ט"ז, ויהיה פירוש ממחרת הפסח הכתוב בתורה ממחרת זבח הפסח ולא אמר כלום, כי לא נקרא החג פסח רק בעבור שפסח השם על הבתים וממחרתו הוא לבקר יום ט"ו. וכן כתוב: כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת.

ועוד אמר הגאון:

שמצות וקלוי היה מהישן.

וזה איננו רחוק, כי הכתוב אמר על תנופת העומר שתהיה מהחל חרמש בקמה ואם תנופת העומר היתה יום חמשה עשר מתי קצרו ועשו מצות?!
ועוד: כי אין קציר כי הוא ראשית קציר שעורים, גם יש כדמות ראיה על פירושו שאמר: מעבור הארץ ויתכן שזה השם נקרא על התבואה שיש להשנה שעברה.
וטעם מעבור הארץ, ארץ סיחון ועוג והעד שאמר אחר כן: מתבואת ארץ כנען.

ועוד: כי קלוי איננו כמו קלי והכתוב אמר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ואין פסוק קלוי באש טענה, כי הוא תאר המעשה, כי אביב קלוי באש יקרא קלוי.

ועוד יש להשיב: מאין נדע כי הניף הכהן בעבר הירדן תנופת העומר?
כי הכתוב אמר: אשר אני נותן לכם ועוד לא נתנה להם ולא בא הכתוב להזכיר מצות וקלוי רק בעבור ששבת המן, וכן טעם כל הפסוק.

ועוד אמר הגאון:

אם השבת כמשמעו מאיזה שבת נחל לספור?!

וישועה השיב:
כי שמנה עשר ימים הם שיש בהם קרבן ונקראו מועדים, מלבד השבתות ואחר שיש קרבן ביום תנופת העומר לאות ולעד, כי התנופה באחד מימות מועד האביב והנה שכח קרבנות ראשי חדשים שלא נזכרו.

ועוד: כי הכתוב אמר: כאלה תעשו ליום שבעת ימים והיה ראוי שיאמר מלבד תנופת העומר, גם זאת איננה טענה עלינו, כי אנחנו נסמוך במצות על הקבלה.
והנה ביום שבועות לא הזכיר בפרשת פנחס מלבד כבשי השלמים ולמעלה פר בן בקר אחד ואילים שנים, ובפנחס פרים שנים ואיל אחד.
גם יוכל המאמין להשיב: כי בדרך נבואה ידע היום שיהיה בו תנופת העומר, שיום השבת יהיה הקביעות והעד מערך הלחם שהיה בשבת והזכיר הכתוב איך יחשבו בשנה הראשונה ואז הקריבו שלמים והעולה הנזכרת ואחר כן הנזכרת בפנחס ואחר כך אמר: בשבועותיכם שבעה שבועות ולא אמר שבתות, ואין ראיה כי תחלת השבוע יום ראשון וטמאה שבועים יוכיח.

והנה ארמוז לך סוד אחד, שכל המועדים תלוים ביום ידוע מהחדש ולא נאמר בחג השבועות (מספר) (ס"א יום מועד), בעבור הספירה שהיא מצוה וחז"ל העתיקו, כי בחג שבועות היה מתן תורה ועליו נאמר: כי חג ה' לנו.

יש אומרים:
כי כל לרצונכם פירושו: להיות לכם לרצון בעבור והניף את העומר לפני ה' לרצונכם וטעמו שתניפו ברצונכם והטעם שתתנו כבש בן שנתו, כדי שתהיו נרצים.

[כג, יב]
והמכחישים אמרו:
כי בן שנה איננו כבן שנתו, כי בן שנתו עוד אין לו שנה ובן שנה שיש לו שנה תמימה והנה לא קראו בחנוכת המזבח: כבש אחד בן שנתו לעולה, ובפרשה אחרונה: כבשים בני שנה שנים עשר.

[כג, יד]
ולחם -
מחדש והעד כי הפסח יאכלו על מצות ומרורים, לולי הקבלה היה נראה כי ספירת הימים כשנות היובל.

והמכחישים אמרו:
כי טעם תמימות, שלא תעלה במספר השבת הראשונה שיחל ממחרתה.

[כג, טז]
תספרו חמשים יום -
כי כן מספר התורה וכן וביום השמיני בכל מקום:

[כג, יז]
מלת תביאו -
זרה בעבור דגשות האל"ף, כי לא נדע לו טעם.

ממושבתיכם -
צריכים אנו לקבלה מאיזה מקום יוקח ומתי יבוקש.

לחם תנופה -
לכהן עם כבשי הלשמים.
ויתכן ששנה הכתוב בשנה הראשונה, בעבור שהיא תחלת ההתחלה.

ויש אומרים:
כי יקרב פר ואילים שנים, או שני פרים ואיל אחד כרצון הכהן.
ועוד לא ראינו מצוה כזאת ובפנחס אפרש האמת ואחר ששחיטת השלמים ביום חג שבועות והוא יום מקרא קדש, הנה מותר לשחוט בכל המועדים הפך דברי הצדוקים.

[כג, כב]
וטעם להזכיר ובקצרכם את קציר ארצכם –
פעם שנית, בעבור כי חג שבועות בכורי קציר חטים, הזהיר שלא תשכח מה שצויתיך לעשות בימים ההם.

[כג, כג]
וטעם להזכיר וידבר ה' עם יום התרועה, בעבור היותו מועד בפני עצמו, כי חג שבועות תלוי מיום תנופת העומר, וכן הזכיר עם הצום גדול ועם חג הסוכות.

[כג, כד]
בחדש השביעי-
כי תחלת החשבון מניסן, כי בו יצאנו ממצרים.
ועוד: כי אביב השעורים תחלה ואחר כן: בכורי קציר חטים ואחר כך: באספך את מעשיך ואלה המועדים תלוים להיותם בימים הנזכרים. ואחר שאמר לתקוע בחצוצרות בכל חדש, הנה זכרון תרועה גם יום תרועה, מצוה לתקוע בשופר וכן ביום הכפורים ואני הנה ארמוז לך סודות ושים לבך אולי תבינם.

אמרו המעתיקים:
שיום ראש השנה יום הדין וטעם התרועה זכר למלכויות השם ואחר שהעיקר כל ראשי חדשים היה ראש חדש ניסן נכבד כי בו הוקם המשכן ובעתיד אמר יחזקאל: בראשון באחד לחדש וכן תעשה בשבעה, בעבור המרובע והנה חמשה עשר לנכח ויום שביעי גם מרובע ופסח שני יתחלפו הגדול והקטן, על כן יום ראש השנה גדול מכולם, אף על פי שהוא יום דין אסור להתענות בו ועזרא יוכיח ויום הכפורים הקטן במחברת והנה סכות כחג פסח, רק שמיני ואין שביעי ומזה יתברר לך הסוד וסוד השבת.

[כג, כז]
וטעם אך בעשור –
בעבור שיום מקרא קדש יום שמחה.
וכן כתוב בספר עזרא: לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים.

ועניתם -
פירשתיו:

[כג, כח]
לכפר עליכם -
פירוש: כי יום כפורים עליכם לבדכם.

[כג, כט]
כי כל הנפש אשר לא תעונה -
זה מהבנין שלא נקרא שם פועלו וזה אות, כי מי שנדע שאינו שומר זו המצוה כאשר נשמרנו, נכריחנו להתענות.
וטעם שלא יעשו מלאכה, שלא תהיינה הנפשות מתעסקות חוץ מבקשת כפור העונות.

[כג, ל]
והאבדתי -
יש הפרש בינו ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש.

[כג, לא]
וטעם כל מלאכה לא תעשו –
פעם אחרת, להוסיף חקת עולם לדורותיכם.

[כג, לב]
תשבתו שבתכם -
זה יום השבת לא יקרא שבת ישראל כי אם שבת ה'.

[כג, לו]
שבעת ימים תקריבו אשה -
ואם איננו שוה כאשה חג הפסח.

עצרת הוא -
יש אומרים:
שטעמו קהילה, כטעם עצרת בוגדים והטעם: התחברות כל ישראל לשלש רגלים ולא דברו נכונה, כי הנה כתוב בפסח וביום השביעי עצרת וכתיב: ופנית בבקר והלכת לאהליך.
והקרוב שהוא כמו נעצר לפני ה', שיהיה בטל מכל עסקי העולם.
ופירוש: עצרת הוא כל מלאכת עבודה לא תעשו, וכן כתוב בעצרת מועד הפסח.

[כג, לז]
אלה מועדי ה' -
שאתם חייבים להקריב בהם אשה ופירוש: כי בכולם יש בהם עולה ומנחה זבח ונסכים, כי עד עתה לא הזכיר רק אשה לבדו.
ויתכן להיותו עולה לבדה, או מנחה לבדה.

[כג, לח]
מתנותיכם -
בשלוש רגלים ונדרי הצבור והיחיד ונדבותיהם.

[כג, לט]
וטעם אך –
בעבור שהזכיר בפרשה שהיא קודם זאת עינוי הנפש, אסר להתענות בחג הסכות כי בו כתובות ושמחת ושמחתם והיית אך שמח.

באספכם את תבואת הארץ -
שדות וכרמים.

תחגו -
מפעלי הכפל וטעם על הזבחים.

ביום הראשון שבתון -
שם ויחסר יהיה לכם ואילו היה שם התאר, היה ה"א תחת בי"ת:

[כג, מ]
ולקחתם לכם -
אנחנו נאמין בדברי המעתיקים כי לא יכחישו הכתוב אף על פי שמצאנו ויקחו להם איש שה לבית אבות. גם הם העתיקו כי פרי עץ הדר הוא אתרוג, ובאמת כי אין פרי עץ יותר הדר ממנו. ודרשו בו הדר באילנו בדרך אסמכתא כאשר פירשתי בפסוק לעם נכרי.

והצדוקים אמרו:

כי מאלה תעשו סוכות והביאו ראיה מספר עזרא

ואלה עיוורי לב הלא יראו כי אין בספר עזרא ערבי נחל ולא פרי עץ כלל רק עלי חמשה מינים ואין זכר לעלי הדס ועלי עץ עבות, טענה על קדמונינו וכן מין הדס אין אילנו גבוה והנה הם שני מינים גבוה ונמוך והגולה מארץ קדר לארץ אדום, אם יש לו עיניים ידע סוד המצוה זאת.

[כג, מג]
כי בסכות -
היו עושים אחר שעברו ים סוף סוכות ואף כי במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה, וכן מנהג כל המחנות והנה גם זה המועד זכר ליציאת מצרים.
ואם ישאל שואל: למה בתשרי זאת המצוה?
יש להשיב:
כי ענן ה' היה על המחנה יומם והשמש לא יכם ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור.

[כג, מד]
אל בני ישראל -
ולא כל בני ישראל, כי לא יוכל לדבר עם כולם.
וכן כתוב: דבר אל בני ישראל ואין טענה מפסוק אל כל עדת בני ישראל, כי כל ישראל לא יקרא עדה.